חודש אלול
הזמן המסוגל לתיקון הברית

״פתחו לי פתח״

אם בכל ימות השנה צריך אדם לעשות ככל שביכלתו כדי להשיג קדושה וטהרה, הרי שבימי הרחמים והסליחות אומר הנביא: ״דרשו את ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב״ (ישעיה נה,ו) – משנה חשיבות והצלחה תהיה לדורש את ה׳ ״בהמצאו״ ו״בהיותו קרוב״ בחדש אלול. ואם בכל נושא וענין קרוב ה׳ לקוראיו ודורשיו בימים אלה, הרי גם בענין תיקון הברית – גילה רבינו – נפתחת דרך לכל. אין לנו אלא לרצות בכך, להעמיד את עצמינו בדרך התשובה; לפתוח את הפתח הזעיר כדי שיפתח לנו הקדוש ברוך הוא פתחים גדולים אחרים.

בספרינו הקדושים מצאנו עצות רבות ותחבולות, דברים רבים וחשובים בענין שמירת הברית, עלינו איפוא לחפש אחריהם תמיד, ועתה – בחודש אלול – יותר מתמיד.

להמנע מראשיתו של החטא

הבה נא ונראה מה אומרים חכמינו על ראשיתו של החטא: ״ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה״ [-הלב והעיניים הם שני הסרסורים של החטא – שבת ל״א] כלומר, העין הרואה את הכיעור והלב החומד ומהרהר בו שניהם המעבירים לאדם את החטא ומעתיקים אותו אליו. ההתחלה, הגרעין הראשון של החטא – בעין; המעשים הרעים הם אך תוצאה של אי־שמירת העיניים.

כך, שראשית כל התקדשות תלויה בעיניים, ככל שיקדש אדם את עיניו, כן ימנע ממכשול. אמנם במציאות של ימינו, כשהפריצות אינה יודעת גבולות, קשה שבעתיים שמירת העיניים, אבל תמיד קלה היא בהרבה מעמידה בנסיון החטא עצמו, ואם רוצה אדם לחסוך כשלונות למעשה, עליו להקדים תרופה למכה – להתרחק ממקומות בהם אפשר לראות רע ולהמנע ככל האפשר מהסתכלות אסורה.

ואף אם נכשל בראיה אחת אסורה לא יכשל שוב, שכן לפי דברי חכמים אין הנזק הרוחני הנגרם בהסתכלות מקרית כנזק הנגרם בהסתכלות החוזרת ונשנית; מרחק רב יש בין ראיה מקרית להסתכלות ממושכת – הראשונה לרוב רישומה חולף ואילו האחרונה מותירה פצעים קשים בנשמה.

גם הפה כוחו גדול לסרסור לעבירה, דיבור גס כלשהו עלול לפעפע כארס בגוף ולפגום בקדושתו – ״ברית הלשון״ ו״ברית המעור״ קשורים זה בזה ואם מנבל אדם פיו חס ושלום מסתכן הוא בפגם הברית.

פגם הברית – עיקר הנסיון של האדם

פגם הברית, שהוא החמור מכל העברות שבתורה (שו״ע יו״ד, הלכות אישות כג,א), ומהווה המכשול הגדול ביותר, הינו עיקר הנסיון והבחירה של האדם בעולם הזה – כדברי רבינו (שיחות הר״ן קטו), ולכן היא העבודה הקשה ביותר ויצר הרע מתגבר בה מאד מאד; עד כדי כך, שהיו רבים שטענו כי לא כדאי אפילו לדבר בענין, גם אם הכוונה היא להועיל ולהדריך.

ואכן, כל מילה מיותרת בענין תיקון הברית וכל פירוט יתר, הפסדם גדול משכרם ועיוותם רב מתיקונו; אשר על כן, יש בכלל שמירת הפה גם שמירה מדיבורים מיותרים לתיקון הענין.

