המבט הנכון

י״א באב תשע״ט

ראיה צלולה היא בסיס לגאולת הנפש. הצעד הראשון בעולם התשובה מתחיל במבט צלול. "פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע ולבבו יבין ושב", ראשית כל 'יראה בעיניו'. תפקח את עיניך ותתחיל לראות באור חדש לגמרי את העולם שסביבך; תתחיל להבין את המתחולל עמך, תכיר ותזכור מה הוביל אותך לטוב, ומה הוריש לך רע. ואז גם תצליח לזהות היכן שוכן גן עדן והיכן הגהינום.

הכל מתחיל במבט נכון

הם רכשו את הבית יחד עם החצר הענקית שהשתרעה מאחוריו. עצים גבוהים התנשאו משם אל על, ענפים ירוקים השתרגו, מטילים צל על קרקעיתה הסבוכה בצמחייה עבותה. ציפורי שיר קיננו שם, ועשבי בשמים הפיצו ריח טוב. מתחת למעטה הירוק הסתתרו גם ספסלי נוי, שולחנות ואפילו שביל אבנים מרוצף. אולם בעלי הבית לא ידעו מאומה על כל זה. הם היו טרודים מדי, עסקו בשיפוצים, רכישת ריהוט ועיסוקים שוטפים. החצר נראתה להם כשטח פרא של קוצים ודרדרים. שביל עפר בוצי הוביל לשם, פעם פעמיים ניסו לדרוך במקום, אך נרתעו מהבוץ והצמחייה הסבוכה.

החצר יכולה היתה להישאר כך נעולה לנצח, כמטרד מיותר, וכקרקע פורייה לחרקים ורומסים מסוכנים, אילולא שיחה שניהלו הדיירים החדשים עם הבעלים הקודם.

– נו, איך החצר?

– 'השם ירחם, מוטב שלא היתה. שטח הפקר של קוצים וברקנים'

– תגיד, ניסית פעם להיכנס פנימה, מהשביל הראשי? הקדשת זמן לטייל במקום, בחנת את הצמחייה, ספסלי הנוי, השבילים?

– 'למען האמת, מעולם לא'.

החצר המוזנחת התגלתה כמציאה של ממש. היא דרשה מעט שימת לב. הכניסה המסודרת היתה ממוקמת בצד השני. ובפנים, גן עדן של ממש.

* * *

העולם הזה, ניתן לומר עליו שהוא יפה וגם נאה, והדבר נכון. יש בעולמנו פינות חמד רבות, נאות ונחמדות, אך העולם הזה עלול להיות גם מסוכן. לכל יצור נברא אורבות סכנות שונות ומשונות, בכל פינה, ועל כל צעד. בגשמיות וקל וחומר ברוחניות. איך יינצל?

לשם כך נבראו לו לאדם, זוג עיניים. אולם למרבה הדאגה הן לא תמיד ממש רואות.

אנשים אינם רואים מאומה סביבם. מחפשים רחוק, באופק, ואינם רואים את מה שמתגלגל תחת הרגליים, כאן ועכשיו. מבקשים שמחה, אושר, הצלחה אי שם, ואינם מסוגלים לזהות את כל אלו כאן. וכל כך למה? משום שהם טרודים מדי.

ליקויי ראייה

כה טרוד האדם בשגרת יומו, דאגותיו, חששותיו ותכניותיו עד שאינו מסוגל לראות מאומה. לא את הרווחים המצפים לו על כל צעד ושעל, אם רק יאות להשקיע היכן שכדאי, ואף לא את הסכנות הרוחשות סביבו בכל רגע נתון. וזה מה שגורם לו להתנהג פעמים רבות ככסיל. הוא נכשל פעם אחר פעם באותה משוכה, אך אינו מצליח להבחין במכשול, לזהות אותו מבעוד מועד ולחסוך נפילה נוספת. באותו האופן הוא גם מחמיץ הזדמנויות פז בזו אחר זו. אינו רואה, אינו שומע. הוא עסוק מדי.

