ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > תורת ברסלב > העיון בתורת רבינו

העיון בתורת רבינו

ט׳ בתמוז תשע״ט

משנתו של רבינו הינה כל כולה עתידית, מושרשת במעיין הנחמה; גילוי מוקדם לאור הגנוז שיתגלה בביאת המשיח, ושדרכו יתבהרו כל מסתורי ההוויה, כולל אותם הרזים הטמונים בתוך נשמת כל חי. השגתם תשפוך אור רב על כל אופני תפקודנו, כך שסוף כל סוף נתחיל להבין קצת את עצמנו. (הרב ישראל יצחק בזנסון)

"העולם לא טעמו אותי כלום עדיין. אילו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר, עם הניגון והריקוד שלה, היו כולם בטלים בביטול גמור. היינו כל העולם כולו, אפילו חיות ועשבים, וכל מה שיש בעולם – הכל היו מתבטלין בכלות הנפש, מגודל עוצם התענוג המופלא והמופלג מאד מאד".
(חיי מוהר"ן)

בטרם עלתה נשמתו השמימה, הבטיח רבינו שלא יעזוב אותנו, ואדרבה – אורו הגדול והנפלא ימשיך ביתר שאת ויתר עוז להדריך אותנו בחשכה הגלותית שלנו, עד שנגיע ליעד המובטח: תיקון העולם.

עיקר הישארותו של הצדיק בינינו מתבצע באמצעות תורתו – ספריו הקדושים שהשאיר אחריו ברכה כדי לעיין ולדבר בם, ולהוציא מהם שלל עצות, ישועות וסודות, על מנת לשרוד את המבחן האחרון.

כי כאשר צפה את העתיד להיות בעולם, בעקבתא דמשיחא – 'בירורים' בקליפות קשות – ידע רבינו שלא ישרדו מבול זה של כפירה, אלא התמימים בעם שיחזיקו בתומתם.

אמנם, ביודעו שהתמימות הזאת היא הכי קשה להשגה, לכן הכין כלים נפלאים, כדי לאפשר לרכוש, ולו חלקית, את מידת התמימות, כתנאי להישרדותנו.

על זה נאמר: "אשרי תמימי דרך" – אלה שמשתדלים ללכת בתום, ואיך? על-ידי: "ההולכים בתורת ה'" – זו התורה שעתידה להתגלות, "אורייתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאיתגליא".

לכל הנפלאות המדוברות כאן, ישנה גישה, שיטה ומתודה, המאפשרת באופן טכני לכל האזרח בישראל להשיג כפי ערכו, כפלי כפליים ממעלתו!

* * *

משנתו של רבינו הינה כל כולה עתידית, מושרשת במעיין הנחמה; גילוי מוקדם לאור הגנוז שיתגלה בביאת המשיח, ושדרכו יתבהרו כל מסתורי ההוויה, כולל אותם הרזים הטמונים בתוך נשמת כל חי. השגתם תשפוך אור רב על כל אופני תפקודנו, כך שסוף כל סוף נתחיל להבין קצת את עצמנו.

ובכן, כאשר לומדים את תורותיו, מתחברים אנו למחר המואר, שבשביל קרינה אחת זעירה ממנו, כדאי כל האופל וכל הסבל.

והתורה הזאת מנחמת, מחזקת את המרוסקים, תוך שהיא ממריצה את הגיבורים – ואיך? היא מראה לנו את הכדאיות של קושי הגלות.

שכן אין נחמה אחרת בעולם, אלא כשמראים לנו – ואף מוכיחים – את השכר המופלא המצפה לכל המתעודדים, אפילו אם בינתיים עוברים עליהם קשיים מרים, עקב גסות ה'קליפות' השוררות בימינו. העיקר שלא נרים ידיים בשום פנים ואופן.

כל זה נאמר כשלומדים את תורתו של רבינו אפילו באופן פשוט, וגם ללא הרבה הבנה. כי הודות להכוונה החיובית שמאפיינים אותה, היא מרוממת אותנו באופן פלאי, כי כל כולה גדושת עידוד חיזוק ונחמה.

