הלכות בין המצרים

י״ז בסיון תשע״ט

יום ראשון הקרוב, י"ז בתמוז, הוא "צום שבעה עשר בתמוז", שבו מתחילים "ימי בין המצרים" הנמשכים שלשה שבועות, עד לאחר צום תשעה באב, ובהם יש להתאבל על חורבן בית מקדשינו ועל גלותינו מארצינו. הלכות מעשיות הנוגעות לצום שבעה עשר בתמוז, לתענית ציבור בכלל, ולימי בין המצרים. (הלכה)

א.

כל זכר מבן י"ג, ונקבה מבת י"ב חייבים בתענית י"ז תמוז, אבל קטנים אין לחנכם בתענית אפי' לא למספר שעות[1], קטנים שיודעים להתאבל והיינו לכאורא בן 9 שנים ישתדלו שלא להאכילם מותרות[2], ובפשטות אף נשים צריכות לצום ויש מקילים להקל מחמת חולשת דורינו ויעשו שאילת חכם.

ב.

מעוברת אינה צריכה לצום, ועיין הערה[3].

וכן מינקת פטורה מלצום,[4]  וכמו כן אישה שהפילה רח"ל אחר מ' יום מתחילת הריון, פטורה מלצום עד כ"ד חודש מהפלה.

גם כל חולה שאין בו סכנה ובתוכם חולי סוכר, לחץ דם, לב וכד' הלוקחים כדורים פטורים מלהתענות בין בי"ז תמוז ובין בתשעה באב, ואסור לו להחמיר על עצמו[5].

וכל הפטור מלהתענות יכול לאכול כבר מתחילת התענית (ושונה בזה מיום הכיפורים) ויכול לאכול הרבה רק ישתדל שלא לאכול מותרות רק יאכל דברים שהם לבריאות[6].

ג.

מעיקר הדין האיסור בתענית הוא רק אכילה ושתיה, וראוי לבעל נפש להחמיר על עצמו אף ברחיצה בחמין כל גופו, אבל צונן מותר, וכן חמין רק פניו ידיו ורגליו מותר, [7] וראוי להחמיר אף בליל התענית.

ולגבי ללכת לבריכה או לים, כתבו הפוסקים שלהנאה מן הראוי להימנע אבל אם הולך לבריאות מותר לכתחלה.

סעודת ז' ברכות, ברית, פדיון, בר מצוה, מותר אף בליל תענית או במוצאי תענית,

דיני תענית ציבור

א.

מי שאכל בטעות או במזיד בתענית ואינו חולה אסור לו להמשיך לאכול[8], ואפילו אם אכל הרבה אסור להמשיך לאכול, ואין צריך להתענות יום אחר.

ב.

אין ראוי לשטוף פיו במים בתענית ציבור[9], ואם יש לו צער מותר, ובתשעה באב רק אם יש לו צער גדול[10], וכתב ה'מנחת יצחק' שלצחצח שיניים דינו כשטיפה במים, ונפק"מ כשבצום אין מרגישים טוב כדאי מאד לשטוף מפעם לפעם במים שמיקל הצום מאוד, ויטה ראשו כדי שלא יבלע את המים[11].

ג.

לא יגש (כחזן) בתענית ציבור שליח ציבור שאינו מתענה. ואם אין אחר, או שניגש בטעות, יאמר עננו רק בשומע תפלה בלי שם ומלכות, כמו כן לא יגש (לקריאה בתורה) בעל קורא רק מי שמתענה, וכן לא יעלה לתורה מי שאין מתענה, אלא שבקריאת התורה בשחרית אם חל בתענית ציבור בב' וה' אם קראו לו יעלה , אבל בשאר ימים או במנחה אף כשקראו נחלקו הפוסקים האם יעלה בדיעבד או לא, ורק בת"ח יש להקל משום חילול ה',[12] והמסתפק אם יצליח לסיים התענית מותר לו להיות ש"ץ ובעל קורא ולעלות לתורה[13], וכשאין בעל קורא אחר שצם מותר אף לשאינו מתענה.

דיני בין המצרים

א.

דיני שלושת השבועות מתחלקים לשלשה זמנים: מי"ז בתמוז ועד ר"ח אב; מר"ח אב ועד שבוע שחל בו תשעה באב; והשבוע שחל בו תשעה באב.

ב.

פסק השו"ע: שני דברים יש להיזהר מי"ז תמוז עד תשעה באב. 1. שלא ילך יחידי ביום משעה רביעית של היום ועד שעה תשיעית של היום שאז שולטים החיצונים[14], והיינו שעות זמניות שזה בערך משעה 8:00 בשעות שלנו ועד שעה 1:00 בצהריים,[15] ועיין הערה, וה'ביאור הלכה' הוסיף שיש להיזהר בזה כבר מר"ח תמוז[16].

וכתבו הפוסקים שכל דין זה הוא רק יחידי חוץ לישוב אבל לא בישוב[17].  כגון ההולך להתבודד ביום חוץ ליישוב ישתדל כשאפשר לא לילך יחידי אבל אין להימנע משום זה מלהתבודד משום ש'שומר מצוה לא ידע דבר רע'.

