הולך בדרך תמים

ח׳ באייר תשע״ט

הננו להעתיק ניצוצי אור, זעיר פה זעיר שם, לחמם הלבבות ולעורר תשוקת הלב בעצה ותבונה ודעת מלאכת עבודת ד', לקט שיחות משיעוריו ושיחותיו של הרה"ח רבי לוי יצחק בנדר ז"ל. (נועם שיח)

הולך בדרך תמים הוא ישרתני

לקט משיחותיו של הרה"ח רבי לוי יצחק בנדר ז"ל
עיבד וערך: הרב ברוך מרדכי פראנק

הננו להעתיק ניצוצי אור, זעיר פה זעיר שם, לחמם הלבבות ולעורר תשוקת הלב בעצה ותבונה ודעת מלאכת עבודת ד', לקט שיחות משיעוריו ושיחותיו של הרה"ח רבי לוי יצחק בנדר ז"ל.

עיקר התמימות והפשיטות היא מדת 'אמת'

ר' נתן לפני הסתלקותו התאנח מאד אודות התמימות והפשיטות – אם יצא ידי חובת התמימות והפשיטות של רבינו. והאריך בדברים: שעיקר התמימות והפשיטות – הוא ענין של 'אמת'! כשאתה מספר דבר ויש בו אמת – זה נקרא תמימות ופשיטות. אם חסר התמימות והפשיטות – חסר החיות!! אם חסרה שם האמת – חסר שם החיות!!

האור של רבנו מאיר רק כאשר אהבה בין אנ"ש מתוקנת

את הדיבור שאומרים בשם ר' נתן ז"ל, אמר זאת ר' אברהם ב"ר נחמן: "אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מה שהיינו יכולים לקבל מרבינו – מה שרבינו היה נותן לנו – אם היינו מחזיקים את עצמנו ביחד –  –  -"

אדם יחיד – אפילו שיהיה איש צדיק, איש קדוש – אבל אם הוא לבד – יחיד, אור הצדיק לא יתגלה אליו כפי שהוא יכול וכפי שהוא צריך!!

"אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מה שהיינו לוקחים מרבינו, אם היינו מחזיקים עצמנו ביחד – אם היה בינינו אחדות –  –  -"

רבינו הוא הרי אור נורא… אור נורא של אמת… אבל הוא לא יכול לגלות את האור שלו אלינו, ולתת לנו – מכיון שאנחנו לא מחזיקים את עצמנו ביחד –  –  –

כשאני מתחיל לדבר מזה – מענין ה"אהבה" – לא מבינים מה אני מתכוון… לא יודעים כלל מה אני מתכוון לומר –  –  –

אבל צריך לדעת שזה מה שחסר… זה מה שחסר אצלנו!!

מה שרבינו אמר: אני אעשה מכם כתות כתות. ראינו את זה אצלנו, זה לא סתירה לשלום… ח"ו… ח"ו!! –  –  –

אפילו אם אני לא מסתדר ומשתווה עם השני, אבל אהבה צריך שתהיה לי אליו.

רואים אצל אביי ורבא – הם היו הרבה מאוד חלוקים… כמעט תמיד מחולקים… אבל אביי היה צדיק גדול מאד, וכן רבא. ועל אף שהם היו באמת מחולקים – בכל זאת, האהבה שביניהם היתה גדולה ונוראה!!

החילוק ביניהם היה רק – לדעת מה רצון ה'. חוץ מזה לא היה ביניהם שום חילוק ופילוג – –  –

אנחנו לא מרגישים ומתפעלים מהדיבור שר' אברהם בר"נ אמר לנו!

בזמנו של ר' אברהם בר"נ היו תלמידים נוראים, גדולי עולם! גדולי עולם! הם היו גאונים, עובדים – עובדים גדולים עם עמקות… והוא, את הדיבור הזה אמר אז! – "אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מה שהיינו יכולים לקחת מרבינו – מה שרבינו היה נותן לנו אם היינו מחזיקים עצמנו ביחד –  –  -"

קשרי אהבה וידידות עם הרה"ח ר' שמואל שפירא זצ"ל

ר' שמואל שפירא ז"ל, בהרבה דברים הוא לא השתווה עמי – אבל זה לא היה ניכר כהוא זה!! לא פגענו ח"ו אחד בשני אפילו ברמז בעלמא!! –  –  –

ועם כל זה היו הרבה דברים שאנשים כשרים לא משתווים אחד עם השני, אבל זה לא צריך להיות ניכר בשום דבר!!

