הכנות מידתיות לפסח

הם נכנסו בהילוך גבוה להכנות לקראת פסח, הקניות והרכישות ממלאות את כל ישותם, בבית מצפה להם עבודה רבה, הם החליטו לחדש ריהוט יוקרתי ולעטות פנים חדשות לבית כולו. הכול נעשה לכבוד החג כמובן…

מלבד ההוצאה המרובה, הם טורחים טירחה רבה. היום קצר והמלאכה מרובה: לצבוע, לסייד, למרוח ולשטוח. הוסיפו לכך את הניקיון לפסח, שגוזל מהם את לשד חיותם: לקרצף פינות נסתרות, לאַבֵק רבדים נעלמים, לסדר עליות גג נדחות.

נכון, יש מקומות שאין מכניסים בהם חמץ אפילו בשוגג, אבל הם מחמירים על עצמם. שלמות היא סיסמת חייהם, הם לא מוכנים להתפשר על פחות מכך. הגיוו שחוח ודואב, הרגליים כושלות, הידיים מגוידות, הכיס והלב מכווצים מהעול המוטל עליהם. תשישות ומרירות, אכזבות וכעסים. אך הכול כדאי. למי יש זמן לשים לב לילדים? הכול מוקדש למאמץ העליון להכניס את החג כדבעי.

ככל שהימים חולפים והחג מתקרב, כך הולכת ופוחתת השמחה בלבם. הם לא מבינים מדוע, אבל הם חשים שכבר היו רוצים להיפטר מכל הנטל הזה. החג הקדוש הפך אצלם למעמסה בלתי נסבלת. ההוצאות הכבדות, המתחים הבלתי פוסקים, ההתאמצות הקשה והמרה – גרמו להם חוסר נחת וקוצר רוח גם ביחס לחג עצמו.

* * *

"ראש לכל הגנבים והרמאים שבעולם" – כך מכנה רבי נתן את היצר הרע. "כי הוא מתנהג עם רוב בני אדם בדרך גניבה, בערמה ורמאות נפלא, בכמה וכמה מיני דרכים שונים שהוא מרמה את האדם וגונב דעתו בכל עת, עד שרוצה לתפסו במכמרתו" (ליקוטי הלכות, גניבה ג).

אחד מתכסיסיו המובהקים של 'גנב' זה הינה 'התלבשות במצוות'; הוא מסית את האדם להוסיף על מה שנצטווה בתורה, להחמיר יותר מדי, להשתעבד לדברים שאין חייבים לעשותם מצד ההלכה הפסוקה – ולהיקרע מרוב מאמץ.

כעכביש ארסי הטווה את קוריו זמן רב וממתין באורך רוח ללכידת טרפו, כך טווה היצר את המלכודת ופורש אותה לרגלי האדם. הוא מתכנן זאת מראש וצועד צעד אחר צעד בדרך ללכידת האדם, מבלי שהלה יחוש בכך.

מומחה עצום הוא לרוקן את החג מתוכנו, לערטלו מכל הקדוש והיקר, לגרום לכך שנפסיד חלילה את כל האוצר הנפלא שהיינו יכולים לרכוש על ידי החג, וזאת תוך התלבשות במצוות החג עצמן.

חג הפסח נועד להשריש בלבנו את שמחת היותנו בני חורין. הבלטת החירות נועדה להנחיל לנו ולבנינו את האושר המופלא הטמון בכך שקיבלנו עלינו את עול התורה והמצוות; להחדיר בנו את ההכרה ש"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" ואת השמחה הנפלאה הכרוכה בעצם היותנו עַם ה'.

דווקא אז מופיע היצר בעורמתו ומתלבש במעטֶה של חומרות ודקדוקים; הוא מפתה אותנו להחמיר, לחשוש, לדקדק יותר ממה שצריך. לנקות גם במקומות שאין בהם צורך, לבזבז את הכוחות על דברים טפלים.

הוא הרי יודע היטב מה תהא התוצאה; בסופו של דבר ימאס האדם בחג ובמצוות כולן; הם יהפכו אצלו לנטל – ואז הוא יפגע בשורש השורשים, יהרוס את יסוד הלימוד שאותו ביקשה התורה ללמד אותנו באמצעות חג זה – שקיום התורה היא שמחת החיים!

בקדחת הקניות הוא מתלבש במצווה של שמחת יום טוב, אבל נוכל רמאי זה ממתין מן הצד, הוא יודע היטב שהחובות יעיקו, שהריצות יציקו, ששמחת הנפש תלך ותאזל – ולכך בדיוק הוא מצפה; בסופו של דבר כל היהדות תיתפס כהיפך החירות…

עלינו להיזהר אם כן היטב, "כי גם החומרות שלהם [של היצר הרע ושלוחיו] מזיקין הרבה, וכן המצוות שלהם" (ליקוטי הלכות, הודאה ו-יב). אסור אומנם להקל ראש במצוות ביעור חמץ, אך מאידך יש להיזהר שלא להימשך אחר המצאות שאינן נובעות מן התורה.

הבה ניקח לתשומת ליבנו את דברי רבינו הקדוש, ש"הזהיר מאד לבלי להחמיר חומרות יתרות בשום דבר. וגם בענין החומרות-יתרות בפסח לא היה מסכים כלל על המרבים לדקדק יותר מדאי ונכנסים במרה-שחורות גדולות, כי עיקר העבודה באמת הוא תמימות ופשיטות, להרבות בתורה ותפלה ומעשים טובים, בלי לחפש לחדש דוקא חומרות יתרות, רק לילך בדרך אבותינו הקדמונים" (שיחות הר"ן רלה).