הלימוד ממחצית השקל:
"אנן בחביבותא תליא מילתא"

שבת קודש פרשת שקלים, פותחת לנו את מעגל הימים הטובים והמאירים הבאים עלינו לטובה, המתחילים עכשיו בקדושת ימי הפורים, ממשיכים בימי הגאולה, חג הפסח, ומגיעים לשיאם ביום החמישים – יום קבלת התורה מפי הגבורה בסיני.

ההתחלה של התחלת ההתחלות, הראש והראשית של הגילוי הנורא: "ועכשיו ההתחלה של הגאולה ותיקון כל העולמות הוא מפורים", מתחיל ממחצית שקל קודש; מאותו חצי שאיננו שלם ואינו נשלם רק בצירוף חציו השני; מהאחדות הכללית של 'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט'. מתרומת הלב הזאת הולך ונבנה משכן הקדושה הבית לה'.

ואת זאת גם מגלה ומספרת לנו מגילת אסתר, שכל אריכות הגלות בגוף ונפש וממון, כל התעצמות והתגברות ים התאוות והכפירות וכל הגזירות והדינים, המלחמות והפחדים ההולכים וגוברים בעולם, כולם שורשם מאותו קטרוג ואחיזת המן עמלק, "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", משם הוא יונק את חיותינו ומבקש את נפשינו.

לא בכדי התקשה משה רבינו, רעיא מהימנא, במצוות מחצית השקל, בעבודה הגדולה לאחד ולקשר ולצרף ולישא את ראש בני ישראל ולכללם יחד, שכן אין לך דבר שכה מתגבר עליו הבעל דבר בכבודו ובעצמו כמו שהוא לוחם בכל כוחו להפריד בין הדבקים, להפרידם אחד מהשני, ובכך להרחיקם מהאחד היחיד והמיוחד יתברך שמו.

אכן, עלינו נופלת חובת היום וקיום המצווה הזאת, הכל מתחיל מבני היכלא דמלכא, מאותם המקושרים ברצון שלם לאור האורות. שכן "אנן כללא דכולא", מאתנו הדבר נדרש להאיר פנים זה לזה ולכל מי שנברא בצלם, לחוש בכאב כל בר ישראל, לשאת בעולו, להשתתף בצערו ומאידך לגיל ולשוש בשמחתו.

זהו שורש כל התיקונים, כפי שכבר גילה לנו התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי, כשביקש ביומו האחרון עלי אדמות להוציא לאור תעלומה, להמשיך תיקונים חדשים בעולם ולאוקמא שכינתא מעפרא באמצעות החבריא קדישא, אז הכריז וגילה כי התנאי העיקרי לכל הגילויים והתיקונים הוא בזה, וש"אנן – בחביבותא תליא מילתא".

ובאמת, אם היינו יודעים איזה הארות ותיקונים נשגבים ונוראים נפעלים בכל העולמות כולם ואיזה תענוגים ושעשועים מתעוררים בכל ההיכלות העליונים בשעה שאדם עומד ומתפלל ומעתיר על חברו, היינו עומדים ומתפללים על כל אחד ואחד כל היום כולו.

* * *

הלימוד הפנימי והעמוק הגנוז בנתינת מחצית השקל, הוא יסוד מוסד גדול ועצום שעליו תלויים ועומדים תכלית הבריאה וכלל העבודה, בלעדיו לא יכון דבר על פני האדמה. והוא צריך ללוות אותנו בכל מעשינו דיבורנו ומחשבותינו.

זה הכלי וה"מטבע של אש" שבו ישכנו כל האורות העילאים והנוראים של ימי הפורים, זה הראשית וזה האחרית, וזהו אף עניינה של אחת ממצוות היום הקדוש, "משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים", להאיר פנים איש לרעהו, להחיות לב נדכאים ולהשיב לב נשברים ואביונים.

ומנתינה והתמסרות זאת אחד לשני, תצמח ישועתנו ופדות נפשנו, יתעוררו החסדים העליונים לגאלנו גאולת עולמים בהתגלות פלא יועץ שר שלום הדובר שלום לכל זרעו, ויתקיים בנו מקרא שכתוב "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו".

* * *

וביום שבת קודש הזו, השבת האחרונה של ימי השובבי"ם, נתאחד כולנו בתפילה וערגה, בזעקה וניגון ושוועה ונפציר ונייחל בכל לב, בעת אמירת היוצרות של היום: "אור פניך עלינו אדון נְשא, ושקל אשא בבית נכון ונִשא, ברכנו בשלום אל רם ונשא", במהרה בימינו אמן.