במאמר שלפנינו נעסוק בהלכות הקשורות בנושא נקיון הבית בשבת: טאטוא הבית, איסוף פסולת בכף אשפה, דינים הקשורים לפח אשפה ופינויו, שקיות אשפה ושטיפת רצפה.

נקיון הבית בשבת: החששות בכיבוד הבית

כיבוד הבית במטאטא כרוך בה' איסורי שבת: א. סותר בית, שהמטאטא מקום שאינו מרוצף מזיז העפר ונעשה כעין חריץ, והדבר אסור אף שאינו מכוין ומקלקל ולא ניחא ליה, ואסרו לטאטא בקרקע מרוצף אטו אינו מרוצף (רמ"א סי' שלז ס"א מ"ב סק"ו ושעה"צ סק"ב וג). ב. בונה בית, שמצוי שהמטאטא במקום עפר מזיז העפר ועושה קרקע חלקה, ואף שאינו מכוין [ולהרמב"ן חשוב כבנין עראי כלאחר יד] הדבר אסור. וגם יש לחוש שמא מתוך טרדה ישכח ויבוא להשוות עפר הקרקע. והחמירו חז"ל לאסור גם בקרקע מרוצף אטו אינו מרוצף (שם). ג. מוקצה, דהפסולת הוא מוקצה והמטאטא הפסולת מטלטל מוקצה. ד. סותר כלי, אם המטאטא עלול להתקלקל ולהשיר חוטים יש אוסרים משום סתירת כלי (רמ"א שם). ה. יש שחששו גם במטאטא שאינו מתקלקל שהוא זלזול באיסור שבת, מכיון שמצויים מטאטאים שמתקלקלים בזה ואין סתם בני אדם מבחינים בכך (ביה"ל ד"ה שלא).

הכרעת המשנה ברורה

למעשה הכרעת הרמ"א והמשנה ברורה שאסור לטאטא גם בקרקע מרוצפת מחשש סותר ובונה בקרקע, אמנם בזמנינו שכל בתי העיר מרוצפים מותר לטאטא בתוך הבית שאין חששות אלו מצויים (ביה"ל ד"ה ויש). היתר זה מוגבל רק אם מטאטא בתוך דירה מרוצפת, אבל אסור לטאטא בגינה גם במקום המרוצף, שמא יבוא לטאטא גם במקום שאינו מרוצף. ובחצר או מרפסת מרוצף שלפני הבית, אם הוא כהמשך אחד מהדירה יש להחשיבו כחדר מהבית ומותר לטאטא, אבל אם החצר משמש כחלק נפרד יש להחמיר (עי' שש"כ פכ"ג הע' י).

גם במקום שמותר לטאטא יש לפעמים חשש מוקצה במה שמזיז הפסולת. כי מה שלא חששו לאיסור מוקצה הוא רק משום דהוי כטלטול מן הצד לצורך ניקוי הבית לכבוד שבת. וגם מותר לסלק לכלוך המפריע בבית משום כבוד הבריות (כדין גרף של רעי, ביה"ל שם). אבל זהו רק במקום שיש צורך בנקיון לצורך שבת שמפריע לו לשהות במקום זה עם פסולת, אבל אסור לטאטא מתחת למטה או לארון במקום שאין צורך שבת בכך, משום איסור מוקצה.

סוג המטאטא

מעיקר הדין מותר לטאטא גם במטאטא שנושרים ממנו חוטים ומתקלקל עם השימוש, ואין זה כסותר כלי, כיון שזהו צורת שימושו (ביה"ל ד"ה שלא וחזו"א ס"נ סק"ה). אבל למעשה יש להשתמש רק במטאטא מייצור של חוטים רכים שאינו מתפרק על ידי השימוש (כי כן דעת הרמ"א שם). ויש מדקדקים שנהגו לייחד 'מטאטא מיוחד לשבת' מחוטים רכים מאוד שלא שייך בזה גם השוואת גומות, שנראה כזלזול באיסור שבת (כן שמעתי, ועסי' שג סקפ"ז). ואא"ז ז"ל [הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל] בעל הקנה בושם, הורה בביתו לטאטא רק במגב גומי שיש בזה שינוי גדול (עי' ביה"ל ד"ה הקלים).

נקיון הבית בשבת: איסוף הפסולת בכף אשפה

המטאטא אינו מוקצה ומותר לטלטלו לכל צורך שהוא, ואף שמיוחד להזיז פסולת המוקצים, כיון שמותר להשתמש בו אינו מוקצה (סי' שח סמ"ט). כך כף האשפה אינה מוקצה ומותר לטלטלה לכל צורך אף שעשויה להכיל פסולת מוקצה, כיון שעשוי לשימוש לצורך נקיון שמותר בשבת (וכנ"ל, ועי' ארח"ר עמו' רסד). ובמקום שאפשר, טוב להזיז הפסולת עם המטאטא עד קרוב לפח ושם לאסוף הפסולת בתוך כף האשפה, כדי למנוע טלטול יתר מהפסולת עם כף האשפה (דטלטול הפסולת בכף האשפה אפשר דחשוב כטלטול כדרך, שמיוחד לכך וזהו דרכו עי' ססי' שלח, ועיקר ההיתר רק מדין גרף של רעי ועי' בא"ר סי' שח סקס"ב וערוה"ש ס"ס דבמקום שאפשר ראוי לטלטל גרף כלאח"י, ובמטאטא הוי כלאח"י).