כל אחד צריך לעסוק בעסקיו שהוא עוסק להיות קרוב יותר להשי"ת – ואם אתה לא משתווה עם השני? לא צריך ח"ו להחזיק במחלוקת בשביל זה ולומר: "אה… בגלל זה המחלוקת, או בגלל זה – – -"

צריך לראות להמשיך להיות ביחד הן ברוחניות והן בגשמיות!!

באומאן היו יהודים כשרים וגדולים, אני לא רוצה לפרט את שמותיהם. והיה שם ענין שלא מצא חן בעיני. אבל זה לא אומר שפלוני צריך להתקטן בעיני ולא שהשני יתקטן בעיני… אני גם לא אומר שפלוני מתכוון כולו אמת והשני כולו שקר… אני לא אומר כך – ואסור להגיד את זה! הוא זה הוא ואני זה אני… ואנחנו לא צריכים אף פעם להגיע לריב… וצריך להשתדל לא להגיע לזה – – –

ר' שמואל שפירא ז"ל החזיק בדרך זו – הוא אף פעם לא דיבר על השני. הוא היה רגיל לנסוע למירון, והיינו רגילים לבוא ולהפרד איש מרעהו באהבה אחוה ורעות!!!

הייתי רגיל לתת לו פדיון והוא היה רגיל לתת לי פדיון כמו נפש אחת!!

הוא נסע לו למירון אני נשארתי בירושלים, נפרדנו, והיינו רגילים להזכיר אחד את השני… הוא הזכיר אותי שם ואני הזכרתי אותו כאן. הוא הגיע חזרה ממירון – עם אהבה וריעות…

וזוהי הדרך האמיתית!! כי בסכסוכים כל אחד פוגע בשני, ונכנס כבר גם כזה סוג של דיבורים  שיכול להיות שהוא גם דיבור אסור – – –

מדת הרחמנות עלינו התגלגלי

הצדיק האמיתי, הרחמן האמיתי, כל שנותיו הוא מחפש תמיד רק להכיר יותר את רחמנות הבורא – וכל מה שהוא משיג ומכיר יותר את רחמנות הבורא הוא יכול יותר לקרב יהודים להשי"ת.

הרחמנות של רבינו היתה ללא שיעור – – –

הצדיק האמיתי יש לו מסירות נפש עבור כלל ישראל, לרבינו היתה מסירות נפש עבור כלל ישראל ולכן את כל ההשגות שלו הוא הקריב רק כדי שיוכל לקרב את הרחוקים להשי"ת.

בדרך זו הלך גם תלמידו המובהק, ר' נתן, הוא חיבר ספר, והספר מלא ברחמנות… רק עם התחזקות ורחמנות לקרב כל אחד להשי"ת… הוא הוציא את התפילות שלו והם ג"כ מלאות עם רחמנות.

רחמן גדול היה ר' נתן – ולכן הוא הוציא לאור כאלה תפילות!

בנוסף לכך הוא עשה גם ספר – ועל אף שר' נתן היה למדן עצום, גאון עצום – אבל בספרו מונח רק רחמנות! רק התחזקות! וזאת מכיון שידע מרבינו שעיקר הענין של רבינו הוא רק לרחם ולקרב את הרחוקים להשי"ת.

רבינו אמר: "תדברו ממני, תשוחחו ממני, ואל תזכירו את שמי – לא איכפת לי שפלוני יברך ברכת המזון בכוונה ושזה יהיה מכוחי ופלוני כלל לא ידע שזה מכוחי.

כזו רחמנות היתה לרבינו, הוא לא חשב על עצמו כלל, ולכן, אם תהיה יותר התחזקות אם לא יזכירו את שם רבינו… אז שידברו מרבינו גם מבלי להזכיר את שמו .

הרבה פעמים באמת היה כך: מתנגדים גדולים שמעו דיבורים מרבינו והם חשבו להם שמדברים דווקא מצדיק אחר!

מובא שר' נתן אמר: "יש לי כזה מין לימוד זכות, כזו מין שיחה בענין לדון לכף זכות, שהיה נעשה על ידה ביטול הבחירה! – רק שאיני יכול לגלות לרבים את הלימוד זכות הזאת" – היהודי הזה, הצדיק הזה , כל חייו היה ענינו רק לחשוב ולרחם על יהודים.

