הנרות הללו

כ״ד בסיון תשע״ט

בימי חנוכה, החלים בימי החול ומותרים במלאכה, בא כביכול הבורא יתברך לבקר אותנו, בניו, ה"חולים" ומוטלים על ערש דווי רוחני, על מנת להאיר לנו את פניו, ולהמשיך לנו אל תוך ביתינו – אל הנפש פנימה – את אור הפנים כדי שנוכל להשיג השגות רוחניות חדשות, לעלות ולהתעלות בעבודתו יתברך. (חנוכה)

הנרות הללו…

על חנוכה בתורת רבינו הקדוש

כשאנו פותחים ליקוטי מוהר"ן או ליקוטי הלכות, אנחנו רואים לפנינו עולם מלא בהסברים על מהות חג החנוכה; או כדברי מוהרנ"ת, בהקדמתו לליקו"מ: "בנין גדול נפלא ונורא וחזק מאד, בנוי לתלפיות, תל שהכל פונים בו, כלול מכמה וכמה חדרים, חדר לפנים מחדר וחדר לפנים מחדר וחלונות ופתחים פתוחים מזה לזה ומזה לזה" – – –

רבינו, ואחריו תלמידו הגדול הצועד לאורו מוהרנ"ת, הותירו בדבריהם הקדושים הסברים רבים ונפלאים על משמעות החג הזה ועל הרמזים והמסרים שיכול כל אדם ללמוד ממנו. וכל כמה שדבריהם גבוהים ונשגבים ועוסקים ברום גבהי סודות החג, כך הם גם יורדים עד תחתית עולם העשיה הפשוט הזה ומלמדים אותנו בבירור מה הם הדברים היוצאים עבורינו למעשה, "לביצוע היום", מסודות אלה.

שהלא זה הוא כל ענין החג, על פי הדברים המבוארים בכוונות האריז"ל: "שנר חנוכה, הוא בחינת אור גדול מאד, כולל כל השלש יחודים, וממשיכין אותו למטה, בתוך תוקף העשיה בימי החול" (תשו"ה חנוכה מ"ב).

ענייני חנוכה, אם כן, יש בהם די מסרים הנוגעים למעשה ודברי התחזקות נוראים, שבכוחם לתת הרגשה חזקה לכל קורא, וזיקה מצויינת לימי החנוכה, הנרות וכו'.

"ימי חנוכה", אומר רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן (ח"ב תורה ב, "ימי חנוכה"), "הם ימי הודאה, כמו שכתוב 'וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל' וכו'". לכאורה מה החידוש בכך? – עיון בהמשך דברי רבינו בתורה זו – שנאמרה על ידי רביה"ק בשבת חנוכה שנת תקס"ט, כשכבר היה חולה בחולי הריאה, כנרמז בסוף התורה הזאת – יגלה את החידוש, ואיזה חידוש נפלא!.

בהמשך התורה מלמד אותנו רבינו שעיקר תענוגם ושעשועם של ישראל בעולם הבא, הוא ה"הודאה". שכן, כל מהותה של ההודאה להשי"ת היא ההכרה בחסדי ה', בהם מכיר האדם יותר ככל שהוא סמוך וקרוב יותר להשי"ת. כך שעצם קרבת האלוקים, שהיא שכרם של צדיקים לעתיד לבא, קשורה קשר הדוק עם התודה וההודאה להשי"ת.

כי על כן אמרו חז"ל (במ"ר צו פ"ט): כל הקרבנות בטלין לעתיד לבא, חוץ מקרבן תודה. שכאמור זהו שעשוע העולם הבא – להודות ולהלל לשמו הגדול, מתוך הכרה והשגה גדולה, בחסדיו וברוממותו.

מהקדמה זו, אותה מקדים רבינו לתורה הנ"ל, כבר אפשר ללמוד שימי חנוכה מתאימים מאוד להשיג ולהכיר בחסדים שהשי"ת עושה עם כל אחד מאתנו, ועד כמה חובה עלינו להודות לו יתברך. ולכן, "המהדרין במצווה מדליקים נר לכל אחד ואחד, כדי שישים כל אחד ואחד אל לבו, שגם עמו בפרטיות, עושה השי"ת נסים ונפלאות, ומאיר לו בטובו לתוך דעתו שיתעורר משנתו, על ידי נפלאות החסדים והישועות שעושה עמו בפרטיות, בכל עת".

