'מוחין דקטנות' פירושו: מוח קטן, כמו מוח של ילד שעדיין לא גדל ומושגיו גם הם לא גדלו; כל הנאותיו מסתכמות בחטיף טעים, או התנדנדות על נדנדה… וזה מה שקורה לרבים מאתנו; גדלנו בשנים, אך המוח והמושגים לא גדלו. המושגים שלנו על קרבת אלקים, תענוג רוחני, זיכרון יום המוות וכן הלאה – נשארו פחות או יותר, כפי שהיו בכיתה גן.

את המח הקטן הזה אפשר להגדיל על ידי "שבח הצדיקים"; כשמשבחים את הצדיקים ומספרים על גדולתם –גדל המוח ויוצא מקטנותו. שכן, הסיפורים על הצדיקים נותנים לאדם מושגים גדולים ורחבים הרבה יותר מאשר המושגים שמוחו הקטן היה רגיל להם עד היום.

גם רבינו בעצמו העיד שהתעוררותו לעבודת ה' והגדלת מוחו בימי קטנותו, הגיעו משמיעת סיפורי צדיקים. "סיפר שבבית אביו ואמו הצדיקים זיכרונם לברכה, היו שכיחים שם כל הצדיקים. כי כל הצדיקים היו מצויים בקהילת מעז'בוז' מחמת שהוא מקום הבעל שם טוב זכרונו לברכה. ורובם ככולם התאכסנו בבית אביו זכרונו לברכה. ושמע הרבה מעשיות מצדיקים, ועל ידי זה היה עיקר התעוררותו להשם יתברך, עד שזכה למה שזכה" (שיחות הר"ן, קלח).

כך גם אנחנו, אם נרצה לרומם את המוח שלנו ולהוציאו מקטנותו, עלינו לשמוע שבחם של צדיקים.

* * *

אך כדי ששבח הצדיקים יגרום למוח להתרומם ולגדול, צריכים גם לדעת מה וכיצד לספר. שכן, אם הסיפורים יכללו רק סיפורי מופתים, על כוחם לפקוד עקרות או להשפיע פרנסה – לא עשינו מאומה! לא הגדלנו את מוחו של השומע, ולא גרמנו לו תזוזה בעבודת ה'.

רק כשהמופתים יהיו מופתים רוחניים, בהם יסופר על כוחו של הצדיק להאיר באנשיו אור של התחדשות ושמחה – או אז יגרום הסיפור להתרוממות המוחין.

וכבר היה מעשה ברבי נחמן מטולטשין שנקלע פעם לאכסניה יחד עם חסידים, וכל חסיד סיפר מופתים מרבו, וכשהגיעו אליו וביקשו ממנו שיספר איזה מופת מרבינו, ענה ואמר: "א מופת?! א מופת בין איך!" – "מופת?! מופת הוא אני!" לאמור, שזהו מופת של רבינו, שלקח אדם רגיל כמותו ועשה ממנו איש כשר וירא שמים.

* * *

אכן, לשם כך נכתב הספר "שבחי הר"ן". לא מסופר שם על מופתים, כפי שמדגיש מוהרנ"ת בהקדמה וכותב: "אין רצוננו לבאר קצת מופתים נוראים שראינו ממנו, כי אין אנו עוסקים לספר בשבחיו הקדושים כי אם מה שנוגע ליראת השם". מסופרים שם רק דברים שבאים להגדיל את המוח. כך שכשאנו קוראים בספר הזה אין אנו רק מתפעלים מגדולתו של רבינו הקדוש, אלא בעיקר, מגדילים את המוח הקטן שלנו, ומקבלים מושגים חדשים בעבודת ה'.

הסעיף הראשון בשבחי הר"ן מגדיל לנו את המוח, בכך שהוא מספר לנו שאפשר לשבור תאוות אכילה; הסעיף השני מספר לנו שאפשר לחשוב תמיד, ממש תמיד, על השם יתברך; הסעיף החמישי מספר לנו שאפשר להתחדש גם אחרי אלף נפילות, וכן הלאה.

זוהי מטרת סיפור שבחיו של הר"ן: "למען ידעו דור אחרון, יקומו ויספרו לבניהם, וממנו יראו וכן יעשו, לילך בנתיבות הללו ולדרוך בעקבותיו. כי זאת אין צריך לפנים [= אין צורך להוכיח], שהנהגות כאלו הם הנהגות קדושות ויקרות, וכל אחד ואחד יכול להתקרב להשם יתברך על ידי הנהגות כאלו, כי הם דברים השווים לכל נפש כקטן כגדול. ואפילו הפחות שבישראל, אם ירצה לחוס על חייו ולחשוב על תכליתו הנצחי, וירגיל עצמו ללכת בנתיבות ובדרכים הללו המבוארים פה – בוודאי יזכה לחיי עולם, ויוכל לבוא למעלות גבוהות וקדושות, כחד מבני עליה".