הדבר הזה היה היסוד של רבינו, ובפרט אחרי שהיה לו כזה תלמיד ר' נתן… גם אנחנו צריכים ללכת עם הדרך הזאת! אצלנו גם צריכה להיות מדה של רחמנות! שלא נרצה לחפש רק את החסרון שבשני.

כשאנחנו נביט ונתבונן טוב טוב בדרך של רבינו, בדרך של ר' נתן, נראה את הטוב לב שלהם – את כל הכוחות שלהם, את כל ההשגות שלהם, הם נתנו רק כדי לרחם על יהודי – – – גם אנחנו צריכים ללמוד מהם!

מחלוקת וסכסוכים אינו כלל דרכו של רבינו ותלמידיו

לדאבונינו!!! נהיה עכשיו – אם נותנים מבט אל מה שקורה עכשיו – שאין מכירים כלל את החסידות של רבינו, לגמרי לא!

נדבק בנו ונאחז בנו מדה מגונה כזאת שפלוני לא מוצא חן בעיני פלוני, ופלוני לא מוצא חן בעיני פלוני… כל אחד מדבר רק על השני – – –

היכן הוא הלימוד של רבינו?? האם זה מונח בספרי רבינו?! האם זה מונח בספרים של ר' נתן?!

מדוע שלא נדבק את עצמנו בדרכיהם הקדושים – הלא נאמר: "מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון" – הרבי שלך הוא הרי כזה מין רחמן! תלמידו המובהק הוא הרי כזה מין רחמן! הם מסרו את עצמם לגמרי רק בשביל כלל ישראל – מדוע א"כ שאנחנו לא נדבק את עצמינו בדיבורים שלהם?

מזעזע לשמוע מה שקורה היום! לאיפה שנכנסים עומדת לה קבוצה של מדברים – ורק מדברים אחד על השני! במקום קדוש כזה, שהיו צריכים לדבר בו רק יראת שמים מדברים רק אחד מהשני?

הלא רעד עובר בנו, כששומעים מה שנהיה אצלנו!!!

ממי אנחנו לומדים את זה? רבינו כך מלמד אותנו? התלמיד כך מלמד אותנו?

ההתנהגות אצלנו הרי מזעזע!

רבי שהוא מלא עם רחמנות, הוא הפקיר את עצמו לגמרי – את בני ביתו עם הילדים, הכל רק כדי לרחם על כלל ישראל! והתלמיד שלו גם כן כך – ואנחנו סוטים לגמרי מהדרך הזו?!

אין בנמצא נחת רוח גדולה יותר, ששפתותיו דובבות בקבר – כמו בשעה שאנו אוהבים אחד את השני – כשאנו דנים לכף זכות אחד את השני – – –

כשצריך להעיר משהו לפלוני, חייבים לבקש מהשי"ת לפני כן: "רבוש"ע! אני צריך להעיר משהו לפלוני – עזור לי שאוכל לומר לו בכזו אופן שהוא לא יפול בעיני עצמו, ושלא אחליש את דעתו".

יש הכרח לדבר מכל זה, היות וזה הולך תמיד ונהיה יותר גרוע. אם נדבר מזה אולי השי"ת יעזור וגם זה יהיה מהדברים שנבטל ונעקור מתוכנו.

מהיכן וממי גזלנו לנו את הדרך הזו??? זאת לא הדרך שלנו הדרך הלזו!!! ממש גזלנו לנו דרך של אנשים אחרים ואנחנו עוד קוראים על זה את שם רבינו?! אין לזה שום שייכות אלינו!!! אם ניקח לחפש ב'ליקוטי הלכות', 'ליקוטי מוהר"ן', ב'תפילות', ב'מכתבים', לא נראה ולא נמצא שם את הדרך הזאת שצריך לשבת באיזה פינה ולדבר זה על זה וזה על זה  – – –

זעקתו של רבנו: אל תתיאש! – מהדהדת עד היום הזה

בעת שאמר רבינו את התורה 'ואתחנן', הנדפס בליקוטי תנינא סימן ע"ח, ושם מדבר רבינו מענין ש: אסור ליאש את עצמו לעולם איך שיהיה ח"ו… אמר אז רבינו בזה הלשון: "אסור להתייאש! געוואלד! אל תתיאשו". ורבינו משך מאד תיבת: געוואלד, כדרך המזהיר וצועק מעומק הלב: "געוואלד! אל תתיאשו – – -"

באומן שמעתי מאנשי שלומינו שאמרו: רבינו צעק כל כך חזק: "געוואלד! אל תתיאשו" – שעד עכשיו עדיין שומעים את הקול… עוד שומעים עכשיו: "געוואלד! אל תתיאשו – – -"

הענין של יאוש – של: אל תתיאשו – צריך לימוד גדול!

