א.

כתב השולחן ערוך: שמשנכנס אב ממעטים בשמחה[1].

ב.

בשולחן ערוך כתוב שמר"ח אב ממעטים במשא ומתן[2], וכתב המשנ"ב[3] שיש אומרים שדווקא של שמחה כגון כלי כסף או צרכי חופה או רכב יפה, אבל שאר דברים מותר, ויש אומרים שיש למעט בכל סוג משא ומתן ולעסוק רק כדי פרנסתו. אולם, אם יש איזה 'יריד' [=שוק, מכירה] נדיר שמתקיים רק פעם בכמה חודשים כי אז זה נקרא 'דבר האבד' ומותר אפילו של שמחה, ובמונחים דהיום: אם יש, למשל, מבצע מיוחד של הוזלה לסוף עונה וכדומה, מותר לקנות אפילו כלי כסף וכדומה, וסיים המשנ"ב שכיום המנהג להקל לגמרי [במשא ומתן] משום שהכל נחשב כדי פרנסה, והוסיף ה'שער הציון' שלכן מותר אפילו בשל שמחה.

ולסיכום מותר לקנות לבית ולשאר דברים כל סוגי הדברים הנצרכים כגון כלים צעצועים וכדומה, ורק בגדים יתבאר להלן שאסור.

ג.

כתב בשולחן ערוך[4] שמר"ח אב ממעטים בבנין של שמחה, והיינו בית חתנות לבנו, או ציורים אומנותיים על קיר וכדומה, והוסיף המשנ"ב[5] שהוא הדין גם לבנות בנינים ודירות כשיש לו כבר, שאסור, ודווקא שיהודי יעשה אסור אבל לומר לגוי, מותר, אפילו בנין של שמחה. וזה רק במקרה שהגוי עובד בקבלנות, פירוש: שאינו מקבל שכר יומי אלא סכום קצוב על כל עבודתו וגם זה דווקא אם כבר סיכם עימו לפני תשעת הימים, ועם כל זה עדיף לדחות עד אחרי תשעה באב, אבל מנהג העולם להקל בבנייה שאינה ליופי, גם כשיש לקבלן דירה לגור בה, משום שהיום מקילים שמשא ומתן נחשב לצורך פרנסה ולכן מקילים גם בבנייה ע"י פועל גוי אפילו שהגוי נשכר בצורה יומית.

ולצורך מצוה, כבנין בית הכנסת או לייפות בית הכנסת מותר אפילו על ידי ישראל, [לכן היה פעם מנהג בירושלים שבתשעת הימים צובעים את בתי הכנסת, כי אז ממילא אסור לצבוע ציורי שמחה ולכן היו הצבעים לוקחים אז מחיר זול יותר על עבודתם).

ולפי כל הכללים האלו ברור שסתם לצבוע דירה מותר בתשעת הימים, ואינו בגדר ציור וכיור בית חתנות וארמון המלכים, אבל ציורים ווילונות כמו באולמות חתונות נחשב לשמחה ואסור.

ד.

בדיני כיבוס לדעת מרן המחבר בשו"ע אסור רק משבוע שחל בו, [ולפי זה בשנה זו שתשעה באב חל ביום א' אין כלל איסור כיבוס להנוהגים כדעת מרן), והרמ"א מחמיר לאסור מר"ח[6].

באיסור כיבוס יש שני איסורים. א. אסור לכבס, ומעשה הכיבוס אסור אפילו אם לא ילבשנו עד אחר תשעה באב; ב. אסור ללבוש בגדים מכובסים אפילו אם הם כובסו לפני ר"ח אב.

ה.

בכל אופן שאסור לכבס ישנו איסור אף לגהץ, ושונה דין זה לגמרי מאיסור כיבוס בחול המועד. כי בחוה"מ הוא ההיפך: חז"ל רצו שיילך בבגדים נאים ומכובסים, אלא שרצו שלא ייכנס ליו"ט כשהוא מלוכלך ויסמוך על זה שיכבס בחוה"מ, לכן קנסו וגזרו שאסור לכבס בחול המועד, אבל לגבי גיהוץ כתב המשנ"ב שמותר לגהץ בחוה"מ, ואילו בתשעת הימים עיקר האיסור היה לגהץ בגדים ולכבסם לא היה איסור אלא שפסק השו"ע שכיבוס של זמנינו ייתכן ודינו כגיהוץ ולכן בזמנינו אוסרים לכבס.

ו.

