חלק א | לחץ כאן לחלק ב

לב נשבר ועצבות אינו ענין אחד כלל.

עצבות, הוא כמו מי שהוא בכעס וברוגז, כמי שמתרעם ומתלונן עליו יתברך, על שאינו עושה לו רצונו; אבל לב נשבר הוא כבן המתחטא לפני אביו, כתינוק שקובל ובוכה לפני אביו על שנתרחק ממנו (שיחות הר"ן, מא-מב).

פעם ראיתם ילד עושה 'קונצים'? זה תמיד מתחיל מכך שהוא רצה דבר מסוים ולא נתנו לו. כשהוא ממש קטן, הוא יכול להיות 'ברוגז' איתנו עד סוף היום. ברגע שמשהו בתוכנית שלו לא מסתדר, כל מציאות חיצונית לו הופכת לאויב. לא יעבוד שום דבר. גם אם תתנו לו תחליף אחר, הוא יזרוק אותו מייד הרחק ממנו. כבר לא מפריע לו שאין לו את אותו החפץ – הוא רק 'ברוגז' בגלל שלא עשו לו את מה שרצה.

ובכן, במידה מסוימת כולנו נשארנו ילדים קטנים. אמת שדעתנו גדלה, ואנחנו מסוגלים לקלוט שלא המציאות שלנו היא היחידה בתמונה, אבל כשזה באמת יפריע לנו, נהפוך לילדים קטנים, ואם לא נעשה 'קונצים' של ילדים, נעשה 'קונצים' של בוגרים. לפעמים אנחנו יכולים להיות כה קטנוניים ולרצות דבר מסוים רק בכדי שיעשו אותו, ומלחמות שלמות נעשה רק בשביל שרצוננו יתקיים בסופו של דבר. כמה אגוצנטריות, כמה צמצום וקטנות המוחין. אין כמעט אדם אחר שלא נגעל מלהיות במחיצת אדם שלוקה במידה זו. הרבה מידות רעות אנחנו יכולים לסבול, אבל מידה רעה זו ועוד מידות ספורות הן בלתי נסבלות לחלוטין.

רק לא נשכח שכל האגוצנטריות הזאת מלווה אותנו גם ברוחניות. רבי נחמן אומר במקום אחר שתחושה של נפילה ויאוש, היא אך ורק גאווה מכף רגל ועד ראש. בספר 'חיי מוהר"ן' (המספר בעיקר על חיי ר' נחמן מברסלב) מובא שפעם ר' נחמן אמר לאנשיו: כמו שאתם רואים אותי עכשיו, אם חס ושלום הייתי עובר עבירה, הייתי מתנהג ונשאר באותה צורה לחלוטין. את כל זה הוא הודיע לנו שנדע שכל התרַפּוּת וכל שבירה שבאות עקב מכשול, שורשן הוא אך ורק גאווה. תחושת השבירה העצמית מתחילה בכך שחשבנו (בתת-מודע, וחלק אף במודע) שבאמת התחלנו לעבוד בעבודת ה', והפכנו למצליחנים.

רבי נתן כותב בהקדמה לספר המידות שכתב רבי נחמן (ספר על דרכי טיפול במידות והתוצאות שנגרמות ממידותינו) על מה שלפעמים רבי נחמן כותב על מידה מסוימת שהיא גורמת לעניות, או שהחן של האדם סר ממנו וכדומה, למרות שלכאורה אין בזה כל תועלת מעשית, אף-על-פי-כן – הוא כותב – לפעמים נתרחק ממידות רעות בשל עצם ידיעת הגנות שלהן. אפשר להתרחק ממידות בגלל שיודעים שצריך להתרחק, ואפשר להתרחק ממידות פשוט בגלל שאנחנו יכולים להיגעל מהן. גם ספר "אורחות צדיקים" הולך בדרך זה, והרבה פעמים פשוט מתאר את הגנות הגדולה של מידה פלונית.

מי שיתבונן היטב במעשיו ובמניעיו, ויתאמץ להשקיף בכל הסיגים והפניות שנמצאים בכל אשר הוא עושה, יראה שרצון זה קיים בכל מיני תמיד מצבים. אצל אחד יופיע לעתים, ואצל השני יופיע באופן קבוע. לא משנה כמה כל אחד מאיתנו לוקה ברצון זה, בשעת מעשה – כאשר כעס וחוסר שביעות רצון ממדרגתנו וממצבנו יופיעו, הרבה פעמים נוכל לדחות את העצבות על ידי תחושת הסלידה שיש לנו ממידה זו. פשוט נתעורר ונזכור שיצר זה שעולה בנו הוא כולו מצליחנות מכף רגל ועד ראש. בכוח ידיעה זו לדחות הרבה מתסכול ומעצבות, נסו והיוכחו.

עד כאן עסקנו בחלק הראשון של העצבות, אשר הטיפול בו יותר קל. אמנם לא תמיד העצבות תופיע בשל הסיבה שעסקנו בה היום, ובעזרת ה' בפעם הבאה נעסוק בחלק היותר קשה של העצבות.