ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > ההתבודדות והבחירה

ההתבודדות והבחירה

ו׳ בתמוז תשע״ט

למה באמת התפילה כל כך נצרכת? כל אדם באופן טבעי נזקק לתפילה בשעות משבר, אך מדוע חייב להיות עיסוק קבוע בהתבודדות כל יום? מדוע עבודת ה' הופכת להיות תלויה בה? מדוע "מי שרוצה לזכות לתשובה" צריך לומר תהלים ולהתפלל על כך, ולא פשוט לעשות? (השתפכות נפש)

מי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהלים, כי אמירת תהלים מסוגל לתשובה. כי יש נו"ן [חמישים] שערי תשובה, ומ"ט שערים יכול כל אדם לכנס בהם ולהשיגם, אך שער החמישים הוא בחינת התשובה של השם יתברך בעצמו, כביכול. כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תשובה, כמו שכתוב: "שובו אלי ואשובה אליכם". ואלו המ"ט שערי תשובה הם בחינת מ"ט אותיות שיש בשמות שנים עשר שבטי י-ה, כי כל שער ושער יש לו אות ממ"ט אותיות השבטים.
והנה הכל חפצים ליראה את שמך, ואף על פי כן לאו כל אדם זוכה לעשות תשובה, כי יש אחד שאין לו התעוררות כלל לתשובה, ואפילו מי שיש לו התעוררות לתשובה אינו זוכה להגיע אל האות והשער של תשובה השייך לו, ואפילו אם מגיע לשם יכול להיות שהשער של תשובה סגור, ומחמת כל זה אין האדם זוכה לתשובה. ועל ידי אמירת תהלים, אפילו מי שאין לו שום התעוררות לתשובה הוא מתעורר לעשות תשובה, וגם זוכה על ידי תהלים להגיע אל השער ואות השייך לו, ולפתוח השער. נמצא שזוכה על ידי תהלים לעשות תשובה.
… וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אלא כדי להורות תשובה ליחיד' וכו', נמצא שעיקר הוראת התשובה על ידי דוד המלך, ועיקר התשובה של דוד המלך הוא ספר תהלים שאמרו בהתעוררות גדול מאד וברוח הקודש עד שכל אחד ואחד כפי מה שהוא יכול למצוא את עצמו בתוך ספר תהלים, ולזכות לתשובה על ידי אמירת תהלים כנ"ל… וזה שאנו רואין שבימי תשובה, דהינו באלול ועשרת ימי תשובה, כל ישראל עוסקין אז באמירת תהלים, כי אמירת תהלים מסגל לתשובה כנ"ל ועל כן הוא דבר גדול מאוד לעסוק תמיד באמירת תהלים, כי תהלים הוא התעוררות גדול מאוד-מאוד להשם יתברך, אשרי שיאחז בו.
(ליקוטי מוהר"ן ב, עג)

הדברים הפעם הם למעשה ההתחלה של הספר "השתפכות הנפש". החלקים שקודמים לספר הם ההקדמה והפתיחה, הכוללים בתוכם הדרכות וסיפורים על צדיקים רבים במהלך הדורות בנושא ההתבודדות – התפילה והשיחה האישית של אדם עם בוראו – עם יתר פירוט על דרכו של רבי נחמן מברסלב. בחלקים אלו זכינו לעסוק קצת עד היום, ואילו עכשיו אנו מגיעים לתחילתו של הספר, המהווה ליקוט מספרי רבי נחמן בנושאים של תפילה והתבודדות. התפילה וההתבודדות הם ציר מרכזי בעבודת ה' לפי רבי נחמן, שכל אדם צריך לעסוק בהם: "מקטון ועד גדול אי אפשר להיות איש ישראלי כי אם על ידי התבודדות".

בהתחלה זו של הספר ראוי להדגיש את מה שנאמר גם בעבר, שאין לכותב שורות אלו שום מוסמכות לפרש את דברי רבי נחמן, והדברים נכתבים כהצעה ואפשרות להבנה, שמטרתה רק לעורר את הדיון ואת הנושא אצל הקורא, בתקווה שמתוך כך יתבררו ויתלבנו הדברים.

הקטע שמצוטט בתחילת הדברים נראה כעוסק רק בחשיבות אמירת תהילים, אך כפי המתבאר במקומות אחרים בדברי רבי נחמן ורבי נתן תלמידו, נכללים ההתבודדות והתפילה האישית של כל אדם בעניין זה. רבי נחמן אף אמר שספר תהילים נכתב מההתבודדויות של דוד המלך (ליקו"מ קנו, שיחות הר"ן סח).

יתכן שיש בכוונת מלקט הספר (רבי משה יהושע בזיליאנסקי הי"ד, המכונה: רבי אלתר טפליקר) בכך ששם קטע זה בראש הספר על אף שאינו המקור הראשון בו מוזכר ענין ההתבודדות, להבהיר שאלה עקרונית על כל נושא ההתבודדות הנשאלת פעמים רבות: למה באמת זה כל כך נצרך? כל אדם באופן טבעי נזקק לתפילה בשעות משבר, אך מדוע חייב להיות עיסוק קבוע בהתבודדות כל יום? מדוע עבודת ה' הופכת להיות תלויה בה? מדוע "מי שרוצה לזכות לתשובה" צריך לומר תהלים ולהתפלל על כך, ולא פשוט לעשות?

