ירקות

א.

כללי דין שביעית בירקות תלויים בשנת הלקיטה, ולכן ירקות שנתלשו קודם ר"ה שנת מוצאי שמיטה יש בהם קדושת שביעית לכל דיניהם, ואילו ירקות שנתלשו אחרי ר"ה של שנת מוצאי שמיטה אין בהם קדושת שביעית.

ב.

אף בירקות שנתלשו אחרי ר"ה תשס"ט שאין בהן קדושת שביעית, גזרו חז"ל איסור ספיחין שיהיו בהם דיני שביעית עד הזמן דלהלן, משום שיש עוברי עבירה שיתלשו בשנת השביעית ויצניעום לשנה השמינית, ולכן נתנו חז"ל דין ספיחין לירקות עד יום כ"ה כסליו שהוא יום ראשון של חנוכה תשס"ט, שמאז והלאה כל הירקות אין בהם דין שביעית, [ובתנאי שאכן נתלשו אחרי ר"ה[1]] מחמת שעוברי העבירה לא יצניעו משנת שביעית לזמן רב כזה[2].

ג.

יש אופנים בהם בטל דין ספיחין מהירקות קודם חנוכה תשס"ט, והוא ירקות הגדלים מהר באופן שיש כבר בשוק מעט ירקות מאותו מין, שנזרעו כבר בשמינית וראויים כבר לאכילה, ואז הותרו כל הירקות מאותו מין אף בירקות שהתחילו לצמוח בשביעית[3], [ובתנאי שאכן נתלשו אחרי ר"ה[4]].

ד.

ישנה מחלוקת יסודית בדיני שביעית האם פרי או ירק הקדושים בקדושת שביעית שבעליהם לא שמרו בהם דיני שביעית אלא עיבדו את השדה או לא הפקירום האם נאסרו באכילה, שיטת החזו"א סי' י' ס"ק ה' היא כהפוסקים המתירים באכילת פירות וירקות שלא הופקרו בשביעית, ואילו מנהג ירושלים מקדמת דנא היה לאסור אכילתם. ולכן לפי דיעה זו המחמירה, אף אחרי חנוכה תשס"ט, או אף כשיש כבר בשוק מהגדלים בשמינית עכ"ז אם הירק גדל בשביעית באיסור, נשאר באיסורו לעולם.

ה. לסיכום:

1. ירקות הקדושים בקדושת שביעית שידוע שנקטפו בשנת השביעית יש עליהם קדושת שביעית לעולם ודינם ככל ספיחין; 2. ירקות שידוע שגדלו בשביעית באיסור ונקטפו אחרי חנוכה תשס"ט, לשיטת החזו"א מותרים באכילה ולמנהג ירושלים אסורים לעולם באכילה; 3. שאר ירקות שגדלו בשביעית ונקטפו בשמינית קודם חנוכה תשס"ט, מותרים באכילה רק מחנוכה תשס"ט, או קודם לכן רק אם יש כבר בשוק מעט ממין זה שנזרע כבר בשמינית.

פירות

הפירות שחנטו והתחילו לצמוח בשביעית יש בהם קדושת שביעית אף בשנה השמינית, וצריך להיזהר בקדושתם בדיוק כבשנת השביעית, ולכן בד"כ בחורף שנת השמינית יש לשמור בפירות קדושת שביעית.

ז. עבודות בגינה ובצמחים

מיד במוצאי שביעית מותר לעשות עבודות, לגזום, לעקור, לנטוע, להשקות, וכן שאר כל העבודות הן בשדה ובגינה הן בעציץ. ואפילו אילן שכרגע גדלים עליו פירות שחנטו בשביעית ולכן יש עליהם קדושת שביעית, מותר מיד במוצאי ר"ה תשס"ט לטפח ולעבוד באילן שיש עליו פירות בקדושת שביעית[5].

ח. קניית עציצים אחרי השביעית

לפי בירור אצל וועד הכשרות והשמיטה של בד"ץ העדה החרדית, יש לחשוש בחודשים הסמוכים לשמיטה כאשר מצויים הרבה עציצים שנשתלו בשביעית, ויש בזה חשש 'נעבד' שלשיטת האוסרים ב'נעבד', כמנהג בירושלים, יש להימנע מקנייתם, ורק בתקופה שאח"כ אם נראה שהעציצים הושתלו אחרי שמיטה, אפשר לקנותם, [ועציצים שהושתלו במשתלה עם ריצוף או לפחות יריעות מלמטה, והמקום אף מסוכך בגג או סככה יש לצרף להתיר לקנות אחר שביעית אף בסמוך לשביעית].