אדם כשמוסר את עצמו למען היהדות – הוא רוצה משהו. והבעל דבר בוער בו… צריך שיהיה לו התחזקות נוראה, שלא יתיאש… שידע שגם קצת זה טוב – – –

הדיבור של רבינו – "געוואלד! אל תתיאשו!" זה הרי כזה סוג של דיבור שמתפרש לכל אחד לפי בחינתו… יש למשל אדם הרוצה להיות יהודי כשר – הוא רוצה, הוא הרי רוצה – והבעל דבר לא מניח לו!… בא זעקתו של רבנו מולו, ומתחנן לפניו, אל תפסיק לרצות: "אני בכל זאת רוצה!… איי, אומרים לי לחכות? – אני אחכה! אבל – אני רוצה! – – -"

כשמשמים אומרים: המתן! – חייבים להמתין!

על זה צריך התחזקות: כשאומרים להמתין – צריך להמתין! – – –

למה אומרים לו להמתין? למה שלא יתנו לו מיד? – רק הענין הוא שאי אפשר עדיין לתת לו!

הוא מתייגע שם על איזו מידה – אבל עדיין אי אפשר לתת לו, הוא עוד לא ראוי לזה שיתנו לו מיד את הדבר! אבל, זה מאד חשוב למעלה זה שהוא רוצה: "אתה רוצה שיתנו לך את זה? – עוד יתנו לך את זה! אבל בינתיים תמתין! – – -"

עד כמה הוא צריך להמתין? – לך בעצמך אסור לדעת עד מתי אתה צריך להמתין!… כשאומרים להמתין – תמתין… אבל באותה מידה של המתנמה אתה גם צריך לא להפסיק לרצות!

לפעמים יש אדם שאומרים לו להמתין ולא נותנים לו – ואז, הוא מפסיק לרצות: "לא נותנים לי? – כנראה שלא רוצים אותי! אז לא, זהו. אז לא. אני הרי לא יכול אם כן להיות יהודי כשר – – -"

לא, לא בגלל שלא רוצים לתת לך לא נותנים לך! – רק שאי אפשר לתת לך מיד! עדיין אי אפשר לתת לך!

אתה רוצה משהו, אתה רוצה להתפלל שמונה עשרה נקי… אתה רוצה עוד דברים מסוג זה – אבל אי אפשר עדיין לתת לך, מיד… רק אם תציית ותמתין, ותמתין… באמת תיעשה ראוי שיוכלו לתת לך… בינתיים אי אפשר. ואם למעלה יודעים שעדיין אי אפשר לתת לך אז לא שייך לומר: "אני בכל זאת רוצה מיד! – – -"

כמו סוחר בעניני כסף – כשלא הולך לו הוא יפסיק להיות סוחר? – הוא רוצה, הוא סוחר, הוא ינסה את מזלו שוב ושוב – – –

ההתחזקות של רבנו – גם לגדולים וגם לקטנים

הרי כתוב: "שלושה דברים צריכים חיזוק: תורה, תפילה, דרך ארץ" – צריכים חיזוק. מי כבר מדבר – להחזיק את עצמו בעניני רבינו, לא לעזוב את הנקודה, צריך שתהיה התחזקות עצומה… על זה אומר רבינו: "געוואלד! אל תתיאש!".

לפני מי רבינו דיבר את הדיבור הזה? – זו היתה שבת 'נחמו' ואצל רבינו היו אז גם גדולי תלמידיו, וכי גם הם צריכים להתחזקות זאת?! – אה… ודאי, כי הדיבור שייך להכי גדול ולהכי קטן… כל אחד בבחינה שלו – מה שהוא, איך שהוא – אומרים לו: "אל תתיאש!" – מובן שליותר קטן אומרים באופן שלו – אבל, לכל אחד אומרים: "אל תתיאש!".

אדם גדול, כשהוא רוצה דבר, גם הוא מוכרח שתהיה לו התחזקות גדולה שלא יפסיק לרצות… – מי כבר מדבר כשהוא ניגש לענין רבינו – השי"ת עזר לו שהוא לא מתנגד על רבינו ועוד חשוב אצלו הדיבור של רבינו והוא דבוק בספרי רבינו – הוא הרי רוצה משהו! הוא הרי רוצה!