כפי שהזכרנו, יש איסור ללבוש בגדים מכובסים וכתב ה'בן איש חי' וה'כף החיים' ועוד פוסקים, שעל ידי שלובש את הבגד לזמן מועט לפני ראש חודש, הוא נקרא בגד משומש ומותר ללבשו בתשעת הימים. וכתב ב'אשל אברהם' שעל מנת לאפשר לעצמו ללבוש בגד נקי, באמצעות הפתרון שהוזכר, יכול ללבוש , לפני ר"ח, אפילו הרבה בגדים זה על גבי זה, וכך נוהגים: שלפני ראש חודש אב לובשים אפילו הרבה בגדים זה ע"ג זה, בערך 20 דקות, (שזה שיעור הזמן על מנת שנאמר שאין הבגדים נראים כחדשים) ואחר כך מותר ללובשם בתשעת הימים.

ז.

וכתב הגאון בעל 'מנחת יצחק' בשם ה'לחם הפנים' שאפשר גם להניח בגדים ע"ג קרקע שאינו נקיה ביותר (אין הכוונה לרצפה מלוכלכת, אלא לרצפה שאינה מצוחצחת), לזמן מה ועל ידי זה מותר ללובשו, ועצה זו מועילה גם כשעושה אותה בתוך תשעת הימים.

ח.

והגאון בעל 'קהלות יעקב' נתן עוד עצה, שכיון שבשבת מותר ללבוש בגדים מכובסים, לכן יחליף בשבת כל מספר שעות בגדים וכך ישארו לו די בגדים נקיים לימות החול, אולם, אסור שיאמר בשבת בפיו שעושה כך כדי להכין בגדים לימות החול, וכמו כן להחליף בשבת כל מספר דקות את הבגדים לצורך זה גם אסור בהחלט, כי מיד ניכר שעושה פעולה לא רגילה של החלפת בגדים אלא הכנה ליום חול, ואם ניכר בבירור שכוונתו היא להכין לימות החול אסור, אפילו אם אינו מוציא בפירוש בפיו שעושה לצורך יום חול.

ט.

כתם שנעשה בבגד ורוצה לכבס את מקום הכתם בלבד או אם רוצה לגהץ רק חלק מהבגד, נחלקו הפוסקים, ובמקום הצורך יש להקל בפרט כשמכבס במים לבד.

י.

בגדי ילדים קטנים: כתב בשו"ע שבשבוע שחל בו אסור לכבס,[7] וכתב הרמ"א שנוהגים להקל בחיתולים (כפי שהיו פעם לפני הטיטולים), ואף בשאר בגדי קטנים כיון שמלכלכים מהר (עד גיל 6-7)[8] וכתב ה'מגן אברהם' שכשאפשר, עדיף שלא יכבס הרבה בגדים שלהם יחד כדי שלא יהיה בפרהסיא, אולם כתבו הפוסקים שכיום שמכבסים במכונה, עדיף לכבס הכל יחד מאשר סתם להפעיל עוד מכונות, אבל כמובן שיכבסו רק של קטנים או לצורך מצוה ואסור להוסיף סתם בגדים של גדולים גם אם כבר מכבס בגדי קטנים.

יא.

שבת חזון: כתב הרמ"א שמותר להחליף את כל הבגדים לבגדים מכובסים לכבוד שבת אבל לא ילבש בגדי שבת ואפילו אם לבשם כבר כמה פעמים והטעם כדלקמן משום שהם מגוהצים מאוד. אולם מנהג העולם כהגר"א שמחליפים ולובשים את כל בגדי שבת לשבת חזון, וכתב המשנה ברורה שמותר אפילו לכבס לצורך זה, ויש להחמיר אם יש לו בגדים אחרים אבל אם אין לו מותר לכבס ביום חמישי.

יב.

רחיצה: כתב השו"ע שיש אוסרים להתרחץ מר"ח, ויש אוסרים רק בשבוע שחל בו, וכתב הרמ"א שאנו אוסרים מר"ח, ולמעשה במים חמים אסור כלל, ובצונן כל גופו אסור אבל פניו, ידיו ורגליו, מותר. ו'צונן' אין הכוונה למים קרים לגמרי אלא אף אם הם מעט חמים כדי להפיג את הקור, שהם מה שאנו מכנים "פושר", כל שאין מידת החום במידה שנעים לאדם לשהות זמן רב בתוכם דינם כצונן, ולגבי ערב שבת מי שרגיל להתרחץ לכבוד שבת מותר לרחוץ בחמין רק פניו ידיו ורגליו, אבל סבון אסור כלל ואפילו בערב שבת, ואפילו לטבול אסור בחמים רק – הן בתשעת הימים והן בערב שבת – בצונן, דהיינו פושר. ואם קשה לו לטבול בצונן, או שיש שם רק מים חמים, מותר לטבול במים חמים אם אינו מוותר על טבילה במקווה בשום פעם[9].

