"כל אחד כפי קדושתו וטהרתו, כן יש לו בחינת משיח… בבחינות 'רוח אפינו משיח ה"…

"ובחינת משיח הוא שורה על אנפי אורייתא, דהיינו הספרים הקדושים שמגלין הפנים של תורה… בבחינת 'ורוח אלוקים מרחפת על פני המים' – 'רוח אלוקים דא רוחו של משיח'… ומים היא התורה כמובא".
(ליקוטי מוהר"ן ח"ב לב)

"משיח" – מילה שהרטיטה כל לב יהודי בכל הדורות, מושג ששימש כקרן אורה בחשכת הגלויות, ועדיין ממשיך להחיות את הלב בתקווה לגאולת הנפש והגוף מכל צרותינו הרוחניות והגשמיות.

במאמר שלנו נתוודע לפן האישי בסוגיית המשיח, שיוכל להאיר באור חדש את עבודת ה' שלנו בכלל ואת עבודתנו בימי השובבי"ם בפרט.

* * *

כל אדם מישראל הוא עולם קטן, וכשם שבכלל העולם אנחנו בטוחים בביאת המשיח שיתקן את העולם במלכות ש-ד-י וישים קץ לכל צרותינו, כך כל אחד בפרט יש לו 'בחינת משיח' שבכוחה לגאול אותו מכל הרע והטומאה שדבקה בו, כפי שדוד המלך מבקש: "קָרְבָה אל נפשי גְאָלָה" (תהילים סט, יט) – קרב לנפשי את הגואל שלה, המשיח הפרטי שלה, כהסברו של הבעל שם טוב הקדוש.

קיומו של כוח רוחני זה מסביר את קביעתם של חז"ל: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", לאמור, שבסופו של דבר יזכה כל יהודי להגיע אל תיקונו הנצחי.

כמובן, ככל שייטיב האדם את מעשיו, כך יהיה התיקון שלו מושלם יותר, מהיר יותר וללא צורך בזיכוך ובייסורים, אך עצם התיקון מובטח. "רוח אפינו משיח ה'" (איכה ד, כ) – הנביא משווה את המשיח לרוח החיים שבאדם, כדי להמחיש את חשיבותו של המשיח שאי אפשר בלעדיו, אך מהשוואה זו ניתן גם ללמוד שכשם שלכל אחד יש רוח חיים באפיו המחיה את גופו, כך יש לו רוח חיים נצחית שהיא תקוותו לחיי עולם.

* * *

הגאולה האישית, שהיא תקוותו של כל אחד לעתיד רוחני ונצחי, תלויה כמובן במידת התקדשותו והיטהרותו, אבל ישנה מצווה מיוחדת שקשורה אל גאולה פרטית זו – לימוד התורה.

"כי בחינת משיח שורה על אנפי אורייתא (= פני התורה), דהיינו הספרים הקדושים שמגלים הפנים של תורה, בבחינת 'ורוח אלוקים מרחפת על פני המים'… דא (= זו) רוחו של משיח (זוהר ויחי, רמ ע"א) שמרחף על פני המים שהם התורה (ב"ק יז ע"א)"; וכשם שעסק התורה מחיש את הגאולה הכללית, כך הוא מחיש את הגאולה הפרטית.

כל לימוד של כל חלק בתורה נותן חיים, כמו שנאמר "כי חיים הם למוצאיהם" (משלי ד, כב), אבל רוחו של משיח שורה במיוחד על "פני" המים-התורה.

מהם "פניה" של התורה?

הפָנים של האדם הם החלק הגלוי שבו, לכן כשאומרים "פני" הדבר מתכוונים לשטחו החיצוני, אבל לפנים של האדם יש עוד משמעות – בהם מתגלים הרְגָשוֹת, הפנימיות של האדם. פנים גם מלשון פנימיות.

גם בתורה הקדושה יש חלק נגלה, ויש עומק לפנים מעומק; גילוי "הפנים" של התורה משמעותו, לרדת לעומקה של התורה ולעשות ממנה "חיצוניות" דהיינו לבאר אותה כך שתהיה ברורה ומובנת לכל לומד.

גילוי זה של עומק התורה מחזק את "רוחו של משיח" שמביאה את הגאולה הפרטית, אשר זה ייעודנו תמיד ובפרט בימי השובבי"ם שבהם קוראים בתורה אודות הגאולה מגלות מצרים שכוללת את כל הגלויות.