"כי יש הרבה שטועין בזה. שאפילו אם הוא איש כשר, ומשים אל לבו להתבונן קצת בעוצם החסדים שהשי"ת עושה עמנו בכל דור, שיש לנו קיום בגלות כזה מכל הצדדים, אבל אף על פי כן, הוא טועה בנפשו ואינו מרגיש על עצמו בפרטיות תוקף הנס, מחמת שיודע בנפשו מה שעובר עליו, נגעי לבבו ומכאוביו. על כן, הוא טועה בנפשו לומר, שאין אור התורה (שהיא עיקר ישועתנו ועזרתנו סלה) מגיע גם אליו בפרטיות. על כן, המהדרין, מדליקין נר לכל אחד ואחד, כדי שישים כל אחד אל לבו, שגם אליו בפרטיות מגיע האור, שזה בחינת הנקודות טובות, שחוטף כל אחד בכל יום. בפרט מה שזכה להתקרב לצדיקי אמת" (ליקוה"ל שילוח הקן ה,ח).

בהמשך התורה מאריך רבינו לבאר עד כמה קשור לימוד הלכות בהודאה להשי"ת. על ידי שניהם, הוא מבאר, מכירים יותר ויותר את מי שאמר והיה העולם. ועל ידי שניהם יכול האדם לזכות ל"אור האמת" בדיבורו, כלומר שדיבורו בתפילתו, למשל, יהיה אמיתי ושלם, בבחינת "לשון הקודש" ולא "לשון עילגים".

דוגמא זו של אור האמת המאיר בתפילה, מובא בעצם בתורה אחרת בליקוטי מוהר"ן. אך מדברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות נראה שאותה דוגמה משמשת גם כאן, לדברי רבינו, על אודות "אור האמת, המאיר בריבוע הדיבור". שם באותה תורה אומר רבינו כך: "והעיקר שבתפילתו ותחינתו ובקשתו, אף על פי שאי אפשר לו לדבר שום דיבור בתפילה ותחנונים, מגודל החושך והבלבול המסובב אותו מכל צד, אף על פי כן, על כל פנים יראה לדבר הדיבור באמת, באיזה מדריגה נמוכה שהוא. כגון למשל שיאמר: 'ה' הושיעה!' באמת, אף על פי שאינו יכול לדבר בהתלהבות והתעוררות כראוי, אעפי"כ, יאמר הדיבור באמת, כפי מה שהוא. ועל ידי הדיבור האמת, יזכה לראות הפתחים שבתוך החשך, ועל ידי זה, יזכה לצאת מחשך לאור, ולהתפלל כראוי" (ליקו"מ קי"ב).

לכך אפשר לזכות בקלות יותר בחנוכה, שאז הדיבור בכלל וביחוד התפילה שהאדם מתפלל בינו לבין קונו והתורה שהוא לומד, מאירים באור האמת.

רבינו הקדוש ממשיך לבאר, ששלימות הדיבור, שכאמור נקרא "לשון הקודש", מכיל שמחה גדולה, כזו השוררת בשבת קדש, ועל ידה זוכים גם להמשיך את שמחת השבת לששת ימי השבוע, ימי החול.

וזהו בעצם מהותו של חג חנוכה, המביא את שמחת השבת לימי החול בשמונת ימי השמחה והדלקת הנרות.

זוהי, אפוא, אחת המשמעויות הפנימיות שבחנוכה, שנחגג בימי החול "כדי להמשיך לנו אור הפנים לתוך ביתינו, בתוקף גלותנו, שיזכה כל אחד בביתו בחנוכה, להדליק נר חנוכה, שהוא בחינת 'אור הפנים', בחינת 'להצהיל פנים משמן' (תהלים קד), שזהו בחינת השגת אלקות" (ליקוה"ל השכ"ד ד').

