רבינו הקדוש הכין כבר רפואות גם לחולים הקשים ביותר. גם אלו שנפלו לגמרי מכל ה"שבעים פנים של תורה"; גם אלו שנפלו לתרדמה רוחנית עמוקה, עד אשר שום דבר-תורה לא מעורר אותם משינתם – גם להם יש לרבינו עצה: סיפורי מעשיות!

כשהתחיל רבינו בשנת תקס"ו לספר מעשיות, אמר: "עתה אתחיל לספר מעשיות! איך וועל שוין אן הייבין מעשיות דער ציילין" (חיי מוהר"ן, קנא). "וכוונת דבריו היה, כמו שאומר: מאחר שאינו מועיל לכם לשוב אל השם יתברך על ידי התורות והשיחות הקדושות וכיוצא בזה, מה שעסק ביגיעות גדולות כל ימיו להשיבנו אל השם יתברך באמת לאמיתו, ומאחר שאינו מועיל כל אלה, על כן הוא מתחיל לעסוק בסיפורי מעשיות" (הקדמת סיפורי מעשיות).

שכן, באחרית הימים, ישנן נשמות שנפלו בשינה רוחנית עמוקה כל כך, עד שגם התורות העמוקות והנפלאות ביותר, לא מעוררות אותן. לא רק התינוקות שנשבו והרחוקים לגמרי מהיהדות שקועים בשינה, אלא גם הלמדנים המופלגים יושנים עמוק. "כי יש בני אדם שישנים את ימיהם, ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את השם, ועוסקים בתורה ובתפלה, אף על פי כן כל עבודתם אין להשם יתברך נחת מהם. כי נשאר כל עבודתם למטה, ואין יכול להתרומם ולהתעלות למעלה" (ליקוטי מוהר"ן, כאן). והעצה היחידה נגד אותה שינה עמוקה, היא: סיפורי מעשיות משנים קדמוניות!

13 המעשיות שסיפר רבינו הקדוש, הם מעשיות משנים קדמוניות, מעשיות שעוקפות את מערכת החשיבה המעוותת שלנו, וחודרות ישירות לנשמה ומעוררות אותה מעלפונה ותרדימתה. וככל שהוגים בהם בפשיטות, כך הולכים ומתעוררים, הולכים ומתלהבים…

וכשכותב רבי אייזיק מצפת, לרבי נתן ב"ר יהודה מטבריה [תלמיד מוהרנ"ת] שהוא שקוע בתרדימה רוחנית, עונה לו רבי נתן: "מה שידידי ר' אייזיק נ"י כותב לי שנפל עליו שינה מאוד, זה מחמת עצבותו. וילמד התורה פתח ר' שמעון, וההלכות המבוארים על התורה הזאת, וגם יקרא כל הסיפורי מעשיות, אשר רבינו ז"ל אמר שבהם הוא מעורר אותנו מהשינה, ויבקש רחמים מהשם יתברך שבזכות המעשיות יעורר אותו השם יתברך מהשינה" (נתיב צדיק, מכתב קכג).

פשוט מאד; אתה רדום? ישנוני? עצוב? תקרא בסיפורי מעשיות!

* * *

בסופן של שבעים שנות גלות בבל, דימו אחשורוש והמן לחשוב שאין מי שיוכל להקיץ את בני ישראל משינתם הרוחנית. המן אף פער פיו ואמר: "ישנו עם אחד", "אלוקיהם של אלו ישן הוא". שכן, הוא טעה וחשב שהאלוקות שבליבם של ישראל רדומה לחלוטין, ואין מי שיוכל להקיצה.

"כי שבעים שנה של גלות בבל הוא בחינת שינה, בחינת בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, שזה קאי על שבעים שנה של גלות בבל, כמו שפירש רש"י זכרונו לברכה. ועל כן בסוף השבעים שנה, שאז הוא התגברות השינה, בחינת ההסתרה, על כן כשראו המן ואחשורוש שעדין לא נגאלו ישראל ולא נתעוררו משנתם, סבר שלא ייגאלו ויתעוררו עוד" (ליקוטי הלכות, פורים א).

אך זאת לא ידעו המן ואחשורוש, שיש לנו את "מרדכי הצדיק"! "כי מרדכי הוא בחינת רב חסד, בחינת הדרת פנים, בחינת עתיק יומין, בחינת סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות, שעל ידי זה יכולין לעורר מהשינה של כל השבעים פנים" (שם).

ובכוחו של אותו צדיק, זכינו לחג הפורים, החג שבו קוראים כולם את המגילה, שכל כולה סיפור… "והוא מעשה של מרדכי ואסתר שהוא בחינת מעשה של שנים קדמוניות, שעל ידי זה מעוררין מהשינה בכל שנה ושנה" (שם).

גם היום, חושבים רבים שהתרדימה הרוחנית עמוקה ונוראה כל כך, עד שאין סיכוי שנתעורר ממנה. אך זאת שכחו כנראה, שגם בדורנו יש לנו את מרדכי הצדיק; יש לנו רבי גדול שכבר גילה י"ג מעשיות משנים קדמוניות!