מיהו מנהיג אמיתי?
זה המסוגל לכלכל את צעדי הכלכלה בתבונה והיגיון, גם בתהפוכות הזמנים ולנוכח אתגרים מורכבים. ההתמודדות הקשה ביותר של כל נברא, היא הצורך התמידי לנתב את התנהגותו בין זמני שפע לתקופות רזון.
בחייו של כל אדם מופיעות שבע שנות השובע ושבע שנות הרעב. לכל אדם יש שובע וגם חוסר, ברוחניות כמו בגשמיות. המעבר בין התקופות לא רק שאינו נוח, הוא מסוכן. בתקופת עושר ושובע מתפתים בקלות להוציא הוצאות ולהסתגל לאורח חיים מרווח יותר, ולאחר מכן, כשהחוסר משתלט, מאוחר מדי ולעתים בלתי אפשרי לשוב ולרסן את ההרגל, ואז מופיע הרעב האיום. כך זה בכלכלת הגוף, ויתרה מכך בכלכלת הנשמה. האדם נחבט ונחבל בין עליה לירידה, בין זמני עושר רוחני לתקופות צמצום.
ובמקום הזה את העצה מסוגל להעניק רק יוסף הצדיק. בחכמתו הוא מצווה עוד בתקופת השפע לאגור אוצרות של טוב, למלאות את מחסני הנפש בזיכרונות של טוב, לאגור עוד ועוד מעשים טובים, לאסוף כל סוג של טוב יהודי, געגועים, צעקות, אנחות וכל התחלה טובה. כל אלו נאספים ונשמרים ליום פקודה, ואז, גם בשעת הרעבון תהיה לנו מחייה ופרנסה מזיכרונות של אמונה.
החיים הם חלום, ורק יוסף הצדיק יודע את פתרונו. חלום פרעה אחד הוא, הצדיק מלמד ומאיר שהרעב כמו השובע, הקטנות כמו הגדלות, חלום אחד הם, ובשני המצבים הללו יש דרך לחיות ולהתקיים באמונה, שמחה והצלחה.
אם נציית ליוסף.
