מצוות שמיטת כספים

בענין שמיטת כספים ישנם בתורה ג' מצות ממנין תרי"ג, כפי שמונה הרמב"ם בספר המצות: מצות עשה אחת, ושני מצוות לא תעשה, וזו לשון הרמב"ם: המצוה הקמ"א היא, שצוונו להשמיט כספים החובות כולם בשנת השמיטה ע"כ. והמצוה הר"ל היא, שהזהירנו שלא לתבוע המשאות [פירוש: החובות] בשנת השמיטה, ע"כ. והמצוה הרל"א היא, שהזהירנו מהמנע להלוות קצתנו לקצתנו מפני השמיטה, כדי שלא ישמט החוב ע"כ, [והיינו דאסור להימנע מלהלוות קודם צאת שנת השמיטה, מפני חשש שהלווה לא יצטרך לשלם למלווה משום שהחוב ישמט].

דאורייתא או דרבנן?

והנה כל זה היה בזמן בית ראשון, שהיובל היה קיים, אבל בזמן שאין היובל נוהג נחלקו הראשונים והפוסקים בזה,  יש הסוברים[1] שגם היום מצות שמיטת כספים היא מדאורייתא, אבל הרמב"ם ואחריו השו"ע (חו"מ סי' ס"ז ס"א) נקטו להלכה שמצוה זו כיום הינה רק מדרבנן, ואין מצות שמיטת כספים נוהגת כהיום מדאורייתא.

ויש הסוברים שכיום נתבטלה לגמרי מצות שמיטת כספים ואף מדבריהם[2], וכן היה באמת המנהג תמיד ברוב המקומות שלא עשו פרוזבול כלל, וכמו שכבר כתב הרא"ש, ואף שצווח ככרוכיא על זה מכל מקום לא שינה המנהג ממנהגו[3], וכן קובע הרמ"א בזמנו דהמנהג להקל בזה, אבל כהיום הזה אכשר דרי, וברוב התפוצות נוהגים במנהג פרוזבול אף בחו"ל [4].

גם היום – סגולה להצלחה

והנה בהקדמה לספר "כי אם ברוחי" מציע מחבר הספר לקיים מצות שמיטת כספים בפועל ממש, שיש בזה סגולה גדולה להצלחה. ויש שם מכתב הסכמה מאת הגאב"ד דפעיה"ק ירושלים שליט"א המחזק ענין נשגב הזה, ושכרו המובטח בזה ובבא של המקיים שמיטת כספים בפועל.

ובאמת מפורש בתורה (דברים טו ט) כי בגלל הדבר הזה יברך ה' אלקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך ע"כ, והרי הבטחה מהקב"ה על ברכה והצלחה, על המלוה בשביעית אף שהשמיטה תשמט את חובו.

וכן כתב הרמב"ם בספרו בהלכות שמיטה ויובל (פ"ט הלכה ל) וז"ל, והבטיח הקב"ה בשכר מצוה זו בעולם הזה שנאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו' עכ"ל.

וכתב הבן איש חי (פ' כי תבא כ"ו) שראוי להדר לעשות הלוואה קטנה, אפילו של שווה פרוטה, אחר עשיית הפרוזבול לפני צאת השמיטה, כדי לזכות לקיים המצות עשה ולא תעשה של שמיטת כספים.

וזו לשונו שם: והנה יש מתחסדים אחר שכותבין הפרוזבול, מלווה לחברו סך מה: עשרה גרוש או פחות או יותר, ועל זה הסך לא יחול הפרוזבול, כיון שהלווהו אחר זמן הפרוזבול, ואז אחר ראש השנה כשיביא לו חבירו המעות לפרעו יאמר לו משמט אני ולא יקבלם ממנו, ויאכל הלוה ולחדי במעות אלו, והמלווה לחדי במצות שמיטת כספים שקיים אותה בפועל.

