הסוד שמאחורי השמחה
א׳ באדר תש״פ
"והנה לתדהמתם קם לו לפתע רבי בירך ותוהה בקול: "יושבים פה יהודים חסידים ושותקים?! אני זוכר כי בפולין בסעודות השבת שרו הרבה זמירות וניגונים, מדוע איפוא לא שרים כאן?! וכי תשעה באב היום?!"…
הסוד מאחורי השמחה התמידית של רבי בירך
תכונה רבה שררה אצל עסקני היהדות החרדית בארצות הברית באותו יום היסטורי. היה זה עם סיומם של ימי השואה הנוראים והשמועה סיפרה כי היום תעגון בחופי ניו יורק הספינה הראשונה ועליה מספר ניצולים מגיא ההריגה.
מבעוד מועד הועברה הודעה לנוסעים החרדים שהפליגו בספינה כי עסקני החסד עומדים הכן לקלוט אותם בקרב הקהילות החרדיות עד כמה שידם מגעת, ולשם כך עליהם לפנות למשרדים המתאימים בכדי שיוכלו לפעול למענם באמצעים השונים.
העסקן הנודע רבי משה שרר ישב במשרדו עם אחד מידידיו וציפה בכליון עינים ובמתח לקראת המפגש הראשון פנים-אל-פנים עם ניצולי השואה. ואכן, כפי שציפה, בשעה היעודה נשמעו נקישות חלושות בשער, הוא קם ממקומו, פותח את הדלת לרווחה והנה עומד לפניו יהודי גבוה וצנום, על גופו ניכרים היטב סימני מחנות הכפיה הידועים לשמצה והוא נראה כמת שקם מקברו.
רבי משה לא ידע את נפשו, עדיין לא הצליח לקבוע באיזה צורה עליו לקבל את פני האורח, לא היה לו ספק כי היהודי שלפניו שבור ורצוץ עד עומק נפשו, כך שהוא נשאר נטוע במקומו ללא שהצליח לפצות את פיו.
והנה למרבה הפלא, ניצול השואה בכבודו ובעצמו פותח את פיו: "שמי בירך רובינזון, אני מגיע מפולין ושוקל בקושי חמישים קילו… איבדתי בשואה את אשתי, ארבעת ילדי וכל אחי ואחיותי… הם, הנאצים הארורים רצו גם לקבור אותי, אבל ברוך ה' ניצלתי!!!"
עוד המילים על פיו ולמול העסקנים הנדהמים הוא יוצא בריקוד חסידי סוחף על המילים "זכור דבר לעבדך… זדים הליצוני עד מאד – מתורתך לא נטיתי…" כשהוא קורא קריאות שמחה כי על אף שאותם זדים רשעים עינו אותו בכל מיני יסורים – בכל זאת 'מתורתך לא נטיתי'!!! ועוד סחף איתו את שאר הנוכחים. כך שר ורקד איתם שעה ארוכה בהתלהבות ובשמחה אמיתית עד אין קץ, על שהוא ניצל ונשאר יהודי חרד ושלם.
נקל לשער את הפליאה הגדולה שאחזה ברבי משה שרר ועוזריו, במקום למצוא יהודי מדוכא עד אימה, הם מוצאים חסיד נלהב שאינו מפסיק לרקוד ולשמוח על שנפשו היתה לשלל ברוחניות ובגשמיות.
אולם עד מהרה נפתרה התעלומה, רבי בירך סיפר להם כי חסיד ברסלב הנהו, וכי גם בשנים הקשות והמרות הוא לא עזב את אמונתו ואת תקוותו, בכוחו של רבינו הקדוש ועצותיו. כעת לא היה כבר שום פלא בהתנהגותו, שכן מי שהולך בכוחו של אותו זקן דקדושה יודע כי אין שום יאוש בעולם כלל ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה נמצא השם יתברך ואוהב אותנו בכל מצב שהוא.
בינתיים התקרבה שבת קודש ורבי בירך הצטרף לקבוצה מקומית של חסידים ואנשי מעשה לסעוד עמם את סעודות השבת. החסידים לא ידעו כיצד להתנהג איתו, הם ריחמו עליו וחשבו לתומם כי שירי זמירות שבת וניגוני השמחה יעוררו בו זכרונות נוגים מהעבר הלא-רחוק ושמחת השבת תושבת. כך התחילה לה סעודת ליל שבת ללא ניגוני "שלום עליכם" וללא ה"אשת חיל".
והנה לתדהמתם קם לו רבי בירך ותוהה בקול: "יושבים פה יהודים חסידים ושותקים?! אני זוכר כי בפולין בסעודות השבת שרו הרבה זמירות וניגונים, מדוע איפוא לא שרים כאן?! וכי תשעה באב היום?!"
לא נתקררה דעתו עד שהחל לשיר ולרקוד לכבוד שבת קודש כשהוא סוחף איתו את כל הקהל שלמדו פרק בשמחתו של ברסלב'ר חסיד אמיתי.
לא לחינם העידו בני משפחתו הקרובים, כי בניגוד למה שידוע בעולם כי כל מי שעבר את מוראות השואה – הדבר ניכר עליו כל ימי חייו, הרי שאצל רבי בירך שהיה חסיד שמח ועליז בצורה יוצאת מן הכלל, לא האמינו בכלל שהוא ניצול שואה שאיבד בה את כל משפחתו.
את הסוד הגדול כיצד בכל זאת הצליח להתגבר בשנים הנוראות, חשף רבי בירך באחת משיחותיו לפני בחורי ישיבת ברסלב בני-ברק, וכך גילה להם: "העצה שעל ידה שרדתי את התופת היא ההתבודדות! יכולני להעיד על עצמי כי לא החסרתי יום אחד שלא עשיתי התבודדות – אפילו במשך שנות המלחמה האיומה! זה מה שהחזיק אותי שם!!!"
(ע"פ זכרונות בנו)
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…