ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > הכעס לא משתלם

הכעס לא משתלם

ט׳ בתמוז תשע״ט

שעת המבחן היא, כשפוגעים בכבודו של האדם ומרגיזים אותו: אם ממונו, קרי כוח השלטון שלו, מיועד כולו לשם ה' יתברך – לא יכעס ולא יקפיד, כמו משה רבינו שעליו נאמר: "והאיש משה עניו מאד" ופירש רש"י – שלא הקפיד על ביזיונו. אבל אם הוא מרגיש שהממון שלו הוא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" ושוכח שזה מהקדוש ברוך הוא – ודאי שיכעס.

"ודע שראוי שכל ישראל יהיה להם ממון, אך יש מידה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון… והמדה רעה ההיא היא מידת הכעס… כי בבחינת שורש ההשתלשלות הממון… הוא בחינה אחת עם הכעס ממש.
"ועל כן, ה'בעל-דבר' כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון – אזי יורד ומזמין לו כעס ועושה לו מבחינת ההשפעה… שיורד אליו שיהיה לו ממון – עושה לו ממנו כעס".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א סח)

לא התבלבלנו… מאמר זה קשור לאלול – ועוד איך קשור. דברי רבינו המצוטטים בכותרת, מהווים עצה 'כלכלית' נחוצה, אבל גם הדרכה לימי הקרב הסוערים של אלול – הקרב על הנפש, על התיקון.

אומר רבינו: "ראוי שכל ישראל יהיה להם ממון"; לא רק הגוף, אלא גם הנשמה זקוקה לממון. הצורך בכסף איננו צורך חומרי גרידא, יש לנשמה קשר רוחני עם הממון, שכן הממון מהווה כוח שניתן מן השמים לאדם, כדי להוציא לפועל את תפקידו בעולם.

לכן אמרו חז"ל, שהגוזל ממון מחברו – כאילו נוטל ממנו נפשו (בבא קמא קיט), כי כאמור הממון קשור לנפש ממש.

"אך יש מדה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון" – מידת הכעס. כי הממון, כמו כל הדברים הטובים שמגיעים מלמעלה, מגיע באופן של 'זכה' ו'לא זכה'; אם זכה אדם, הריהו מרגיש שהכוח שלו איננו שלו, אלא "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" (דברי הימים א, כט) ואז כוח הממון מחזק את נפשו ואת היכולות שלה.

אבל אם חס ושלום לא זכה, ונדמה לו שהכוח הממוני הוא שלו, כי אז נהפך לו הכסף נהפך לרועץ, ושוב אין הוא מסייע לנפש למלא את תפקודה לעבוד את ה' אלא להתגאות חס ושלום.

שעת המבחן היא, כשפוגעים בכבודו של האדם ומרגיזים אותו: אם ממונו, קרי כוח השלטון שלו, מיועד כולו לשם ה' יתברך – לא יכעס ולא יקפיד, כמו משה רבינו שעליו נאמר: "והאיש משה עניו מאד" ועל כך פירש רש"י שלא הקפיד על ביזיונו (במדבר יב).

אבל אם הוא מרגיש שממון שלו הוא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" ושוכח שזה מהקדוש ברוך הוא – ודאי שיכעס.

הרי שכאשר רוצים בשמיים לתת לאדם ממון – בודקים אותו אם על ידי כעס קטן שמזדמן לו בדיוק אז…

* * *

הדברים הללו נכונים שבעתיים כלפי העושר הרוחני שאנשים עמלים (או לפחות רוצים להיות עמלים) לקנות אותו בימי התשובה.

גם כאן בודקים את האדם, אם השאיפה שלו להישגים רוחניים, כולה לשם שמיים או שמא מתערב בה רצון חבוי "לעשות קריירה רוחנית"…

אמנם גם בכך אין ממש פסול, שכבר אמרו: "מתוך שלא לשמה – בא לשמה", אך העבודה השלימה אמורה להיות נקייה גם ממחשבות כאלו.

גם כאן מנסים 'קצת' את האדם. מרגיזים אותו. איך? פשוט, התוכניות והשאיפות שלו אינן יוצאות לפועל. בודקים אם יתעצבן וימשוך את ידיו, או לא. אם כוונתו טהורה באמת, להתקרב לה', שום דבר לא ימנע ממנו להמשיך להשתדל ולשאוף.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support