ותהילות לאל יתברך הנהגתי מצוה זו, פה עירנו בגדאד יכוננה עליון אמן, הדפסתי שטרות של פרוזבול וחלקתי אותם לכמה בני אדם ועשאום, וגם למדתי אותם שיעשו כן להלוות אחר זמן הפרוזבול סך מה, ולקיים המצוה בפועל כאמור לעיל אשריהם ישראל אוהבי מצות ה', ועושים אותם בשמחה. עכ"ל.

ויש לציין שיש שעוררו דקי"ל דסתם הלואה היא לשלושים יום, וא"כ אם הלווה ער"ה נמצא דזמן הפרעון היא אחר ראש השנה של השנה השמינית, ושנינו שאין שביעית משמטת רק חובות שהגיע זמן הפרעון לפני ר"ה. ולכן ראוי להתנות בשעת הלוואה בער"ה, שזמן פרעון הוא לפני ר"ה, ויוסיף שאינו מקפיד עליו אם יאחר לשלמו אחר ר"ה, כדי שלא יצטרך הלווה לאחר מזמן הפרעון.

בנוסף למצוות השמטת כספים ישנו ענין "רוח חכמים נוחה הימנו" לגבי הלווה.

 מובא במשנה, במסכת שביעית (פ"ט מ"י) המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו, שאף שע"פ הדין השביעית משמטת החובות ואין הלווה צריך לשלם למלווה, מכל מקום אם מחמיר הלווה ומשלם החוב רוח חכמים נוחה הימנו, ודווקא אם הלווה יחזיר זאת בתורת מתנה אבל לא בתורת פירעון, [כפי שיבואר באריכות בע"ה בשבוע הבא].

ולכן אם רוצים שניהם לצאת ידי כולם, יבא הלווה אחרי ראש השנה תשס"ט אל המלווה להחזיר את החוב ואז יאמר לו המלווה משמט אני, ואח"כ אומר שוב הלוה אעפ"כ אני מחזיר לך המעות במתנה, ונמצא שהמלוה קיים המצוה, והלוה קיים דברי חכמים להחזיר חוב השביעית.

סוף שנת השמיטה הוא זמן מסוגל לכפרת עוונות,

מובא בספר הקדוש אמרי פנחס (שער ד' אות עב) בזה"ל: "אמר [הרה"ק רבי רפאל מברשד, תלמיד הרה"ק רבי פנחס מקוריץ] לר' יאקל בשנת תקע"ב שהיתה שנת השמיטה, שלא ישכח לכוון בסליחות שאומרים בערב ראש השנה "ואשר יהיה את אחיך תשמט ידיך", שישמוט הש"י עוונותינו, כיון שהשנה משמטת בסופה עכ"ל".

[1] כן הביא בביאור הגר"א חו"מ ריש סי' ס"ז, דכן ס"ל לרש"י והראב"ד והרמב"ן.

[2]  כן הביא הרמ"א בחו"מ שם.

[3] הנה הרא"ש בתשובות (כלל ע"ז) נשאל על מה שאין מקפידין על כתיבת פרוזבול והשיב בזה"ל, הוי יודע, שתמהתי על זה מיום באתי לארץ הזאת, וצווחתי כי כרוכיא וליכא דמשגח בי. ואמרו כי כבר נהגו כן בארץ הזאת, ואי אפשר לשנות מנהגן, ומסיים שם מיום בואי לכאן איני דן שלא תשמט שביעית, וגם איני סותר מנהגם, אלא מניחם לדון כמנהגם עכ"ל.

[4] וראיתי בשו"ת חלקת יעקב (חו"מ סי' ו) דכתב בתו"ד בזה"ל, ובאמת בערי פולני' לא ראיתי בכלל מי שיעשה פרוזבול רק החרד שבחרדים, רק בערי ליטא שמעתי שהיו מחמירים יותר בזה עכ"ל, והרי שמעיד אפילו קרוב לזמנינו לא השגיחו ע"ז.