זהו. הגעתי לזה – הנוסחה האמיתית שתהפוך את עולמנו לעולם אוטופי חלומי…

כזה מין עולם שבו כולם יאהבו את כולם, לרוע לא יהיה מקום, אין אכזבה, נקמה, שנאה, סלידה, התרחקות, סכסוכים, זלזול, בקורת וכו' וכו'…

אדם לאדם – מלאך!

נשמע הזוי, לא?

אכן!

ובכל זאת אני מתעקש – – –

אם נתבונן סביבנו, נגיע מהר מאד למסקנה כי נקודת החולשה של כל אחד מאתנו, שאין מה לומר, היא קיימת, ועוד איך… היא זו שמפריעה לזולתנו להתחבר עמנו, או לנו להתחבר לזולתנו – – – אותה גיבנת רוחנית שמזדקרת בכל פגישה עמו או זכרון ממנו – גורמת לנו רתיעה איומה עד כדי גועל נפש! ומי לא ישנא גועל נפש?

חנויות הספרים בכל רחבי העולם גילו את הפוטנציאל הטמון בסופרים המחברים ספרי מודעות, הציבור הרחב, המשכיל והמעודן, נקעה נפשו מחומר בהמי מתבוסס בביב השופכין של המידות הרעות ותאוות הבשרים, הוא מבקש איזה משהו זך ונקי מעולמם של מלאכי האושר… הסופרים הזריזים, עלו על הרצון הקולקטיבי הזה, הם עטו על ממצאי חוקרי נפש, נברו בשיטות פסיכולוגיות, והעלו שלל עצות בגרוש כיצד נחיה את חיינו יותר טוב, יותר אמין, ויותר נחמד.

מסע השיפור הזה לא הכזיב, יעידו על כך המדפים הקורסים של מגוון נושאי חיים מטופלים ונידונים בהרחבה, כל איש רוח המכבד את עצמו, מעשיר את ספרייתו הפרטית, עד שנהיית עמוסה לעייפה בקשת רחבה של נושאים המספרים על תיקון החיים והנאתם.

לא שיש לי משהו נגד זה. בכלל לא. ההיפך, אולי נושבת כאן רוח בשורה על המרת העיסוקים הגועליים בתכונות החייתיות של המין האנושי לטובת טיול בשבילי הנפש הרדומה כל כך. אבל אליה וקוץ בה. הלבלרים הלוא-תורניים רגילים להתעניין ברווחי חומר עכשוויים, בפעילות למען מחיר הוגן, ואת הכדאיות האנושית הזו הם מעלים על נס כמניעים אפשריים המוצעים לקוראים למען עידון תכונות והתייחסויות.

נראה לכם שזה עובד?

שטויות!

אי אפשר להתנהג טוב למען מטרה לא נכונה. נקודה.

והמטרה לקנות את הזולת, או לגרום לו לחבב אותך – היא שאיפה מוטעית.

מתוך אותו בסיס של כדאיות חומרית, כדאי לנו לנסוע אל מחוז הכדאיות הרוחנית שלנו – צמיחת האישיות הנעלה, זאת שהיא טובה סתם כך – מפני שהיא טובה, ולא מחמת שהיא מבקשת להיות מוטבת…

עד כאן ההקדמה.

ומכאן לנקודת הצמיחה היחידה שישנה.

רבי נחמן מברסלב, המפורסם כל כך בתורתו הרחבה, המקיפה את כל היכולות לאגוף את נפתולי החיים המעיקים, ידוע גם בשיטת ה'אזמרה' שלו.

שיעורו הממוקד והאדיר על הפסוק 'אזמרה לאלוקי בעודי' – היא תורת לימוד הזכות העצמית שנוהגת גם כלפי החוץ והזולת, בו הוא מלמד אודות ה'נקודה הטובה' שקיימת בעצמך, ושעליך לכוון את זרקור ההתענינות העצמית רק בה. כלומר, לעיין בה, באותה נקודה טובה. ולדעת, שהיא – אתה, לא החסרונות, לא המעידות יוצרים את דמותך האמיתית. אלא רק הטוב שבך…

ושנבין… אין זו הדחקה של הרע הבלתי נעים, זו האמת!

