איך מפנימים שהכול לטובה?

"כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא…
"הן דין, הן רחמים – כולה לטובתך, מחמת אהבה שהקב"ה אוהב אותך, כמו שכתוב: 'את אשר יאהב ה' יוכיח'… על ידי הדבקות של אדם באין-סוף… שידע שכולו טוב וכולו אחד.
"וזה שאמר משה לדורו: 'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים', כי משה הוא בחינת אין, ודורו הדבוקים אליו ראוי להם לדעת.. בחינת ה' הוא האלוקים".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א ד)

"כל דעביד רחמנא, לטב עביד" [= כל מה שהקב"ה עושה, הוא לטובה. ברכות ס ע"ב] – אימרה ידועה היא השגורה בפינו. רבים גם יודעים לציין שהיו כמה מחכמי התלמוד שנהגו לאומרה בכל הזדמנות, אך רק מעטים יודעים שזוהי הלכה פסוקה בשולחן ערוך: "לעולם יהא אדם רגיל לומר: 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד'" (אורח-חיים רל, ה).

אכן האימרה שגורה בפינו, אך האם אנחנו באמת מרגישים שהכול לטובתנו? כמה אנרגיה אנחנו מבזבזים כשאנו מצטערים על תוכניות שנכשלו, על תקוות שנכזבו, על נזקים והפסדים שכלל אינם בשליטתנו. כמה שלוות-נפש אנחנו מאבדים עקב דאגות וחששות שפוקדים אותנו חדשים לבקרים.

הו! אילו יכולנו להרגיש באמת שהכול לטובה, שכל פרט בחיינו מכוון ומותאם באופן הטוב והמועיל ביותר – היינו רגועים יותר, שמחים יותר ופנויים להקדיש את כוחות הנפש לעבודת ה'.

* * *

בעצם, מה רוצים מאתנו? האם באמת רוצים שנרגיש שהכול לטובה? אנחנו בודאי מאמינים שמצד הקב"ה, הדבר אכן כך, כל המקרים, כל המאורעות, כל הכישלונות – לטובתנו, כמו שכתוב (בתהילים מה, ט): "טוב ה' לכל" – בלי יוצא מן הכלל; ואפילו הצרות שלנו הן לטובה, כמו שנאמר: "את אשר יאהב ה' יוכיח" (משלי ג, יב).

אבל הרי אנחנו לא מרגישים כך, כבני אנוש הרי איננו מבינים את עומק דרכי ה'. כיצד אפוא דורשים חכמינו מהאדם ואף פסקו כך להלכה, ש"חייב אדם לברך על הרעה" – בשמחה – "כשם שהוא מברך על הטובה"? (אורח-חיים רכ"ב ג).

* * *

זוהי בדיוק הנקודה. נכון, דעת אנוש קצרה מלהבין את עומק ההנהגה האלוקית, אבל מיהודי נדרש, לבדוק כמידת יכולתו את אשר למעלה מדעת אנוש.

אומנם להידבק בשלמות בחוכמה האלוקית – לא ניתן כל עוד האדם חי, אבל הבזקים מהדביקות הזו, אנחנו יכולים וצריכים להשיג, בפרט בעת התפילה, כמו שכתוב בשולחן ערוך (שם ס, צח) שאנשי מעשה היו מכוונים בתפילה עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות "וקרוב למעלת הנבואה".

כך, שאומנם להשיג את החכמה האלוקית, להבין למה ומדוע נעשה בעולם דבר זה או אחר – נבצר מדעתנו. אך להשיג, להרגיש ולהפנים שאכן קיימת חוכמה אלוקית עמוקה ונשגבה, שבה אין כל קושיות והכול מתיישב בה – אנחנו יכולים ומחויבים.

זוהי עומקה של הדרישה לדעת 'שכל מאורעותיו לטובתו' – דביקות פנימית ועמוקה עם הבורא הטוב והמטיב.

ברם, החטאים מקלקלים את הדביקות הזאת, כמו שכתוב: "עוונותיכם היו מבדילים בינכם ובין אלוקיכם" (ישעיה נט, ב). שכן כאשר האדם משתמש בכוח שהבורא נתן לו – כנגד רצונו יתברך, הוא מתרחק ממנו וקשה לו לחזור ולהתחבר אליו, עד שיעשה תשובה שלימה.

תאמרו, אם כן, כל זה איננו נוגע לנו כאנשים פשוטים ששואפים ומתאמצים אך גם נכשלים לפעמים, ועדיין רחוקים מתשובה שלימה. כאן נכנסים לתמונה הצדיקים, שבכוחם להאיר לנו את אור הדביקות הזאת על אף היותנו רחוקים עדיין ממנה. הצדיקים משפיעים זאת על כל בני דורם, ובפרט על האנשים הדביקים בהם.

כך שכאשר יאמרו המקורבים לצדיקים את האימרה 'כל דעביד רחמנא לטב עביד' – הם ירגישו באמת את אשר הם אומרים.