דין השמטת כספים

א.

מצוות השמיטה היא שכל חוב, בין של כסף בין של שווה כסף, כגון לוה ככר לחם או מאכל או מספר ביצים או כלים [בדברים שצריך להחזיר תמורתם, ולא בהשאלה שצריך להחזיר אותם עצמם] וזמן פרעון החוב הוא קודם ר"ה תשס"ט, מצוה על המלווה לשמוט ולבטל את החוב, ולא לתובעו ולא לקבל את הפירעון גם אם הלווה מצד עצמו רוצה לפרוע, כדלקמן.

וכן אדם שיש לו שיק שקיבל, וזמן פרעונו קודם לר"ה תשס"ט, מצוה על מחזיק השיק לשמוט אותו ולא לגבותו[1].

ב.

אבל כל הלוואה וחוב שלא הגיע זמנם אלא אחרי ר"ה של מוצאי שביעית אין בהם דין שמיטה[2], עד סוף השמיטה הבעל"ט בעוד שבעה שנים.

ג.

מצוות שמיטת כספים נוהגת בין בארץ ישראל ובין בחו"ל.

ד.

אין השביעית משמטת כספים אלא בסופה, ולכן מותר לגבות חובו כל השנה, וכשתשקע החמה בליל ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב[3].

ה.

מעות של יתומים אינם נשמטים, והוא הדין בשאר כספי צדקה או הלוואות גמ"ח, וכן אם הבטיח ממון לצדקה חייב לקיים הבטחתו[4].

ו.

מי שיש לו חוב בחנות מכולת, ירקות, וכדומה אין שמיטה משמטת החוב אלא אם כן זקפם בעל החנות במילווה, דהיינו שקבע לו זמן שחייב לפרוע קודם ר"ה שאז דינו ככל חוב שמשמט[5].

ז.

כמו כן אדם שעשה עבודה עבור אדם אחר וסיים את העבודה קודם ר"ה, אין השביעית משמטת אלא אם כן סיכם אתו את הסכום ואת התאריך לתשלום, והתאריך הוא לפני ר"ה אז חלה עליו שמיטה[6].

תקנת פרוזבול

ח.

תיקן הלל הזקן פרוזבול, והיינו שמוסר את חובותיו לבית דין קודם ראש השנה, ועל ידי זה מותר לו לגבות חובותיו אף אחרי ר"ה[7].

ט.

שיטת מרן השו"ע היא שאת הפרוזבול יש לעשות דווקא בבית דין חשוב המקובל בעיר שדנים אצלם דיני ממונות ויודעים בדיני ממון ובדיני שמיטת הכספים, אבל הרמ"א פוסק שכל שלושה יהודים נחשבים לבי"ד לענין זה[8].

י.

אפשר לעשות פרוזבול בלילה, וגם אין שום פסול כשהדיינים קרובים ללווה או למלווה, [אך אסור שהדיינים יהיו קרובים זה לזה][9].

יא.

פרוזבול מועיל רק על הלוואות שנעשו לפני עשיית הפרוזבול אבל הלוואות שנעשו אחר הפרוזבול נשמטות, ולכן פרוזבול שכתב בו תאריך מוקדם יותר מהתאריך שאכן נחתם הפורזבול הרי זה כשר, אבל אם כתב בו תאריך מאוחר יותר מאשר התאריך שאכן הפרוזבול נחתם הרי זה פסול[10].

יב.

נאמן אדם לומר היה לי פרוזבול ונאבד, ולא עוד אלא שאם באים הם לבי"ד פותחים בי"ד ושואלים למלווה, שמא היה לך פרוזבול ונאבד ואם הוא מאשר זאת הרי הוא נאמן[11].

יג.

אין הפרוזבול מועיל אלא אם כן יש ללווה קרקע כל שהוא או אפילו עציץ נקוב השייך לו, ואפילו קרקע שלו ממושכנת, אבל בלי שום קרקע אין הפרוזבול מועיל, ואם ללווה אין קרקע אבל לערב יש קרקע, כותבים פרוזבול, וכן אם ללווה אין קרקע אבל למישהו שלוה מהלווה משהו מסויים יש קרקע כל שהוא כותבים פרוזבול [מדין שעבודא דר' נתן].

ואם אין ללווה קרקע יכול המלווה לזכות ע"י אחר קרקע כלשהו מנכסי המלווה ללווה ואפילו שלא בפני הלווה, ודי בזה שישאיל המלווה ללווה מקום בקרקעו להניח עליו חפץ מסויים, ואפשר על ידי זה לכתוב פרוזבול[12].

יד.

די בזה שאדם כותב פרוזבול אחד ועל ידו יכול לגבות מכל הלווים ממנו, [ובתנאי שכתב את הפרוזבול אחרי ההלוואות כדלעיל][13].

צורת עשיית הפרוזבול

טו.

צורת הפרוזבול היא שהמלוה אומר או כותב "מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה", והדיינים חותמים למטה[14].

טז.