בריחה מפרסום

ר' מיכל'ה, היה רגיל ללכת למקוה כל יום – אפילו בזקנותו – וזה לקח לו שעה ואפי' שעתיים… הוא לא רצה לקבל עזרה מאף אחד… הוא לא רצה שום עזרה… הוא היה צריך לפעמים לחפש את השרוול אני יודע כמה זמן… אז באו לעזור: "לא, לא, אני לא רוצה!…" – הוא חיפש שם אני יודע כמה זמן את השרוול – – -הוא שמר את עצמו כל כך מפרסום… ולכן גם כשבאו לעזור לו הוא היה אומר: "כבר אתה רוצה לעשות ממני רבי'לע?! אתה תתן לי שם את השרוול?! – אני אמצא, אני אמצא!"

הם רעדו מפרסום!!!… הם רעדו מזה!!!

לרגעים תבחננו

כל דיבור של רבינו – אע"פ שהדיבור גבוה מאד – אבל זה שייך גם לכל אחד לפי ערכו… מגיע פעם שיש לי נסיון של רגע כפי המובא במכתב שר' נתן כותב לבנו: עליכם נאמר: 'לרגעים תבחננו' – אתכם מנסים ברגע…" – יוסף הצדיק, מובא במדרש: "הנסיון שלו היה שנה שלמה…" – אותנו אי אפשר לנסות שנה; אפילו יום גם אי אפשר… – "אתכם מנסים ברגע" רגע אחד; כן לחטוף הסתכלות, או לא לחטוף הסתכלות – לא הסתכלתי, עמדתי בנסיון!

– – –

כן לדבר דבר שאסור לדבר, או לא לדבר – זה הרי רגע אחד – אבל עמדתי בנסיון!

כן לחשוב מחשבה שלא צריך לחשוב או לא לחשוב – גם זה הרי רק רגע!

אותנו מנסים ברגע – אבל אם עומדים בנסיון זה גם כן שבח למעלה – לפי הערך שלו הרי אי אפשר לתת לו נסיון של שעה – רק לרגע אחד מנסים אותו!

יש שמירת הברית בשלימות – ויש, רגע של שמירת הברית… הצלתי את העיניים שלי רגע – גם זה יעזור לי לתפילה… הצלתי את הפה שלי לרגע – גם זה יעזור לי בתפילה – – –

כי ביתי בית תפלה יקרא – כי יעקב קרא לתפלה בית

אנחנו הרי יודעים שענין רבינו היה בעיקר תפלה. אומר רבינו: שלשת האבות הקדושים, כל אחד גילה דרך של תפלה. אצל אברהם – כתוב שם אצל העקידה – שהוא קרא את שם המקום 'הר': "בהר ה' יראה" – הר המוריה, שם היתה העקידה, והוא קרא למקום הזה 'הר'. יצחק – קרא למקום התפלה 'שדה': "לשוח בשדה". יעקב – קרא למקום: "בית אל" – הוא קרא לזה 'בית'.

ענין רבינו הרי היה בעיקר – תפלה. ועיקר שלימות התפלה הוא, שגם אם זכה האדם ויש לו את ענין ההר והשדה, יש לו את התפילות השמיימיות, התפילות על הרוחניות – אבל עדיין אין זה שלימות, כי על עניני צרכי הבית, הצרכים המידיים שלו, שכל אחד צריך כאן בעולם, על אלו הדברים הוא כלל לא מרבה בתפלה?!

הרי יש, א"כ, אחד שהוא חושב ומשתדל על דברים גבוהים, הוא מתעסק בעניני: הר, שדה – הוא הולך לשדה… והוא חושב שהוא כלל לא צריך להתפלל להשי"ת על הדברים הקטנטנים… אומר רבינו על זה: לא! אין לזה שלימות… אין שלימות ל'הר' ו'שדה', רק אם זה בא גם עם ענין של 'בית'!

יעקב קרא למקום התפלה – בית – – –

יש פסוק, שאומות העולם יאמרו: "בית יעקב לכו, ונלכה" – אומות העולם יאמרו: "בית יעקב לכו" – ואנחנו כבר נלך אחריכם… – "ונלכה" – כשענין התפלה יהיה בבחי' בית, כשמודיעים שענין התפלה הוא כמו בית!  – כמו שאדם לא יכול להיות בלי בית, כך גם הוא לא יכול להיות בלי תפלה… להיכן שהוא זז, על כל דבר הוא צריך לבקש מהשי"ת, כמו בית שאי אפשר להיות בלעדיו – – –

את זה הודיע יעקב, זה נקרא: יעקב. וכשזה כבר בחי' בית זה משפיע גם על העכו"ם, כי אפילו לעכו"ם יש את ההרגשה, לא עלינו, מה זה להיות ערירי, בלי בית?