וככל שהפה מתקדש יותר, קדושת הברית גדלה והולכת; הפה מתקדש – לדברי רבינו במקומות שונים – בדיבורי תורה ותפילה. יש להרבות בלימוד ובתפילה ככל האפשר, כי אז לא רק שהפה יתקדש, אלא גם המחשבה תטהר. המחשבה שהיא מקור פעולותיו של האדם, הקובעת את מעשיו הטובים והרעים ח״ו, מתנקה מכל זוהמה ודוחה כל הרהור רע כשהיא מתמלאת מחשבות קדושות וטהורות – מעניינים רוחניים וזכים.

״המחשבה – ביד האדם להטותה״

המחשבה ביד האדם להטותה – כותב רבינו הקדוש (ליקו״מ ב, תורה נ) – וכמו סוס הפונה מהדרך הישרה, שאפשר לתפסו ברסנו ולהחזירו אל הדרך הישרה, כן את המחשבה ניתן להעסיקה בנושאים אחרים כאשר היא פונה להרהורים רעים. אל יאמר מי שנכשל ומהרהר הרהורי עבירה כי אין ביכלתו לשנותם לטוב ואל יחשוב כי אין זה בידו, ינסה נא, יחשוב בענין אחר, והמחשבה הראשונה תפנה את מקומה. שכן, אין שתי מחשבות יכולות להתקיים כאחת ואם חושבים באחרת אין הראשונה יכולה להתקיים עוד.

וכמו בשמירת הפה, כך גם בשמירת המחשבה, יש להשמר גם ממחשבות ״טובות״ יתר על המידה, ובעיקר בשעת פיתוי אין מן הראוי להתווכח עם יצר הרע בענין זה, משום שגם למחשבות של דחיית הפיתוי והרחבתו יש בהן משום הגברת הפיתוי ומשיכת הרצון אליו (ספר המידות, ניאוף י).

כללו של דבר, הרי זה אחד מהדברים שהיסח הדעת יפה להם, ומשום כך מוצאים אנו את חז״ל אומרים: ״טוב תורה עם דרך ארץ [=התעסקות בעבודה וכו׳] שיגיעת שניהם משכחת עוון״, היגיעה בתורה ובדרך ארץ משכיחה מלב אדם רצון עבירה ח״ו.

״אלמלא הקב"ה עוזרו – אינו יכול לו!״

ברם, ימים ושנים של עמל נדרשים כדי להתקדש באמת. אין זו עבודה קטנה כלל. ״יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום – אמרו חכמינו (קידושין ל) – ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו (לאדם) אינו יכול לו״. הסיוע מן השמים כאן חיוני ביותר; שמירת הברית גמורה כמעט אינה בכח בן אנוש. אשר על כן, עצת כל העצות, ועיקר אמצעי הלחימה בנידון היא התפילה – ולגבי תפילה, הרי ידועה הדרכתו של רבינו להתייחד עם הבורא שעה בכל יום, ובעיקר בלילה, במקום שאין איש, ולפרוש שיח ולשפוך לב כמים לפני השם בשפה פשוטה, כדבר איש עם רעהו (כמבואר בהרחבה בספר השתפכות הנפש). התפילה מהווה יסוד כל העצות שבספרי רבינו ז״ל, ביחוד כשמדובר בענין קדושת הברית, כפי שמתבאר בתורה ב׳ שבספר הטהור ליקוטי מוהר״ן חלק א׳.

״יסוד״ היהדות, עיקר כל דבר שבקדושה, הוא תיקון הברית. עם תיקון זה משיג אדם ומבין אחרת את התורה ואת המצוות ובלבו מתנוצצת הרגשת אמת ואמונה; בלעדי טהרה זו לבו אטום מלחוש וראשו מתקשה להשיג, האמונה מעורפלת למדי וכל הזיקה ליהדות ירודה ביותר. קדושת ה״יסוד״ היא קדושת כל הבנין, ממנו יתד ופינה לכל הקדוש והיקר.

