הפסד האתרוג

א. אף שאסור להפסיד, פירוש להשחית, לקלקל, את האתרוג בשנה זו מדין איסור הפסד פירות שביעית, מכל מקום אין חיוב לאוכלו ויכולים להשאירו עד שיפסד ויתייבש מאליו, אבל אין ראוי להניחו במתכוין במקום שייתבש ויפסד מהר משום גרם הפסד פירות שביעית.

צורת אכילת האתרוג

ב. ראוי שלא יאכל את האתרוג כשהוא חי בלי בישול, כי אין הדרך לאוכלו כך, ומדיני השביעית שיאכל הפרי כדרך אכילתו, ולכן ראוי לבשלו ולרקחו כדרך המרקחת המקובלת בשאר השנים.

מי בישול האתרוג

ג. כאשר מבשלים את האתרוג, בדרך כלל מבשלים אותו מספר פעמים ובכל בישול מחליפים את מי הבישול, כדי להוציא ממנו את המרירות, ואף שמי הבישול יש עליהם קדושת שביעית, הרי שמותר לשפוך את המים ולהפסידם, כיון שאין הדרך לאוכלם.

זמן ביעור פרי האתרוג

ד. זמן ביעורם של אתרוגי שביעית אינו ברור. ובספר והשביעית תשמטנה (עמ' פ"ז) הביא מהגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל שכתב בזמנו שזמן הביעור ברוב השנים הוא בחודשי טבת או שבט, והביא שם בשם מהרי"ל דסקין שיש להקפיד משום זה לאוכלו מיד אחר חג הסוכות.

ה. אמנם, אף אחר שעבר זמן הביעור מותר לאדם להשאיר כדי שלש סעודות לו ושלש סעודות לכל אחד מבני ביתו, ובדרך כלל אין אדם משאיר יותר מכמות זו כי השיעור הוא בערך אתרוג אחד או שני אתרוגים לכל אחד ואחד מבני המשפחה, וכמו כזו מותר לו להשאיר אף כדי לאכול בט"ו בשבט או אחריו ואין חיוב כלל לבערה, [וממילא אין זה מצוי כל כך שיהיו לאדם אתרוגים בכמות של יותר משלש סעודות לכל אחד מנפשות ביתו, כגון לזוג עם שלושה ילדים מותר להשאיר כעשר אתרוגים, וכן הלאה, וממילא צורת הביעור וההפקר שנפרט להלן אינן חלים כלל על מי שבביתו כמות של פחות משלש סעודות לכל אחד מנפשות ביתו].

ו. ואפילו המבשל יותר משיעור זה, והרי איננו יודעים זמן הביעור בדיוק, והספק – מתי הוא זמן הביעור – הינו על טווח רחב של זמן, יש לו עצה: ייקח את האתרוגים ויוציאם מפתח ביתו, ויפקירם בפני שלושה בני אדם, ויודיע להם שאף שהוא מחזירם כעת לביתו, אינו מתכונן כלל לחזור ולזכות בהם, עד שוודאי יעבור זמן הביעור, וחוזר ומכניסם לביתו שלא על דעת לקנותם עד שיעבור זמן הביעור, וכיון שכשיבא זמן הביעור הם מופקרים, מותר לו אחר כך לחזור ולזכות בהם לעולם.