וזהו עיקר ענינו של רבינו – "הענין שלי הוא תפלה" – אמר רבינו – "למה חולקים עלי? כי הענין שלי הוא תפלה, ותפלה הוא מהדברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם!" – בסוג תפלה כזאת מזלזלים, לדעת שצריך על כל דבר ודבר לבקש מהשי"ת!

אם היינו זוכים ודבר זה היה מתקבל, היה כל אחד זוכה שיהיה לו שלום בית!… ולא היו נמצאים אצלו מחלוקות!… בביכנ"ס לא היו נמצאים אז כל הסיכסוכים!… כשנדע שעל כל דבר צריך לבקש מהשי"ת, כמו שצריך 'בית' – זהו שלימות התפלה – – –

"כי ביתי בית תפלה" – כשהתפלה היא בבחי' בית, אז אפילו עמים – "לכל העמים" – הגויים, גם הם יודעים ומבינים שאי אפשר להיות בלי בית. כזה סוג של התגלות אלוקות יהיה לעתיד. כך היה ר' שמשון רגיל לפרש: "שבכל עניני צרכי הבית יבקשו מהשי"ת…" – וזה עיקר ההתקרבות בין ישראל לאביהם שבשמים.

יש אחד שיש לו שם אצלו דברים גדולים: הליכה לשדה… אבל, בעניני צרכי הבית הוא נהיה בכעס… למה? – כי הוא לא יודע ששלימות התפלה היא בבחי' בית! – – –

אנחנו יודעים את הסיפור של רבינו, רבינו אמר לבתו שרה: "למה לא ביקשת מהשי"ת שתהיה לך משרתת כזו שלא תצטרכי לריב איתה!…" – רבינו הרי היה יכול לומר לה, למשל: "למה את צועקת על המשרתת?" – לא! – "למה לא ביקשת מהשי"ת, ביום החופה, שתהיה לך כזו משרתת שלא תצטרכי לריב איתה – – -" רואים מזה, שרבינו נקט בלשונו: "שהסיבה שהיא צועקת על המשרתת שלה – כי היא לא ביקשה מהשי"ת ביום חופתה שהיא לא תצטרך לצעוק על המשרתת שלה – – -"

כך הרי גם ר' נתן אמר: "היכן שאני רואה חסרון – או שבכלל לא ביקשו מהשי"ת על ענין זה, או שביקשו רק קצת…" – "היכן שאני רואה איזה חסרון…" – אדם צריך שידע: למה יש אצלי את החסרון הזה?  – האדם הרי יודע איזה חסרונות יש לו – למה א"כ יש לי חסרון זה? – כי אני לא מבקש על הדבר הזה!

שלימות היתה אצל יעקב, הי"ב שבטים, י"ב שבטי י-ה, זהו הכלל ישראל, אנחנו הרי נקראים: ישראל, גם על שם יעקב. ויעקב הודיע, שלתפלה תהיה חשיבות כמו לבית – כמו שאני לא יכול להיות בלי בית כך גם אני לא יכול להיות בלי תפלה.

אם נתחיל להכנס בדרך הזאת, אם אני אקח את התפלה בדרך הזאת, או אז הייתי רואה שיש אצלי בית בצורה אחרת לגמרי… אז הייתי רואה שאין לי שום סכסוכים עם השני… אז הייתי רואה שהפה יותר שמור… – אם על כל דבר אני יבקש מהשי"ת… כל צורת החיים שלי תשתנה מהיפך אל היפך. בדרך כלל, כשרק נדמה לו לאדם שפלוני עשה לו משהו, הוא כבר צועק, וכועס… אבל אם אני צריך לבקש מהשי"ת לפני כן: "רבוש"ע! יש לי איזה סכסוך עם פלוני, אתה מרשה לי לדבר?" – תפלה כזאת כבר מכניסה בו ריח של אמת וזה מציל אותו!!! – – –

זהו הדרך של תפלה – הר, שדה, זה גם טוב מאד… הולכים לשדות, זה טוב מאד… אבל אפשר ללכת לשדה, ושוכחים שגם על עניני בית – גם על הדברים הביתיים – צריכים לבקש מהשי"ת – – –

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support