כתב השו"ע שתלמידי חכמים שלוו זה מזה יכולים למסור נוסח פרוזבול בפני ת"ח אפילו בעל פה ואין צריך לכותבו בכתב, אולם דעת הרמ"א היא שכל אדם יכול למסור שטרותיו בעל פה לבי"ד ואינו צריך לכתוב בשטר, ויותר מזה שיכול אפילו שלא בפני בי"ד להודיע בעל פה שמוסר את כל שטרותיו לבי"ד פלוני שבעיר פלוני, אולם, למרות זאת כתבו הפוסקים שלכתחלה ראוי שיכתוב פרוזבול בכתב[15].

החזרת חוב גם כשלא עשו פרוזבול

יז.

כתב הרמב"ם בפרק ט' מהלכות שמיטה ויובל הל' כח' כט', כל המחזיר חוב שעברה עליו שביעית רוח חכמים נוחה הימנו, וכשבא הלווה להשיב את החוב אחרי שמיטה, צריך המלווה לומר לו משמט אני את החוב וכבר נפטרת ממני, ואם אומר לו הלווה אף על פי כן רצוני לתת לך מותר למלווה לקחת את ההחזר, אבל אין ללווה לומר אני משלם לך בזה את החוב שהרי אסור לו לקחת את החוב אלא יאמר לו הלווה אכן כסף זה שלי הוא ואני נותן לך אותו במתנה, ואם אין הלווה אומר שזה בתורת מתנה אסור למלווה לקחת ממנו את החוב[16] [17]

יח. נוסח הפרוזבול

בשו"ת מנחת יצחק[18]  כתב את נוסח הפרוזבול הנהוג בבד"ץ העדה החרדית בעיה"ק ירושלים:

במותב תלתא כחדא הוינא ובא לפנינו____________ ואמר לנא הן שנה זו היא שנת השביעית, ויש לי חובות בשטר ובע"פ על איזה אנשים והריני מוסר לכם פרוזבול ויהבית לכון במתנה בקנין ד' אמות קרקע מארעא דאית לי ועל גביהון ארשית יתכון למיגבא כל חובות דאית לי על אינשי,  ומעתה תיהוו לי דייני ותגבוהו ותקבלוהו לי ואם לא תגבוהו אתם, מעתה כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה, אני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה, ואנחנו בי"ד שמענו דבריו ויפינו כוחו דלא תשמט ליה, ויגבה כל חובותיו על ידי פרוזבול זה כתקנת הלל וחז"ל.

ובעה"ח יום _____ לחודש_______ שנת______ פה עיר________

נאום_________ נאום__________ נאום___________

ולשיטת מרן הבית יוסף המחייב בית דין חשוב לפרוזבול, להלן נוסח פרוזבול:

בפנינו עדים החתומים מטה בא ר' _____________ מעיר ___________ ואמר לנו להיות עליו עדים, איך שהוא מוסר להבית דין הרב ר' ___________, הרב ר' ________ והרב ר' _________ מעיר ________ את כל חוב שיש לו לגבות מישראל, הן שבשטר, והן שבעל פה, שיגבנו כל זמן שירצה.

ולראיה באנו על החתום יום ____  לחודש ______  דשנת ________  פה עיר ____________

נאם ________                נאם _____________

ו-ודאי שמצד הדין מספיק הנוסח הקצר של השו"ע שהובא לעיל, בסעיף 14.

[1] שו"ע חו"מ סי' ס"ז סעי' ב',

[2] שו"ע חו"מ סי' ס"ז סעי' י',

[3] שו"ע חו"מ סי' ס"ז סעי' ל',

[4] שו"ע חו"מ סי' ס"ז סעי' כ"ח,

[5] שו"ע ורמ"א חו"מ סי' ס"ז סעי' י"ד,

[6] שו"ע חו"מ סי' ס"ז סעי' ט"ו,

[7] שו"ע חו"מ סי' ס"ז  סעי' יב' יח',

[8] שו"ע ורמ"א חו"מ סי' ס"ז סעי' יח', שו"ת חת"ס חו"מ ריש סי' קיג',

[9] שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' קמ',

[10] שו"ע חו"מ סי' ס"ז סעי' לב',

[11] שו"ע חו"מ סי' ס"ז סעי' ל"ג,

[12] שו"ע חו"מ סי' ס"ז סעי' כ"ב, כ"ד,

[13] שו"ע חו"מ סי' ס"ז סעי' כו',

[14] שו"ע חו"מ סי' ס"ז סעי' יט',

[15] שו"ע ורמ"א חו"מ סי' ס"ז סעי' כ', ב"ח שם, שו"ת חת"ס חו"מ סי' קיג' ופתחי תשובה שם ס"ק ג',

[16] [אפי' אחרי שהמלוה אמר ללווה "משמט אני" אם יאמר הלווה עכ"ז אני רוצה להחזיר לך את החוב אסור למלווה לקחת את הכסף]

[17] הובא בשו"ע חו"מ סי' ס"ז סעי' לו',

[18] שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קס, וח"י סי' קמ',