פירושם של דברים, שכמו שבביתו הפרטי של כל אחד מאירים הנרות בחנוכה. כן גם במוחו של כל אחד יכול להדלק אור גדול, הקרוי "אור הפנים", על ידי שהשי"ת מאיר לו פניו, והוא מתחיל להבין ולהשיג דברים רוחניים שלא הבינם עד כה. בהיותם מושגים רוחניים, הקרויים "השגות אלוקות".

הלכה זו בליקוטי הלכות היא הלכה נפלאה. מוהרנ"ת מבאר בה בטוב טעם את כל מהותו של חנוכה על פי דברי רבינו הקדוש בתורה "מישרא דסכינא" (ליקו"מ ח"א ל), שם מדובר על הצורך שיש ברבי אמיתי, גדול ומופלג במעלה, שיכול להאיר ולהכניס "השגות אלוקות" בתלמידיו, גם בעוצם קטנותם וחליים הרוחני, על ידי שהוא מצמצם את דבריו בהקדמות וסיבובים שונים, עד שאפילו הקטן שבתלמידיו יבין את השגותיו הנעלות ויאיר לו "אור הפנים".

וכך הוא הדבר בחנוכה, בו זממו היוונים להשכיח מעם ישראל את התורה ומצוותיה – שהם הם הצמצומים, השיעורים והכלים העיקריים, להשגת השי"ת – על ידי חכמות חיצוניות המטמאות את השמן הטוב שבשבעת קני המנורה של המח, "שהם השמן והכלי והפתילה שבהם נתלה האור, שנמשך מבחינת השגת אלקות, שמשם כל האורות, כי הוא אור כל האורות כמו שכתוב ה' אורי וישעי (תהלים כ"ז)"

כלומר, כל דברי התורה והמצוות וכל דברי הצדיקים ועצותיהם, כולם הם אמצעים רוחניים שונים, הקרויים "צמצומים", המכשירים את מוחו ולבו של האדם להבין ולהשיג "השגות אלוקות". עיניו של האדם, שני אזניו, פיו וחטמו, יחד עם מוחו ושכלו, הם הם ה"כלים", כלי הקליטה, לאור ההשגות האלוקיות. וככל שמקדש האדם את אבריו אלו על ידי קיום התורה והמצוות, הריהו מכשיר אותם יותר לקבל את אור השי"ת ולהשיגו, כביכול.

ולהיפך כשמכניס האדם לתוך "כלים" הללו את החכמות החיצוניות. אז הוא מקלקל ח"ו את המוח ואת שבעת קני המנורה – הפה העיניים וכו' – ואין לו שמן וכלי ופתילה מוכשרים ש'תתפס בהם האש', יקלט בהם האור – וזה מה שזממו היוונים לעשות: לקלקל את הכלים, את הצמצומים ואת השיעורים (המידות וההרכבים) של בני ישראל על ידי לימוד חכמות חיצוניות.

"אבל השי"ת ברחמיו המרובים הקדים רפואה למכה ועשה עמנו נס גדול ונפלא, אז בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול, עד אשר לא די שהכניעו והפילו מלכות יון הרשעה מפלה גדולה, אף גם על ידי תוקף הנס המשיכו [הצדיקים אנשי כנסת הגדולה], אור נפלא בעולם לדורות, שיהיה לנו כח על ידי זה להמשיך אור הנ"ל כל אחד בביתו, דהיינו השגות אלוקות על ידי הצמצומים הנ"ל …ובחינה זאת, נמשכת עלינו בחנוכה על ידי הצדיקים הגדולים המופלגים במעלה, שתיקנו להדליק נר חנוכה… בדיוטא התחתונה מאד, שהוא בחינת למטה מעשרה טפחים, שמעולם לא ירדה שכינה לשם (סוכה ה). ועתה, על ידי תוקף הנס, מדליקים שם דווקא הנר חנוכה הקדוש והנורא, שהוא בחינת המשכת השגת אלוקות על ידי הצמצומים, למטה למטה, להאיר בכל אחד מישראל, לכל מי שרוצה לקבל, אפילו החולה הגדול ביותר בחליי הנפש על ידי ריבוי עוונותיו, להאיר גם בו הארה מהשגת אלקות על ידי גודל כח הצדיקים הגדולים שממשיכין תוקף הנס של חנוכה בעולם".