הרבי במאמרו ההוא מדגיש, שרק כך ניתן להשתפר ולהיות באמת יותר טוב… כלומר, העצמת הטוב ולא טיפול ברוע. יתירה מזאת, גם אם הטוב הזה הינו 'מלא פצעים' כלשונו של הרבי, היה יצירתי, וקח יוזמה לחפש באותו טוב, איזו נקודה טובה שבה אינך לא-טוב.

וכשם שזה כך כלפי עצמך – אתה משתפר אם אתה מאמין בטוב שיש בך – כך זה כלפי הזולת. רצונך להשפיע? להפוך את לבו של הזולת? לא בייסור, לא בביקורת ואף לא בשכנוע – – – הבלט נא את הטוב שיש בו בודאי – וקנית את עולמו הכמעט-חרב.

ההיגיון שעומד מאחורי הדברים נעשה יותר ברור כאשר אנו מצליחים להכיר את עוצמת הטוב שמסגלת נפש של מישהו, יהיה מי שיהיה "ואפילו רשע גמור"… אם לא נאמין בטוב הזה – למה אנו מטיפים בעדו. ואם אנו כה נרעשים להפיץ את בשורתו למה שלא נייקר את נקודותיו הזערוריות?

ושוב. זה לא מתבסס רק על הגיון. זוהי המצאתו האלוקית של כביכול, בורא האדם, בכבודו ובעצמו, אשר גילה את מסתורי הנפש לעבדיו, חסידי עליון. הוא יתברך, נטע בנו טוב. שיהווה הבסיס להעצמה, צמיחה, גידול והפריה. אם לא נשכיל להשקות את הטוב הזה במים הזכים של הַזְכוּת, נשגה ברוע, נסתכסך עמו תכופות… והאמינו, הוא גם יגבר, וגם ינצח.

רוצה שהטוב ינצח?

כבד אותו!

אם תבחר להיות ידיד האנושות, לאהוב את כל אחד בלי יוצא מן הכלל. תיתקל, מן הסתם, בדמויות אנטיפטיות שיגרמו לרצון שלך לאהבה להתאפס למינימום, אך כשבידך הנשק הבלתי מנוצח הזה, של הבנת הנברא באשר הוא, הבטת עומק לתוככי עולם נקודות הטובות שבו, ערכו יוגדל בעיניך – אתה תהיה באמת מסוגל לאהוב אותו.

ולא רק לשם ריוח אישי כזה או אחר.

הנוסחה הזאת 'עובדת' בשני המישורים גם יחד, אתה צומח ומצמיח. כאשר אתה מצמיח, אתה בעצמך צומח.

אם אתה מסוגל 'לסבול' את האהבה ללא תנאי לטובתן של בריות שונות ומשונות. אתה נכנס לפקולטה ללימוד הזכות העצמית – גם במישור חייך האישיים, אתה מתקבל למערכת הטובה הזאת – רק טוב, רק טוב. רק טוב.

אל חשש! הטוב הזה המפוסל בחלומות האידיאולוגיה הזו, לא יתן לנו לשקוט על שמרנו בטפיחת שכם עצמית המרגיעה את המניע להשתפרות. לא! ולו רק מחמת שהטוב הזה, ההבטה והעיון בו – מקורם באמת הכי אמיתית. וכאמת כלשהי – היא לא סבלנית, היא תנדנד ותנדנד – ותגרום לך למצוא את מקומה הראוי.

אתה תהיה טוב באמת.

קחו את השורה הזאת – אזמרה לאלוקי בעודי – בעוד מה שיש בי… הפיצו אותה בשכבת מכריכם, תגלו חברה מתוקנת יותר, אוהבת נכון יותר.

וטובה…