ט. קניית פרחים חיים אחרי שביעית

הפרחים המצוים בשוק בשבועות הראשונים שאחרי שמיטה נזרעו ועובדו בדרך כלל עוד בשנת שמיטה, ואם כן לשיטת הפוסקים שנזרע ונעבד אסור – שכך נהגו בירושלים, כאמור – אין לקנות פרחים אלו. וממילא, יש להקפיד בשבועות הראשונים לקנות פרחים חיים רק עם הכשר, ואם יכול לברר שהפרחים גדלו בעציצים במשתלה מרוצפת ומסוככת יש לצרף להתיר לקנות מיד אחרי שביעית.

י. ארבעת המינים לסוכות של מוצאי שמיטה

אתרוג:

דיני שביעית בו תלויים בזמן חנטתו[6], ולכן אתרוגי סוכות של מוצאי שמיטה יש בהם קדושת שביעית;

הדסים:

למצוה אין בהם כלל קדושת שביעית ואם דרכו גם להריח בהם אחרי סוכות יש לעיין[7]; והדסים שהמגדלים עיבדו את הקרקע וגזמו ושיפרו את האילן בשמיטה כדי שיצאו הדסים משולשים, ראוי להחמיר אם אפשר להשיג אחרים שהקפידו על דיני שביעית כהלכה,  ולכן בשנה זו ראוי יותר לקנות הדסים עם הכשר[8];

לולב וענפי דקל(סכך):

אין בהם קדושת שביעית[9], ובדרך כלל אין מצוי כלל שיהיה בהם שמור ונעבד, שאיסור שמור שייך רק בפירות שיש בהם קדושת שביעית משא"כ אילן כיון שהאילן וענפיו אין בהם קדושת שביעית לכן א"צ להפקירו ומותר לשומרו, וכן איסור נעבד אין מצוי שיעשו עבודה עבור הלולב וענפי הדקל, רק מצוי שיעשו מלאכה עבור התמרים ואין מלאכה עבור התמרים אוסר את הלולב,  ולכן מותר לקנות לולב וענפי דקל מכל אדם;

ערבות:

אין בהם קדושת שביעית, אבל בדרך כלל משקים אותם יותר מהנצרך כדי שלא יבלו, ויש בזה איסור דרבנן, ולכן אם יש חשש שהערבות הם משדה של אדם שאינו שומר שביעית ראוי יותר לקנות ערבות אחרים כשאפשר;

אתרוגי אוצר בית דין:

היות ובאתרוג בשנה הבעל"ט יש דיני קדושת שביעית, ולמרות שבירושלים נוהגים כה'בית יוסף' שפירות עכו"ם אין בהם קדושת שביעית, עדיין איננו יכולים להיעזר באתרוגים של עכו"ם מחשש מורכב וכד', לכן אתרוגים הם מהדברים הבודדים שבבד"ץ העדה החרדית משתמשים באוצר בי"ד על מנת לחלקם. ואכן אף באופני ההיתר של אוצר בי"ד עבור ענין זה ישנם חילוקי שיטות: א. שבירושלים עמדו בתוקף עוד מעת המערכה נגד היתר מכירה, שאוצר בי"ד יגבה רק מעות הקטיף וההובלה ובשום אופן לא יגבו מחיר גבוה יותר אף לא בהבלעה; ב. וכמו"כ לא יגבו על מלאכות הקרקע המותרות בשביעית, ואילו החזו"א היקל בפרט זה[10]; ג. כמו"כ באוצר בי"ד של העד"ח הקפידו לתת לאוצר גושפנקא של חלוקה ולכן אף הסכום של השתתפות בהוצאות ההובלה משולמים בקופה, וקבלת האתרוג הוא רק ע"י התלושים שמקבלים בקופה, ולא תשלום ישיר בעת קבלת האתרוג; ד. כמו"כ חלוקת האתרוגים בהעד"ח היא רק בבניני הבי"ד או במקומות בודדים בנקודות חלוקה מטעם הבד"צ, ולא בחנויות הרגילות.

[1] חזו"א סי' ט' ס"ק יג', בד"ץ עד"ח מדריך הכשרות שנת תש"כ,

[2] רמב"ם פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ה' ו',

[3] רמב"ם פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ז',

[4] חזו"א סי' ט' ס"ק יג', בד"ץ עד"ח מדריך הכשרות שנת תש"כ,

[5] חזו"א סי' יז' פרק ב',

[6] רמב"ם פד' מהל' שמיטה ויובל הל' יב',

[7] מנחת יצחק ח"ו סי' ק"ל, מנחת ירושלים פרק ה' סעי' ד',

[8] שו"ת משנת יוסף ח"א סי' ל"ב,

[9] מנח"י בדבר השמיטה תשמ"ז, הובא במנחת ירושלים במבוא לפרק ה' סעי' ז',

[10] עי' באריכות במנחת ירושלים מבוא לפרק ט',