אותו רבי אמיתי, היודע לטפל בחולי הנפש המופלגים בחליים, עושה זאת בחנוכה ביתר שאת וביתר עוז. וכפי שכותב מוהרנ"ת, דוקא משום שהאדם חולה [ברוחניות], בא הצדיק לבקרו ולהאיר לו פנים, שכן זוהי כל מצוות ביקור חולים, כנפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' של"ה ס"ת), שצריכים לבקר את החולה ולהסביר לו פנים ולפקח על עסקיו ולעשות לו כל צרכיו – הכל כדי להמשיך עליו "אור פני מלך חיים" מן השמים.

כל זה קורה בימי חנוכה, שאינם אסורים במלאכה [פירוש: הם ימי החול]. חולים אנו מבחינה רוחנית. אין בנו כח להתקשט ולהתעדן כדי לראות פני המלך, כי מפני חטאנו גלינו מארצנו וכו', ואין אנחנו יכולים לעלות וליראות בבית המקדש ולקבל את אור הפנים החופף עליו. ועל כן, "השי"ת מרחם עלינו, והולך לבקרנו, ומאיר לנו פניו הק' בתוקף גלותנו, שאנו חולים כאלה, כאשר יודע כל אחד בנפשו, והוא ברחמיו מבקרנו ומחיה אותנו באור פניו הקדושים על ידי קדושת הימים הקדושים האלו שנתן לנו, שהם חנוכה ופורים, שהם מועדים קדושים בימי החול שהם בחינת ימי הגלות שאז אין בנו כח לעלות אליו לבית המקדש, לקבל מאור הפנים, רק הוא יתברך ממשיך לנו אור הפנים כדי להחיותנו על ידי הצדיקים הגדולים האמיתיים שבכל דור, שהם עוסקים בתיקונינו, שהם משתדלים ביותר להחיות החולים ביותר וכנ"ל" (שם).

הרי לנו משהו, הצצה קטנה למה שמתרחש מבחינה רוחנית בחנוכה, ומה שמסמלים הנרות, השמן והפתילות. אולם, הרבה הרבה מעבר לכל הדברים המובאים כאן יש בדברי רביז"ל ומוהרנ"ת. אף כל אותה תורה עמוקה ונפלאה שבליקו"מ (ח"ב תורה ז') "כי מרחמם ינהגם", בה מדובר על דרך הנהגתו של מנהיג הדור ועל אודות השגות ומקיפים והארת הרצון וכו' וכו', כל אותה תורה כלולה בחנוכה. אותה השיג משה רבינו ע"ה ואף רימזה בפסוק "סלח נא לעוון העם ה'זה כ'גודל ח'סדך ו'כאשר נ'שאתה" וכו' שהוא ראשי תיבות חנוכה" – – –

וכן מבואר באופן נפלא, ענין הסביבון בחנוכה (בשיחות הר"ן שיחה מ), ועוד דברי תורה וחיזוק לרוב בליקוה"ל, שאין כאן מקומם, מחמת אריכותם וריבויים.

בכל אופן, כדאי לזכור שימי החנוכה וכל המצוות התלויים בהם, מהווים תיקונים רוחניים מיוחדים, אותם ערכו צדיקים קדמונים כתיקון להשפעת הגלות והחכמות החיצוניות. והדברים האלו נעשים בכל דור ודור על ידי צדיקי הדורות, וביחוד על ידי רבינו הקדוש, שעסק ביותר להאיר את אור השי"ת בחשכת הגלות, ולבלום את השפעת ההשכלה הארורה והאפיקורסות שבאה בעקבותיה.

בימי חנוכה הקדושים, נפתחים כל אותם שערים לתיקונים אלה, והימים מסוגלים ביותר, להתחיל "להתחנך" (מלשון חנוכה) לכל אותם תיקונים נפלאים.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support