משל…

לעשיר גדול אחד היה עסק משגשג ובו סחורות לרוב, ששווים עלה לכדי הון עתק. יום אחד באו שודדים ושדדו ממנו את בל רכושו בבת אחת. "הלך וקיבץ את יתר הפליטה ועשה לו מעמד וחזר וקנה סחורות ושוב נעשה חנווני". חזרו שודדים וגזלו ממנו את שארית הונו. חזר שוב "וקיבץ ממעט פליטה הנשארת לו", מכר אף את תכשיטי אשתו וחזר להתבסס בחנות כדי לפרנס את ביתו, אולם שוב לטשו הגנבים עיניהם עליו, שדדוהו ולא הותירו לו דבר, "עד שנתדלדל מאד ונשאר ביתו ריקן מכל".

שבור ומדוכדך היה האיש, אבל לא אמר נואש. במאמצים רבים אסף סכום כסף קטן מאד ובו קנה מחטים, סיכות ומיני סדקית והחל מחזר על העיירות כדרכם של רוכלים עניים, "והיה מחליף עם הערלים [-גוים] מחטים על [-תמורת] עופות ובצים וכיוצא כדרך העניים כאלו".

פעם אחת, בחזרו מן הכפרים אחרי יום עבודה מייגע, כשעל שכמו הוא נושא את מעט הסחורה וקצת מיני מאכל לבני ביתו הדלים, הבחין מרחוק בשודד הרוכב על סוסו, שממנו משתלשלים שני שקים גדולים התלויים על צידיו, ועוד בטרם הספיק להרהר הרבה התנפל עליו הרוכב לשדדו. התחיל העני "לבכות ולהתחנן אליו, והשודד לא שת לבו וגזל ממנו גם זה המעט שהיה לו ונשאר ריקן מכל וכל". והיה האיש הולך ובוכה וזועק ומורט שערות ראשו מגודל צערו. לעיני רוחו שבו ועלו הזכרונות מאותם ימים טובים, בהיותו עשיר ובעל עסק גדול, הוא זכר עד כמה יגע להשתקם שוב ושוב, אולם עכשיו גזלו ממנו אפילו את המעט שבמעט שעוד נותר לו.

בפנים מיואשות הביט העני אל עבר ההרים הנישאים ואל הדרך הארוכה המתפתלת ביניהם, לשם רכב השודד עם שארית לחמו, ובתוך כך הביט וראה למרחוק והנה נופל השודד מן הסוס, וברצותו לקום עומד עליו הסוס ודורסו ברגליו עד מות.

מוכה תדהמה נחפז לשם העני ומה גדלה שמחתו כשמצא את השודד מוטל מת על הארץ. בלב פועם מהתרגשות אך בלי כל פחד, ניגש לפתוח את החבילות שהיו עדיין תלויות על הסוס בתקווה למצוא בהם את מה שגזל ממנו זה עתה, אך מה מאד השתומם כשמצא בהם סחורות המוכרות לו מאד! הוא הוציא חפץ אחר חפץ ונוכח לשמחתו העצומה כי כל רכושו אשר רכש מאז ועד עתה, במשך כל ימי חייו, חוזר אליו בלא שיחסר כלום!

בשמחה ללא מצרים מיהר האיש לביתו כדי לבשר לבני משפחתו את ישועתו הגדולה, ולא עבר זמן רב עד שחזר לעשירותו המופלגת כבתחילה.

…ונמשל

את המשל הזה לא שמע מוהרנ"ת מפי רביז"ל בעצמו, אלא מפי אחרים שמסרו בשמו הק'.

בחיי מוהר"ן, פרק "סיפורים חדשים" אות י"ז, מביא מוהרנ"ת את המשל הנפלא הזה בכתבו בזה"ל: "ואם אמנם בוודאי איני זוכה להבין רמיזותיו מה שכיון בזאת המעשה, עם כל זה מה שנראה לפי עניות דעתי בזה הוא התחזקות גדול לכל אדם בפרט ובכלל, שאף על פי שעובר על האדם מה שעובר עליו בימי חייו שגוזלין אותו וטורפין ממנו, וכל מה שמתחזק להחיות נפשו ביתר הפליטה חוזרין ואורבין עליו עד שגונבין ממנו גם זה המעט, וכן כמה פעמים בלי מספר, אף על פי כן, אל יתייאש עצמו מן הרחמים כי אם יתלה עיניו למרום ויבכה ויצעק בכל פעם אליו יתברך שיראה בעניו ועמלו.

אזי סוף כל סוף, יפול השודד מפלה שאין לה תקומה וישוב ויקבל ויוציא ממנו כל הקדושות וכל העבודות וכל הטוב שגנב וגזל ממנו וישוב לעשירות וטובו הנצחי". עכ"ל.

פעמים רבות מתחיל יהודי התחלה חדשה בעבודת ה', ואף על פי כן, היצר חוטף את ההתעוררות מאתו, ויש שהאדם עובד את השי"ת והסט"א חוטפת את עבודותיו ויונקת מהם רח"ל.

אולם, תמיד ובכל מקרה אסור להתייאש כלל, כי אם רק נתעקש לבלי להתייאש, אלא לבכות ולהחתנן ולצעוק לה', ולהתחיל מחדש שוב ושוב, בוא יבוא זמן שהכל יוחזר לנו בלי שיחסר כלום מכל עמלינו. כי "לית רעותא טבא דאתאביד" [-אין רצון טוב שאבד].

עלינו רק להמתין, לכסוף ולצפות, לישועת ה' אשר תבוא ביום מן הימים – והיא בא תבוא!