פח אשפה

פח אשפה מצוי שיהא בה מוקצה, ולפעמים גם המיכל עצמה מוקצה, ויש בזה כמה אופנים:

אם היה פסולת במיכל אשפה בבין השמשות, נעשה המיכל בסיס לפסולת המוקצה ואסור להזיזו לשום צורך (עסי' שח ס"ז דבזרק לאשפה מער"ש הוי מוקצה ועיי"ש בביה"ל ד"ה ואם). וכן אסור להוציא שקית האשפה מהמיכל כדי להכניס שקית חדש אם אין ריחו נודף (דאין היתר לטלטל מוקצה לצורך גרף אחר עמשנ"ב ס"ק קמד דאסור לטלטל עפר לכסות צואה). אמנם אם ריחו נודף ומפריע מותר להוציא הפח לאשפה שברחוב וא"צ לסלקו במרפסת משום כבוד הבריות (אף דבמ"ב ס"ק קלא כתב דמסלק לצדדין, היינו שלא היה מקום מיוחד לאשפה, דעי' בס"ק קלז דמותר להמשיך בעודו בידו עד מקומו המיוחד, והא"ר שם החמיר רק בגרף ממש, ואף דלשיטת הב"מ ואה"ע בס"ק יג שם יש להחמיר עי' סי' תקו סקכ"ט דנקט לקולא). ויש מדקדקים שאין מוציאים האשפה לרחוב רק מניחים במרפסת וכדומה במקום שאין מפריע.

אם הדרך שהריח נודף מידי שבת ומריק המיכל באמצע שבת, לדעת כמה פוסקים אין המיכל מוקצה מדין בסיס כיון שחשב מערב שבת לסלק המוקצה ממנו (סי' שט ס"ד), אבל דינו ככלי שמלאכתו לאיסור כיון שמיוחד להחזיק מוקצה (סי' שי ס"ז ומ"ב סקכ"ז). ולשיטתם: כל עוד שאין ריחו נודף מותר לטלטלו כדי להשתמש בו בדבר המותר, שאם מפריע לו הפח בדרך, או שרוצה לקרב הפח להשולחן לשפוך בו שיירי האוכל שעל השולחן ולא יתלכלך על הדרך, מותר להזיזו (ואף אם הפח מלא ה"ז טלטול מן הצד לצורך דבר המותר).

אכן למעשה, במקום שאין צער והפסד אין לסמוך על שיטה זו (מ"ב שם סקכ"א).

גם פח ריק שאין בה פסולת עדיין, אסור להזיזו רק לצורך דבר המותר, דהפח עצמו דינו ככלי שמלאכתו לאיסור כיון שמיוחד לפסולת שהוא מוקצה.

שקית אשפה חד פעמי

אשפה שבתוך שקית חד פעמי חמור יותר, שהמטלטל השקית הרי זה כמטלטל הפסולת עצמה, ואם יש בה פסולת שהוא מוקצה אסור לטלטל גם לצורך דבר המותר (עי' ססי שלח ביה"ל סי' שח ס"ד ומ"ב שם סקכ"ו). ואין לקרב השקית לשולחן או למקום איסוף הפסולת כדי להשליך לתוכו. ורק באופן שריחו נודף ומפריע בבית, מותר לסלקו לאשפה שברחוב.

אכן כיון שבשקית זה לא היה מוקצה מערב שבת, יש בזה קולא גדולה יותר, שאם יש בתוך השקית כלי חד פעמי הראוי עדיין בשימוש אינו מוקצה, וכן אם האשפה ראויה לכלבים או חתולים המצויים אינו מוקצה (סי' שח ס"ו כז). ולכן, מה שמצוי בסעודות גדולות שלאחר שגומרים לאכול הדגים מורידים הפסולת בשקית, ולאחר המרק משתמשים שוב בשקית הזה, ומקרבים השקית לשולחן להשליך בו שיריים, אין בזה חשש על פי רוב, שמן הסתם יש בו כלי הראוי עדיין בשימוש לפעמים, וגם אם אין שם שום כלי הראוי לשימוש השיריים ראוי לכלבים (והוי כמחזיר גרף של רעי עם מים לצורך עיי"ש סל"ה ושם לא התנו הפו' שצריך שיהא בהמות מצויים). אמנם בפסולת גמור אסור.

נקיון הבית בשבת: שטיפת הרצפה

אסור לשטוף הקרקע גם בבית מרוצף וכל בתי העיר מרוצפות, מחשש בונה והשוואת גומות. ואסרו חז"ל בשטיפה יותר מטאטוא, לפי שאין השטיפה נחוצה כל כך, וגם מכוין יותר לייפות הקרקע מטאטוא שאינו בא רק לסלק הפסולת. והאיסור הוא על עצם השטיפה גם אם אין גורר המים בעזרת מגב גומי וכדומה. ובמקום שהשטיפה נחוצה ביותר, כמו בבית חולים או בבית הכסא שיש לחוש משום כבוד הבריות, יש לצדד להקל לשטוף שטיפה רגילה ולא יסודית, בזמנינו שכל בתי העיר מרוצף. אך יזהר שלא לנגב בסמרטוטים משום סחיטה (עמ"ב סקי"ז ואחרונים).

נשפך משקה דביק, מותר לשפוך מים על מקום הדיבוק כדי להסירו, אם אינו מכוין לייפות הרצפה רק להסיר הלכלוך הדבוק. אמנם באופן שמכוין לייפות הקרקע אסור לשפוך מים אפילו על חלק קטן ברצפה, דשיעור בונה והשוואת גומות במשהו (כנ"ל ועי' סי' שטז סי"א).

לחצו לכל המאמרים במדור "הלכה ומנהג"