נכתב ע"י הגאון רבי משה ברי"ק ברנדסדורפר שליט"א, ופורסם בעלון "קרני אור"

בתקופה זו שהתפשט נגיף 'הקורונה' רח"ל, ונאסר מצד הרשויות להתפלל בבית הכנסת מחמת חשש הדבקה, יש שנתנו עצה בנפשם לארגן קבוצות תפילה ביחד דרך מרפסות הבית, שכל אחד יוצא למרפסת שלו ומתפללים ביחד עם חזרת הש"ץ וקריאת התורה ועונים קדיש קדושה וברכו.

בס"ד נביא שיטות הפוסקים בזה:

האם ניתן לצרף למנין אנשים בבתים שונים

א) נחלקו הראשונים אם אפשר לצרף למנין עשרה שנמצאים בב' בתים ורואים אלו את אלו. שיטת הגאונים המובא בבית יוסף בסי' נ"ה (סי"ד) שאינם מצטרפים (וכ"מ בביאר הגר"א סי"ט שם וכ"פ בערוה"ש ס"כ). ושיטת הרשב"א (שו"ת ח"א סי' צו) שאם רואים אלו את אלו נחשב כאילו כולם בבית אחד ומצטרפים, ולמד כן מדין זימון בברכת המזון, וכדבריו פסקו הפרי חדש (סקי"ג) והפרי מגדים (א"א סקי"ב ויד וע"ע בשע"ת סקט"ו הרבה אחרונים שדעתם כן). למעשה פסק המשנ"ב (עיי"ש סקנ"ב נד נו וביה"ל ד"ה ולחוץ) שמצטרפים אבל כשאין שעת הדחק יותר טוב להחמיר.

צריך עשרה מתפללים בפועל

ב) יש להקפיד שיהיו עשרה מתפללים דוקא, ואי אפשר לצרף ששה מתפללים עם עוד ד' שעומדים במרפסות ואינם מתפללים, וכן צריכים שכל העשרה יתחילו ביחד שמונה עשרה, דעיקר הצירוף נעשה על ידי הקביעות שקובעים עצמם להתפלל ביחד (עיי"ש במשנ"ב סק"ו שועה"ר ס"ב וכה"ח שם סק"ו).

לא צריכים לראות אחד את השני בפועל

ג) אין צריכים בפועל לראות אלו את אלו, ודי במה שיכולים לראות אחד את השני בהטיית הראש, וכן אין צריך לעמוד אחד מול השני ודי במה שאחד רואה את השני אף שהלה מפנה את הגב. אבל צריך שיראהו בהסתכלות רגילה ולא דרך סדק או נקבים (שעה"ב פ"ה הע' נה). ואם רואהו דרך זכוכית החלון נחלקו הפוסקים (עי' שד"ח אסי"ד ח"ז,ו וכה"ח סי' קצה סק"א).

אבל צריך שתהיה אפשרות לראות

ד) צריך שיהיה אפשרות לראות כל העשרה ביחד, ולא די במה שאחד רואה את השני והלה את השלישי, אבל אין צריך שכולם יראו את כולם, רק שהחזן המוציא את כולם ידי חובה יוכל לראות עשרה אנשים שהוא מצרפם (כ"נ מסי' קצה ס"ב ורעק"א בשם הרשב"ש סי' לז וביה"ל ד"ה שתי, ועי' מנח"י ח"ח סי' ח – ושמעתי חוששים דאין החזן מצרף רק בעומד במפתן בית שביניהם ולא ברה"ר או מרפסת שלו).

ואם החזן רואה י' אנשים, אז כל מי ששומע החזן או הציבור יכול להצטרף למנין זה אפילו אם הוא רחוק מאוד ואינו רואה החזן (שם ס"כ ומשנ"ב סקנ"ח וסי' קצה ס"ג ומנח"י ח"ב סי' מד).

האם דרך הרבים מפסיקה ביניהם?

ה) בהלכות זימון (שם) מבואר שאם דרך הרבים או שביל היחיד קבוע מפסיק בין הרואים, אינם מצטרפים. וכתב הפמ"ג (א"א סקי"ב) דהוא הדין לענין תפילה, והטעם דכל זמן שכל אחד רואה את מקומו של השני הרי הוא נגרר אחר מקומו ואם יש הפסק ביניהם אי אפשר להיגרר אחר מקומו (עסי' קעח), ואם כן אי אפשר לצרף מב' בניינים. וכן פסק המנחת יצחק (ח"ב סי' מד).

אבל יש טעם לחלק ביניהם, דרק לענין צירוף בברכת הנהנין מצינו דשינוי מקום הוי הפסק, ולכן אי אפשר לעשות קביעות אחת ממקומות שונים, אבל לענין תפילה אין שינוי מקום הפסק ואפשר לצרף גם ממקומות שונים, ובפרט במרפסות שהם גבוהים מי' טפחים מאויר רשות הרבים אפשר דאין הרחוב חשוב הפסק (ואפי' בברכת המצות לא הוי הפסק לדעת החיי אדם, עי' משנ"ב סי' ח סקל"ד). אמנם, כיון שעיקר הדין חידוש הוא, הבו דלא לוסיף עלה, על כן אם אפשר טוב שהחזן יעמוד באמצע הרחוב ויצרף לכולם.

אכן החיד"א במחזיק ברכה (שם אות יא) הביא שהיה נדון כזה בעיר לאזאריט"ו ששלט מגפה רח"ל ולא היו רשאים להתקרב וליגע זה בזה, וכתב: "שמעתי מרב אחד אהובינו נר"ו שנסתפק אם ד' יכולים להיות לפני פתח הבית להצטרף לששה העומדים בבית אחר. ובתחלה נטה לומר שאינם מצטרפים, כי לא אפשר בשום פנים להיות יחד ולא קרב זה אל זה, וגם יש מעבר רבים באמצע. אבל למעשה כיון שיש כמה פוסקים המקילים אפשר לסמוך עליהם, כדי שלא יתבטלו מ' יום מלהתפלל בציבור ולא ישמעו קדיש וקדושה". ע"כ.

דבר טינוף ואשפה

ו) נחלקו הפוסקים אם יש הפסק דבר טינוף מצואה או אשפה עם ריח רע או גוי ביניהם, אם יכולים להצטרף (שו"ע סי' נה ס"כ). ולכן יש להיזהר שלא יהא אשפה עם ריח רע בשטחים שבין מרפסת למרפסת, וכן אם החזן עומד ברחוב למטה לא יהיה בין המרפסת למקומו של החזן ברחוב שום דבר טינוף. ובמשנה ברורה (סקס"ב) ציין להלבושי שרד שכתב דבשעת הדחק המקיל לא הפסיד, וכמובן דהיינו באופן שאינו רואה הדבר טינוף בעיניו.

ומה יעשה מי שאינו יכול להתפלל בציבור

ז) מי שאינו יכול להתפלל בציבור, טוב להתפלל עכ"פ עם שלשה אנשים (עי' רמ"א סי' תכב ס"ב). וכן כתב החיי אדם (כלל סח דין יא): "כל מצוה שיכול לעשות בחבורה, יעשה בחבורה ולא ביחיד, משום ברוב עם הדרת מלך, ובמנחות ס"ב ע"א משמע דשלשה הוי רב עם". ע"כ. וכן מובא בספר דברי יחזקאל החדש (הלכות והליכות עמ' נ) בשם הרה"ק משינאווע ז"ל שתפילת שנים ושלשה אפילו בלי מנין רצוי ומקובלת יותר, וזה בכלל הן קל כביר לא ימאס תפילת רבים.