כל שכן וכל שכן כשנתבונן ונבין שיש לכולנו חלק בה, כפי ערכנו, כולל בסודותיה המרפאים והמושיעים מכל הצרות!

* * *

ברוב חמלתו על "דור עני כי אין עוזר", הורה רבינו כיצד להיכנס לטרקלין שלו, לקבל ממנו את נחמתו, תוך הצעת שיטה ברורה ופשוטה:

אחים יקרים! קבעו לכם שני שיעורים יומיומיים בספר 'ליקוטי מוהר"ן':

שיעור אחד – מה שנקרא 'בקיאות' בלשון חסידים, והוא הידע המקיף, שנרכש דווקא בגריסה מהירה, ללא ניסיון של מחקר, כי כאן החשיבות מתבטאת בכמות ובמהירות. בדרך זו מתרגלים לסגנון המיוחד, וגם בונים לעצמנו עם הזמן מילון-מושגי-יסוד, שיהיה נחוץ ביותר להצלחת השיעור השני.

השיעור השני – שנקרא 'עיון' הוא, כמובן, העיקרי. האופן האידיאלי לקיים אותו הוא על-ידי שבוחרים תורה מתוך ארבע מאות התורות שבליקוטי מוהר"ן – לפי התחום שמעוניינים אנו לשפר (מידות, הישגים וכדומה. הבחירה קלה לפי מפתח העניינים שבראש הספר) – ו'הולכים' עם התורה במשך תקופה מסוימת.

הבסיס לגישה זו הוא כלל פז שאין כדוגמתו: כל מאמר ומאמר ממאות התורות הללו בנוי כעין מעגל שסובב סביב נקודה מרכזית אחת, הנושא המרכזי, כשכל אבריו של המאמר, חלקיו וסעיפיו, מתחברים זה לזה באופן פלאי. הסוף מפרש את האמצע, שמפרש את תחילתו, שחוזר חלילה לסוף, וכן הלאה.

כך שלא נצטרך להקיש או להוביל מידע זר משום מקום אחר, אפילו מתורות אחרות (פרט לפירושם של המושגים שבשבילם הייבוא רצוי, ואיננו נחשב לדרש אלא להשלמת הפשט), כי הכל כבר מוכן ומזומן לנו כאן באותו השטח, כדי להשלים את ההשגה שלנו.

כלל זה נקרא 'מיניה וביה', ונלווים אליו עוד י"ז כללים נוספים, שנביא אותם בקצרה בסוף המאמר, ושהם טכניקות וכלים איך ליישם את הכלל העיקרי; איך לחבר את כל הפרטים להשלמת ההשגה!

* * *

השלבים המומלצים להכיר וללכת עם 'תורה':

בראש ובראשונה מתאקלמים לאווירת המאמר על-ידי קריאה יומיומית חוזרת, איטית ומתונה; וכמה שאפשר – במנגינה ערבה.

רוכשים מחברת מיוחדת וכותבים בה את כל השאלות שעלו לנו דרך הקריאה, תוך כדי עיון קל ושטחי. והנה, להפתעתנו, בתום הכנה זו כבר נפלו מעצמן הרבה שאלות.

לאחר מכן חוקרים במושגים העיקריים, כגון יראה, אהבה, מלכות וכדומה – המופיעים באותה התורה, ומחפשים את פירושם בספרי הקודש.

לאחר מכן חוזרים לכל המקורות המצוינים במראה המקומות. למרבית הפלא מגלים אנו, שכל פסוק וציטוט, כולל ההיקף שלו והמסתעף ממנו (כגון דרשות חז"ל ומדרשיהם), מתפרשים באופן מדהים על-ידי עצם ההשגה, וכמה שהמסתעף מן הציטוט הלז מוסיף מידע והבנה בנידון הנלמד.

בשלב הזה, שיעור העיון שלנו כבר נכנס בחיים שלנו ומאיר בהם זוויות בלתי צפויות.

