היום שאחרי…

י״ח בתמוז תשע״ט

גם בעולמנו העראי והזמני, שהעבר בו אַין, העתיד עדיין, וההווה כהרף עין – גם כאן אפשר למצוא חוסן ויציבות. נכון, "חיים נצחיים, הם רק לה' יתברך, כי הוא חי לנצח". אבל כל הרוצה ניתנת לו האפשרות להתחבר אליו ולדבוק בו, כפי שאנחנו אכן מצווים: "לדבקה בו"

"חיים נצחיים – הם רק להשי"ת, כי הוא חי לנצח. ומי שנכלל בשרשו, דהיינו בו יתברך, הוא גם כן חי לנצח… ועיקר הכלליות, שיהיה נכלל באחד, – הוא על ידי הדעת אותו יתברך, כמו שאמר החכם: 'אילו ידעתיו – הייתיו'
"כי עיקר האדם הוא השכל, ועל כן, במקום שחושב השכל – שם הוא כל האדם; וכשיודע בידיעת השי"ת – הוא שם ממש… אבל להגיע לשכל, לשפע אלוקי הנ"ל, אי אפשר לבוא לזה, אלא שיקדש את פיו וחטמו ועיניו ואזניו, והן הן מאירין לו שפע אלוקי הנ"ל".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א כ"א)

היום שאחרי. מציאות נוקבת שלועגת לתכנונים ולהכנות של אירועים רבי רושם. הציפיות, ההתרגשות שגברו והלכו עד שהגיעו לשיאם באירוע עצמו – התפוגגו באחת ביום שאחרי. מכל הטרחה וההוצאות, לא נשאר באמתחתנו אלא קומץ זיכרונות וחוויות, במקרה הטוב – נעימות.

הימים האלו, כשפורים כבר חלף, בעוד ההכנות לפסח טרם צברו תאוצה מספקת מכדי למלא את החלל הרגשי שנוצר – יכולים לשמש נקודת תצפית נוספת על האפסיות העלובה של העולם הזה וכל אשר בו…

אכן העולם ומלואו חולף ועובר, הוא פרוזדור בפני העולם הבא. רק התורה והמצוות קיימות לנצח.

אבל בכל זאת מוכרחים איזושהי נקודת משען איתנה. קשה מאד לחיות בפרוזדור הזה כעלה נידף ברוח.

* * *

אומנם כן, גם בעולמנו העראי והזמני, שהעבר בו אַין, העתיד עדיין, וההווה כהרף עין – גם כאן אפשר למצוא חוסן ויציבות. נכון, "חיים נצחיים, הם רק לה' יתברך, כי הוא חי לנצח". אבל כל הרוצה ניתנת לו האפשרות להתחבר אליו ולדבוק בו, כפי שאנחנו אכן מצווים: "לדבקה בו" (דברים יא, כב).

כיצד דבקים בה'? על ידי הדעת. כשיודעים ומשיגים את גדולת וגבורת כבודו והדר מלכותו של ה'. שהרי עיקר האדם הוא השכל, שהוא מותר האדם מן הבהמה, "ועל כן, במקום שחושב השכל – שם כל האדם, וכשיודע ומשיג בידיעת ה' יתברך – הוא שם ממש"!

"אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו. אל יתהלל עשיר בעשרו" – "כי לא יבוא להם תועלת מאלה" (מצודות דוד) – "כי אם בזאת יתהלל המתהלל: הַשכל ויָדוֹע אותי" (ירמיהו ט, כב).

* * *

ברם, כבר ידוע הסיפור על החסיד ששאלוהו מה למד אצל רבו, והשיב: "שיש בורא לעולם"…

"את זאת, אפילו ילד קטן יודע לומר" – נשאל.

ענה: "הילד אומר, אבל אני יודע"…

את הידיעה הזאת יש ברוך ה' לכל אחד מאתנו. אבל תפקידנו הוא, להעמיק את הידיעה הזאת ולהפנים אותה. זאת כמובן, על ידי עיסוק בספרי יראה ומוסר המגלים לנו את המסרים העמוקים שבאגדות חז"ל, כפי שאמרו על הפסוק 'לדבקה בו': "רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם? למוד אגדה" (ילקוט שמעוני יא, תתעג).

אבל כדי שהשכל שלנו יוכל להשיג ולהפנים את הידיעה הזאת, עלינו להכשיר אותו ולקדש אותו. שכן אם החושים שלנו טמאים בתאוות עולם הזה; אם הפה מופקר לכל דיבור שהוא – גם המוח שמחובר אליהם, טמא ופגום, ולא יוכל לקלוט ולהשיג ידיעות קדושות.

נשמור אפוא את חושינו: לשמוע, לראות ולדבר דברים כשרים ונחוצים, כך נוכל להתחבר ביתר שאת אל הדעת הקדושה ונתמזג עמה. כך שמלבד השכר השמור לנו לנצח, נשיג גם בעולם הזה חוסן וביטחון ושלוות נפש, כמאמר חז"ל: "דעת קנית, מה חסרת?!" (נדרים מא ע"א).

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support