כתב המשנ"ב בשם הא"ר שיש להיזהר בימים אלו כל היום לא לילך בין חמה לצל, וכתבו הפוסקים הנ"ל דאזהרה זו היא דווקא חוץ ליישוב כגון ההולך להתבודד ביום חוץ ליישוב ישתדל, לא לילך בין חמה לצל, ואין להימנע משום זה מלהתבודד משום ש'שומר מצוה לא ידע דבר רע'.

ג.

לדעת השו"ע מותר לעשות נישואים עד ר"ח אב, והרמ"א מחמיר לאסור מי"ז תמוז[18].

ד.

כתב המשנ"ב שאסור לעשות ריקודים ומחולות מי"ז תמוז, וזה אפילו בלי כלי זמר, ואפילו בלי סעודה[19].

והביאו הפוסקים שהוא הדין גם לגבי תזמורת או טייפ ששומעים בו תזמורת, שאסור, אבל לשיר בפה או לשמוע קסטה ששומעים שירה בלי כלי נגינה שמותר[20]. ונחלקו הפוסקים האם מותר לנגן בכלי זמר בסעודת מצוה כגון בר מצוה וברית וכדומה עד א' אב.

ו.

כתב המשנה ברורה בשם האריז"ל שעל כל אדם להתאבל בשלושת השבועות אחר חצות היום, ויבכה חצי שעה, והמנהג לומר אז תיקון חצות.

ז.

כתב הפרי מגדים שמותר ליהודי לנגן עבור גוי לצורך פרנסה, ולמדו מזה הפוסקים שאף ללמד נגינה כיון שאין בזה שמחה בעצם הלימוד, לכן מותר לצורך פרנסה עד א' אב, אלא שצריך ביותר להיזהר שלא ישמעו זאת ברחוב משום שיש בזה זלזול בהלכה שהרי השומעים אינם יודעים שזה לצורך ללימוד.

לחצו כאן לחלק השני: דיני בין המצרים


[1] שו"ע סי' תק"נ סעי' א' לפי ביאור ביה"ל  ד"ה הכל.

[2] משנ"ב סי' תק"נ ס"ק ה'.

[3] רמ"א סי' תק"נ סעי' א', והמשנ"ב ס"ק ג' מיקל מיד אחר מ' יום, ואם מרגשת צער פטורה אף תוך מ' יום, למעשה נשתנה הרבה בדיני מעוברות וכיום נחלשו הדורות עד שאיננו דנים מחמת חולשתם אלא דנים משום שהוא סכנה לוולד, ולכן פסקו פוסקי זמנינו שמעוברת מיום ראשון לעיבורה או אפי' בספק מעוברת כשיש הרבה צדדים לכך, לא תתענה לא בשאר תעניות ולא בת"ב, ולגבי יוכ"פ צריך שאילת חכם ולא להתחכם ולהתענות.

[4] והביא פסקי תשו' בשם הפוסקים שעד כ"ד חודש מהלידה אף שאינה מניקה פטורה מלהתענות.

[5] משנ"ב סי' תק"נ ס"ק ד'.

[6] משנ"ב סי' תק"נ ס"ק ה'.

[7] שו"ע סי' תק"נ  סעי' ב' משנ"ב ס"ק ו' וע"פ שעה"צ ס"ק ח'.

[8] שו"ע סי' תקס"ח סעי' א'.

[9] שו"ע סי' תקס"ז סעי' ג'.

[10] משנ"ב ס"ק י"א.

[11] משנ"ב ס"ק י"א.

[12] שו"ע סי' תקס"ו סעי' ו' משנ"ב ס"ק יט. וס"ק כ"א.

[13] פסקי תשו' בשם הפוסקים.

[14] שו"ע סי' תקנ"א סעי' י"ח.

[15] אלא שהמשנ"ב כ' שמחשבים מסוף רביעית עד סוף תשיעית ולפ"ז מסוף 8:00 עד סוף 1:00 אבל המג"א, והלבוש, והחיי"א, והיעבץ כ' שישנם שי' מתחילת רביעית עד תחילת תשיעית ויש להשתדל לחשוש אף לזה.

[16] ביה"ל ד"ה צריך וכ' שם שמר"ח תמוז עד ט"ז בו יש להיזהר עוד יותר מאח"כ.

[17] אשל אברהם ובערוך השולחן.

[18] שו"ע ורמ"א סי' תקנ"א סעי' ב'.

[19] משנ"ב סי' תקנ"א ס"ק ט"ז.

[20] ושיטת בעל שבט הלוי שאפי' שירה בפה הנשמעת מקסטה אסור לשמוע כי הטייפ נחשב לכלי זמר ולכן עצם זה ששומעים מתוך הכלי זמר אף שזה רק שירה בפה לבד אסור, אבל לא התקבלה דיעה זו דלפי זה לשמוע דרשות בטייפ יהיה אסור בשלושת השבועות אלא מקובל להתיר שירה בפה הנשמעת מטייפ.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support