רק אז נכנסים לגן עדן ממש, שהוא משנת התלמיד, משנת רבי נתן. יש לו דרושים ארוכים, הנקראים 'הלכות', המבארים את רוב התורות. על התורות שלא פורשו על ידו ישירות, ישנם קטעים נפרדים המפוזרים בהלכות אחרות, שמסבירים נקודה זו או אחרת. ציונם המדויק נמצא בספר המפתחות 'פתוחי חותם'.

על כל תורה ותורה – ועל פי פקודת רבינו שהורה לעשות מתורה תפלה (מהשכלה בסיס לדבקות) – חיבר רבי נתן תפלות יקרות, שעניינן לזכות לקיים מה שנאמר במאמר, כי זה העיקר. לכן, לא ייתכן עיון רציני ללא סיור מתמיד בעולמן הקסום של התפלות הללו, בפרט התפלה השייכת לתורה שאנחנו הולכים איתה.

כל הזהיר לקיים שילוב זה, מגלה מהר, שמלבד ההתרגשות הגדולה שמעוררות התפלות, הן מהוות גם פירושים נפלאים שמוסיפים ניחוח לבבי לעיון השכלי.

כאשר זכינו לעבור בשלום את כל השלבים הקודמים, הננו מוכנים לגשת לקודש הקודשים, פנימיות דפנימיות, על-ידי ריכוז עיוני בשאלות שהעלה שכלנו עד הנה, שאלות כאלו שאין ביקום יצור שיוכל לענות עליהן.

לאחר מכן, רצוי להשלים את עיוננו עם שאר המפרשים, שהעיקריים בהם הם: פרפראות לחכמה, באבי הנחל, יקרא דשבתא, זמרת הארץ, ביאור הליקוטים, עצות המבוארות, מי הנחל וכו'.

והעיקר, לכתוב את החידושים שזכינו להם על-ידי העיון, שיהיו שמורים לעד. כי חייב אדם להאמין שיש להשם יתברך נחת גדול מכל דבר טוב שעושים למען שמו; וכיוון שאין טוב אלא תורה – ודאי שזה חשוב למעלה יותר מן הכל.

מי שאינו מאמין בחידושי עצמו, הוא לקוי בענווה פסולה ומונע טוב מזרעו, כיוון שהסוד הכמוס אצל ההורים היא הירושה הרוחנית והנצחית שהוא מנחיל לצאצאיו – ואם לא ירשו את החידושים בזמנם, מה יישאר מהם לאחר זמן?

אבל העיקר שלא לעזוב את התורה הנלמדת עד שנזכה להוציא ממנה את התמצית העיקרית: השגת שינוי לטובה!

מובטח לכל הצועד לתומו במסילה הנעלה המתוארת כאן, שישיג דברים עליונים, שהחשוב מכולם הוא כאמור השגת סוד-עצמו. כי יש לכל אדם נקודת אור המיוחדת לו ואינה נמצאת אצל שום נברא אחר.

נקודה זו מחוברת באופן ישיר לנשמה הכללית, הצדיק, עד שבכוח גילויה מתחזק החיבור ומתעצם היצור.

אמנם, כיוון ש"הקליפה תמיד קודמת לפרי", ישנה גם שכבה של חושך המסתירה את אותו האור ומונעת ממנו להתגלות. שכבה זו גורמת לכל התקלות, שמקורן בתחושת כישלון שחווה האיש הנעלה כאשר הוא נתקל בקליפה ובמניעות שהיא מעוררת כנגדו.

כנגד כל סוג וסוג של חושך, מניעה וייאוש, גילה רבינו תורה מתאימה על מנת להכניע ולבטל את כל המניעות המיוחדות, תחושות הכישלון והתבוסה, וההרהורים על עזיבת השאיפות, הנובעים מהתגברותן של הקליפות.

כך שמי שמשיג ולו אחת מן ההשגות הללו – פירק, ביטל והכניע את החושך שלו, והנה זריחת אור נשמתו מתעוררת לקראתו – אשרי לו!

"הספר שלי הוא אתחלתא דגאולה!" כך אמר רבינו.

התרצו להיגאל?

בבקשה, הדלת פתוחה…

 

כל זה מבואר בהרחבה בספרנו 'מסילת הקשרים'.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support