הראייה שלנו ניזוקה בעקבות החורבן.

בחורבן בית המקדש, כפי שמלמד רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, נפגע 'כוח הראות', כמו שדרשו חז"ל "ושבו העבים אחר הגשם – זה מאור עיניים שהולך אחר הבכייה". כלומר, הבכי על החורבן גורם לחולשה בראיה. הכוונה כמובן ליכולת הראייה הרוחנית שלנו, או נכון יותר, היכולת להבין את שרואות העיניים. מי שעיניו רואות והוא אינו מבין את פשר המראה, אינו רואה, כי אם בוהה. וזו אחת המכות הקשות יותר שהותיר אחריו החורבן. רואים, מסתכלים, בוהים, אך לא מבינים מאומה. הטוב והרע, הכדאי והמסוכן, מהומה ובלבול שולטים בכל. משום כך, הנחמה המתאימה לעת הזאת היא לקבל מחדש את היכולת לראות.

לא לחינם נקטה התורה הקדושה בלשון מיוחדת ולא שגרתית: 'ראה'. ראיה צלולה היא בסיס לגאולת הנפש. הצעד הראשון בעולם התשובה מתחיל במבט צלול. "פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע ולבבו יבין ושב", ראשית כל 'יראה בעיניו'. תפקח את עיניך ותתחיל לראות באור חדש לגמרי את העולם שסביבך; תתחיל להבין את המתחולל עמך, תכיר ותזכור מה הוביל אותך לטוב, ומה הוריש לך רע. ואז גם תצליח לזהות היכן שוכן גן עדן והיכן הגהינום.

ראיה נכונה

פקיחת עיניים אמיתית וצלולה, היא הנחמה היחידה שניתן להציע לנו. וזה גם הכלי החשוב ביותר לקראת ימי הרחמים והסליחות. חודש אלול הוא חודש של תשובה והתקרבות, בחודש הזה נסללת לפנינו דרך של תשובה, בואכה ימי ראש השנה וחגי תשרי. כל יהודי שואף לתשובה אמיתית, לתיקון דרכיו ושיפור מעשיו. עבודה נעלה כמו זו ניתן לבצע רק בעיניים פקוחות ומפוקחות. אם לא תדע מה טוב ומה רע, אם העולם הזה ימשיך לתעתע ולערפל את ראייתך, איך תשוב או נכון יותר, לאן תשוב?

ויש דבר נוסף שאנו אמורים להתחיל כעת לראות. את נוכחותו של השם.

היסוד לחיי תשובה, היא ההכרה התמידית שהשם איתך, עמך ואצלך. יהודי חייב להיות מודע למציאות השם, בכל מקום ובכל מצב. ברגע שנצליח לראות זאת בחוש, להבין ולחיות את האמת הזו תמיד, נצעד פנימה לגן עדן עלי אדמות.

וזו גם אמורה להיות התשובה שלנו. להעביר מהעיניים את מחזות השווא והדמיון כאילו השי"ת רחוק אי שם, לחדול ממחשבות של ייאוש, ולהתחיל להאמין בתקווה. להסיר את החושך מהעיניים, לראות במבט צלול את עצמך ואת המתחולל עמך. את המתנה הזו מעניקה לנו התורה בפרשת השבוע. היא אומרת וגם מבשרת לכל המעוניין 'ראה', פקח עיניים וחדל לך ממראות שווא ומדוחים, מחשבות של ריחוק, דמיון, קטנות הדעת וצרות המוחין. רק כך, כשתביט נכוחה קדימה, לקראת תקווה ומתוך אמונה, תוכל לעלות כראוי על מסילת התשובה של חודש אלול; תזכה לפקוח עיניים ולזהות בעצמך את הטוב הנפלא, ולעומתו את הדרוש תיקון וזקוק לטיפול; תצליח לזהות ולהיזהר מפני פתחי הגיהינום, ולהכיר את השבילים המובילים לגן עדן.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support