להתרחץ שלא לשם תענוג אלא לרפואה, כגון מעוברת או יולדת או אדם חלוש מותר בכל תשעת הימים ואפילו בערב תשעה באב, ורק בתשעה באב עצמו אסור חוץ מחולה. וכל אלו מותרים ברחיצה אפילו בחמים ואפילו בסבון וכדומה, משום שכל דבר שאינו לתענוג אלא לצורך רפואה וכדומה מותר, ולכן אף קטנים שיש להם חטטים בראשם מותר והיינו פצעים או כינים, וכתבו הפוסקים שהוא הדין גם לגבי גדולים.

יג.

וכתב ה'אגרות משה' והשבה"ל ועוד, שבמקומות שהזיעה מרובה, והוא מצטער אזי במקום הצורך מותר אפילו עם סבון, ובפרט לאלו שכשאינם מתרחצים זה גורם לפצעים, וישנם החוששים לעשות זאת והם טועים, כי במשנ"ב[10] כתב לגבי יום כיפור אם הזיעה מרובה ועל ידי זה אין הרחיצה לשם תענוג והנצרך לרחיצה הוא איסטניס וכדומה, מותר לו אפילו ביום הכיפורים לרחוץ. ואם כן ודאי, לגבי תשעת הימים, שאם אכן הוא סובל מזיעה שיש להקל ועם כל זה צריך שיעשהו בצנעה, שלא לפרוץ גדר, ולא להתרחץ במקוה, למשל, שהוא בפרהסיא, ושלא כהנוהגים זלזול ומתרחצים במקוה ובסבון.

יד.

לקצוץ צפרניים בתשעת הימים, הביא המשנ"ב שיטות לכאן ולכאן, ובערב שבת לצורך שבת ודאי מותר, וכן לצורך טבילת מצוה מותר, ושיטת הכף החיים שעל ידי צפרניים גדולות שורים הכוחות החיצוניים ולכן יקצוץ אף בימות החול ואפילו בערב תשעה באב, ולהלכה נוהגים כהמשנ"ב שראוי להחמיר ובשעת הדחק אפשר להקל כהכף החיים, וכהמג"א שמיקל לגמרי.

טו.

כתב השו"ע שאין לתפור בגדים ונעליים מר"ח אפילו אם לא ילבשם עד אחר ת"ב, והרמ"א מחמיר יותר שאסור אפילו לקנות בגדים או נעליים מר"ח, וכתב המשנ"ב שחתן וכלה שנישאים מיד אחר ת"ב מותר להם לתפור או לקנות.

וכתבו ה'כף החיים' והחזו"א ועוד, שרק לתפור חדשים אסור אבל מותר לכתחילה לעשות כל סוגי תיקוני הבגדים והנעליים, שכבר הלכו עמם, שמותר לתקנם.

טז.

כתב השו"ע: יש הנוהגים שלא לאכול בשר ויין בשבוע שחל בו תשעה באב, ויש מחמירים כבר מר"ח ויש מחמירים מי"ז תמוז. ושיטת הרמ"א היא שאסור מר"ח כולל ר"ח, אבל בשבת מותר בשר ויין כרגיל, ובהבדלה ייתן לכתחילה את כוס ההבדלה לתינוק שהגיע לחינוך ולא הגיע להתאבל על ירושלים שזה בערך מגיל 6 עד 12.

יז.

בשר ויין בסעודת מצוה, כגון ברית, פדיון, בר מצוה, סיום מסכת וכו', כתב הרמ"א שמר"ח ועד שבוע שחל בו תשעה באב מותר לכל הקרובים והחברים שבשאר ימות השנה היה מזמינם לסעודתו, להשתתף ולאכול בשר ויין, אבל מי שלולא תשעת הימים לא היה משתתף אסור לו להשתתף מר"ח באכילת בשר ושתיית יין בסעודה כזו.

[1] שו"ע סי' תקנ"א סעי' א' וכ' המשנ"ב ס"ק א' שאין לשמוח כלל אבל בשעה"צ ס"ק א' כתב שיש הרבה שי' ראשונים שאין לבטל לגמרי את השמחה רק למעט בו קצת, וברור שעצבות אינו מדיני תשעת הימים, רק ישתדל שלא לעשות פעולות שאסרו חז"ל משום שמחה, ואף ישתדל להתאונן על חורבן הבית ולומר תיקון חצות.

[2] שו"ע סי' תקנ"א סעי' ב'.

[3] ס"ק י"א.

[4] שו"ע סי' תקנ"א סעי' ב'.

[5] ס"ק י"ב.

[6] סי' תקנ"א שו"ע ורמ"א סעי' ג'.

[7] סי' תקנ"א שו"ע ורמ"א סעי' יד'.

[8] שי' הפמ"ג שמותר לכבס עד בר מצוה ובשעת הדחק שמלכלך הרבה אפשר לסמוך על הפמ"ג.

[9] בשש"כ פרק מ"ב הערה קפ"ח בשם כף החיים לגבי טבילה בערב שבת חזון.

[10] סי' תרי"ג ס"ק ב'.