הוכחה במקום תוכחה
י״ד באדר א׳ תשע״ט
"אפילו בכל ההסתרות, ואפילו בההסתרה שבתוך הסתרה, בודאי גם שם מלובש השם יתברך".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, נו)
תוכחתו של הצדיק, היא יותר 'הוכחה' מאשר 'תוכחה'; הוא אינו 'מוכיח אותנו' על מעשינו הרעים, אלא בעיקר 'מוכיח לני' שגם במקום שלנו נמצא ה' יתברך! ובו ברגע שאנו משתכנעים באמיתות ההוכחה שלו, מתבטלת ההסתרה הגדולה אשר בה אנו שרויים.
ההסתרה שבה אנו שרויים באחרית הימים, היא נוראית, שכן עליה נאמר: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא", וכפי שמבאר רבינו, הכוונה היא, שלא רק תהיה הסתרה, אלא גם ההסתרה תהיה נסתרת – "שאינו יודע כלל שה' יתברך נסתר ממנו".
במילים אחרות: אם לא די בחושך הנוראי האופף אותנו, הרי שגם החושך הזה נסתר. כלומר, מרוב חושך, כבר לא מרגישים את החושך…
כיצד אם כן מבטל הצדיק את ההסתרה הנוראית הזאת?
הוא אינו מוכיח אותנו בדרשות נוקבות של מוסר; וכפי ששאל פעם רבינו את תלמידו רבי נתן: "השמעת ממני דברי מוסר?!" והוסיף: "שאינו יכול לומר דברי מוסר, כי כל דיבור מוסר שלו הוא מוטבל ומורחץ בדמעות; ומחמת זה אינו יכול לומר מוסר בפירוש" (שיחות הר"ן, קכד).
כאמור, במקום להטיף מוסר הוא מוכיח לשומעים שגם הם במקומם הירוד נמצא ה' יתברך. הוא אינו נותן לשקוע במחשבות של יאוש ועצבות, שכן מוכיח שגם כאן, בעומק השאול, נמצא ה', ואפשר גם כאן לאהוב אותו, לפחד ממנו ולהתחבר אליו מחדש.
"כי באמת, גם שם מלובש ה' יתברך. רק מחמת שלא היו יודעין שהשם יתברך נסתר שם, זה בעצמו הוא בחינת ההסתרות. ותיכף כשיודעין שהשם יתברך נסתר שם – על ידי זה בעצמו נתהפכה ההסתרה שבתוך ההסתרה ונעשה ממנה דעת".
"הוכחה" זו שהצדיק מוכיח לאדם שה' אתו, היא ה"תוכחה" הגדולה ביותר! שכן, כשאדם יודע שגם במצב החשוך שלו נמצא ה' יתברך, הריהו מתחיל לשמוע את תוכחתה של התורה שמוכיחה אותו וזועקת: "עד מתי פתאים תאהבו פתי". "רק שאינו שומע קול הכרוז של התורה, מחמת ההסתרות; ומאחר שנתגלו ונחזרו ההסתרות ונעשה מהם תורה – אזי תיכף התורה בעצמה מוכיחה אותם".
אמור מעתה: הלב היהודי מייסר אותו תמיד: 'היכן אתה בעולם? ומה יהיה אתך?', אך כל עוד אין הוא מאמין שגם ממקומו הנמוך יש לו קשר עם ה', הוא אפילו לא שומע את התוכחה. רק כשמוכיחים לו שה' אתו, הוא שומע את תוכחת התורה.
■ ■ ■
בין הרחוקים, השרויים בהסתרה, ישנם שלשה סוגים: רחוקים לגמרי; כאלה שהיו קרובים קצת אך התרחקו ושכחו; "ויש שגם עתה זוכרים את ה' יתברך, אך שנשתה [= נשתכחה ונחלשה] גבורתם, ואין לאל ידם להתגבר על יצרם".
על שלשה סוגים אלו נאמר: "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית 'הנשים' לדעת את שלום אסתר". הצדיק מתהלך לפני הרחוקים, השרויים בהסתרה, ודואג להוכיח להם שגם אתם נמצא ה' יתברך, ובכך מבטלת ההסתרה שהם שרויים בה.
ומה אומר הצדיק לאותם רחוקים? כיצד הוא נלחם עם המן-עמלק שמסתיר מהם את אור ה'? הוא מרים את ידיו השמימה, ומלמד גם אותם להרים את ידיהם השמימה – ולהתאנח.
הרימו את ידיכם השמימה! בטלו את עצבון הידיים, והרימו אותן תוך אנחה נוכח פני ה'; וכפי שמבאר רבינו שם בסעיף ח, את סוד האנחה והרמת הידיים, והחייאת רוח הדופק שנחלש בגלל העצבות.
גם אם הסוד הטמון בדברים האלה, עמוק מאד, הרי המסר שלהם ברור: גם אם אתה מאותם "שגם עתה זוכרים את השם יתברך, אך שנשתה גבורתם, ואין לאל ידם להתגבר על יצרם" – באם לא תיסחף אחר העצבות, ותרים את ידיך באנחה לה' יתברך – תתגלה ההסתרה והאור יזרח.
"כי ביותר צריכין להשתדל לשבר העצבות, המזיק חס ושלום יותר מהכל. גיוואלד, שרעק דיך ניט מיין ליב קינד; שרעק דיך ניט. גאט איז מיט דיר באמת!" [= אהה, אל נא תפחד בני האהוב; אל תפחד. ה' איתך באמת – עלים לתרופה, מכתב מיום א, וארא תקצ"ו].
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…