ביציאת מצרים, יותר מאשר שמתגלה מושג החירות, מתגלה דבר נפלא עוד לפני כן – אפשר לצאת ממצרים. לא חייבים לשבור את כל המֵיצַרים על מנת לצאת לחופשי. המיצרים הם מיצרים, אבל אין בהם כל כוח לעצור אותנו.

"כל עניני חירות שאנו עושים בלילה הזה", כותב השל"ה הקדוש (מסכת פסחים), "הוא חירות הנפש אשר נגאלנו מהקליפות, מ"ט [49] שערי טומאה, והוציאנו לחירות". "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות ו, ב), מלמדים חז"ל, ועל כן עיקר עניינו של פסח, שהוא "זמן חירותנו" כפי שתיקנו אנשי כנסת הגדולה להזכיר בתפילות החג, הוא החירות הרוחנית לה זכינו, אותה חירות שלעולם לא יכולה להשתעבד לדבר זר באופן מהותי. את החירות הזאת אנו מבטאים למשל, בכלים נאים במיוחד בהם אנו משתמשים בליל הסדר כפי שנפסק להלכה, אף על פי שבשאר ימות השנה אין אנו עושים כן מפני החורבן, וכל זאת משום שכך דרך חירות. גם האמירה 'כל דכפין ייתי ויכול' – כל מי שרעב מוזמן לבוא ולאכול איתנו, למרות שאף עני לא ישמע אותה הואיל ואנו אומרים אותה לאחר שכולם כבר ישובים לשולחן, באה לבטא דרך חירות בה אין לנו כל מחסור וצרות עין בכך שאחרים יאכלו איתנו.

ובכן, מהי אותה חירות רוחנית? עם ישראל שקוע בארבעים ותשעה שערי טומאה, יוצא בחיפזון מאחר ואם יתמהמה מעט בדרך עלול הוא ליפול לשער החמישים ממנו אין דרך חזרה (לפני שנתנה התורה), כפי שכותב ה'אור החיים' הקדוש. "הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה" (מדרש תהלים, טו), ובזכות מה נגאל? "בזכות ארבעים דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא בהם אחד פרוץ בערוה"(שיר השירים רבה, ד). עובדי עבודה זרה – אבל עם לבוש קצת שונה. במ"ט שערי טומאה – אבל מדברים בלשון הקודש. האם זה באמת משנה? התשובה היא – כן, זה משנה.

"כשמתחיל האדם לחפש עצמו ורואה שהוא רחוק מאד מה' יתברך, והוא מלא חטאים ופגמים הרבה, אזי הוא צריך לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו מעט נקודות טובות " (ליקוטי מוהר"ן, סימן רפב). מה ערכה של נקודה קטנה? כותב רבי נתן: "הנקודה טובה שיש בכל אחד אפילו בהפחות שבפחותים היא דבוקה תמיד בה' יתברך לעולם, בכל מקום שהיא" (השכמת הבוקר, א, ז). כל נקודה שהיא, בכל אדם שהוא, בכל מדרגה שהיא, דבוקה בה'. עשיית המצוות שלנו לא יכולה להתעמעם מהעבירות שלנו. יש תמיד חלק של טוב שלא מתערבב ברע. צריך להאמין בכך, אך אפשר לראות את זה גם כן לפעמים. אם זה במנהגים טובים שאנחנו לא עוזבים למרות הקושי הגדול שבהם, אם זה במקומות שאף אחד לא יראה אותנו, וכן הלאה. הנקודה הטובה הזאת מגלה לנו כי כל החיות שלנו מתבטאת רק בדבר אחד: בקשר עם ה'. אם למרות כל הריחוק שלנו ממנו אנחנו רואים תקיפות של קדושה שלא עוזבת, הרי זה מגלה לנו שאנחנו מוכשרים בעצם לעשיית המצוות. "אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש" (שיר השירים, א, ו) – "ואין השחרות משלי" (רש"י שם). הלכלוך חוסם אותנו רק כשאנחנו חושבים שהוא אמיתי. ברגע שאנחנו מגלים שהוא דבר חולף וחיצוני, הוא כבר לא יכול לעצור מהטוב הפנימי לצאת החוצה. את ברכת 'מתיר אסורים' אותה אנו מברכים בכל בוקר, מפרש רבי נתן על המחסומים הרוחניים של החטאים – אנו מודים לה' שהתיר אותנו מהמחסומים של החטא, בכך שזיכה אותנו לגלות את ערכה האמיתי של נקודה טובה.

הנביא יחזקאל מתאר את גאולת מצרים: "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" (יחזקאל טז, ו). ומסביר רבי נתן: "היינו שישראל היו מלוכלכים" (שם, יב). "ואומר לך בדמיך חֲיִי, בדמיך חֲיִי" – "שאפילו בתוקף הדמים והלכלוכים, אף על פי כן, חֲיִי. כי גם שם יכולים למצוא נקודות טובות" (שם). החיוּת שלנו בעבודת ה' לא צריכה להימנע מהמחסומים של העבירות. הקב"ה הוציא אותנו ממצרים, באותן נקודות בודדות שגילו שאין דבר שבאמת יכול למנוע מהטוב שלנו לצאת החוצה. ברגע שאנחנו מגלים את זה, אנחנו מתמלאים שמחה, ובכך יוצאים לחירות. "כי בשמחה תצאו" (ישעיהו נה) – "שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן י) – חופשיים באמת, בני חורין – כאלו ששייכים לחירות האמיתיים בעצם.

חג שמח.