וכאמור, עיקר הנסיון והבחירה של האדם בזה העולם הוא בענין זה – כמובא בשם רבינו. כאן בנסיון האנושי הגדול ביותר, נשקלת בחירתו של אדם.

שכן יש לך אדם המקיים הכל, אך בנסיון זה אינו עומד, ונכשל חס ושלום; לא התפלל דיו על כך או אולי נעלם ממנו שזהו היסוד והעיקר, שכן זוהי דרכו של היצר: להעלים את חשיבות הענין מדעת הבריות.

קדושה – כאן עיקר הנסיון!

על כן באו הספרים הקדושים, וביחוד ספרי רבינו, והתריעו: כי כאן כאן עיקר הנסיון והבחירה שלמענה נשלח אדם לעולם הזה, ואוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה, אם יבוא אדם לעולם הבא מבלי יסוד זה.

כמה תפילות, תחינות ובקשות שפוכות על מאות הדפים של הספר היקר ליקוטי תפילות – שחיבר גדול תלמידי רבינו רבי נתן ז״ל – הזועקות על ענין קדושת הברית ועל כל המסתעף מזה. איזו מרירות עצומה אנו מוצאים בתפילותיו של מוהרנ״ת על הפגם הנורא והאיום פגם הברית – ״אוי, אוי, אוי, אויה על נפשי, אוי לנפשי, כי גמלתי לי רעה, מה אומר, מה אדבר, מה אצטדק, האלקים מצא את עווני, הנני לפניך באשמה רבה, הנני לפניך מלא בושה וכלימה… ואין שום לשון שבעולם שאוכל לכנות בו עוצם הרחמנות שיש עלי, כי רע ומר, כי נגע עד הנפש, מר לי מאד אבי שבשמים! מר לי מאד ריבון כל העולמים! ראה אנחתי ואנקתי, כי נפשי מרה לי מאד, עד אשר איני יודע איך אני יכול לחיות מעוצם מרירות נפשי אשר עד גבהי שמים יגיע״ – – –

כזו היא התפילה שצורפה לעשרת פרקי התהילים ״תיקון הכללי״, שתיקן רבינו ז״ל לענין זה. ברם, חלק גדול בתפילה נוראה זו עוסק דווקא בדברי שמחה, שכן ביאר רבינו לא פעם, שעיקר הפגמים הללו נגרם מעצבות, ועיקר התיקון בא על ידי שמחה; אדם השמח תדיר יזכה, שהקדוש ברוך הוא בעצמו ישמור עליו וכל הטומאות תברחנה מעמו; לא כן אם חס וחלילה עצוב הוא, הרבה טומאות ומכשולות נדבקות אליו רחמנא ליצלן, שכן העצבות היא מהותם של כוחות הטומאה, הקליפות והסטרא אחרא.

השמחה – תנאי חשוב בתיקון הברית

השמחה היא אפוא תנאי חשוב בתיקון הברית, אך לא שמחה של פריקת עול וקלות דעת, זו עלולה לגרום חלילה את ההיפך.

סוד ההצלחה הרוחנית של הצדיקים ומקור השפע הגשמי, ברכה, פרנסה וכו׳ – בשמירת הברית. ערכה של כל מצווה גדול פי רבבה כאשר היא נעשית על ידי אדם קדוש וטהור. התורה הנלמדת על ידו, תפילתו וכל מעשיו רחוקים כרחוק מזרח ממערב וגבוהים כמשמים לארץ מאלה של מי שאינו כן; אך גם אם טרם זכה אדם לתקן עצמו, אם שאיפתו היא זו, אם רצונו הוא זה, ואם הוא מתפלל על כך ערכו וערך מעשיו גדולים וגבוהים.

…והבא ליטהר מסייעין אותו (שבת קד.).

באותו ענין: תפילה לחודש אלול