* * *

על עצם השאלה מדוע יש צורך בתפילה כדי להתקרב לה', היה ניתן לכאורה לענות שהמציאות מוכיחה לנו כך. כל אדם יכול להסתכל על עצמו ולראות שלמרות הרצון הטוב שיש לו, הוא לא (תמיד) מצליח לממש אותו, על אף שרצון זה הוא רצון אמיתי, כל אחד כפי דרגתו. "הכל חפצים ליראה את שמך, ואף על פי כן לאו כל אדם זוכה לעשות תשובה", כפי שאומר רבי נחמן. יש שמתעוררים אך לא מוצאים את השער; הם אינם יודעים את הדרך בה הם צריכים ללכת. ויש שמגיעים אל השער, אך השער סגור בפניהם; הם לא יודעים איך הם יבצעו את הדרך שהם אמורים לעבור עכשיו. מוסיף רבי נתן, שהנפילות והכישלונות הן עוד מונע מההתקרבות אל ה', והן מקשות על ההתנתקות מהרע. כולנו מכירים את הבעיות האלו והן חלק בלתי נפרד מחיינו. "ההתעוררות כראוי קשה מאוד ובפרט למי שכבר נתרחק ועשה מה שעשה, ואף על פי כן הכל חפצים ליראה שמו יתברך, אך קשה וכבד להם להתעורר" (רבי נתן, ליקוטי הלכות ק"ש ה, יח). "זה ידוע, שקשה וכבד מאוד להאדם לעבוד את ה' יתברך כי היצר הרע מתגבר ומתפשט מאוד, ובפרט על כל מי שרוצה לכנוס בעבודת ה' יתברך" – אין מנוס מהקושי הגדול, וממילא נוצר ההכרח לתפילה – "ועל כן בהכרח שיהיה סיוע מלעילא" (שם, תפילת המנחה ז, פד).

אכן, הקושי עדיין עומד בעינו. מדוע המציאות כזאת? הלא ה' נתן לנו בחירה והוא רוצה שאנו נקיים את רצונו. בשביל מה נברא אדם כזה שבכוחות עצמו לא עושה כלום, וכפי שהתבטא רבי נחמן: "אם היה הקדוש ברוך הוא רוצה לעבוד את עצמו בעצמו, לא היה צריך אותך" (תפילת המנחה, שם). עבור מה ניתנו לאדם ציוויים, אם הוא מבקש עליהם עזרה מה'?

 

(בשלב זה ראוי להדגיש ולומר, שמשמעות הקושי והציווי על תפילה לא טוענים שאכן האדם נטול בחירה, והציוויים עליהם נצטווה באמת לא ניתנים ליישום מבחינתו. בוודאי שלאדם ישנה בחירה ויש בכוחו לעשות את כל מה שמוטל עליו לעשות. השאלה היא רק האם העבודה יכולה להיכנס לאותו חלק של בחירה, של עבודת האדם, או שנאמר שהיא מעשה של הקב"ה ולא דבר שבא מצד האדם).

 

שאלה זו על מהות חלק האדם בעולם ובעבודת ה' מתעצמת עוד יותר מול דברי חז"ל (ויקרא רבה, כו): "אמר רבי ירמיה ב"ר אלעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר: כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו… ורוה"ק אומרת: "מי הקדימני ואשלם"? (איוב מא). מי קילס לפני עד שלא נתתי לו נשמה? מי מילל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר? מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג? מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית? מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום?". האם האדם היה יכול לקיים מצווה אחת מבלי החסד של הקב"ה? בודאי שלא. אין מציאות בעולם שיכולה להתקיים בכוחות עצמה. אם כן, המחשבה שישנו תחום שתלוי באדם לבדו עם כוחותיו גם היא טעות, כי גם כשהוא מקיים את מה שמוטל עליו הוא יודע שהכול אפשרי רק מכוח חסד ה' ותלוי בו כל רגע. איזה חלק אם כן שייך לאדם, ומה כן רוצים ממנו?

בחז"ל ישנו ביטוי המדמה את עבודת האדם להדלקת נר. מבאר רבי נתן את הדברים בהקשר לנושא זה: "כי כל בחינת התעוררות שלנו הוא רק כמדליק נר שאינו עושה כלום, רק שלוקח נר ומדליק בו נרות אחרים לאלפים ורבבות כמו שירצה. ובאמת אם לא היה לו אלו הנרות או הדברים שמדליקין בודאי לא היה אפשר לו להדליק אבנים ועפר, וכן אם לא היה לו נר להדליק …. נמצא שהכל מאתו יתברך, האש והנר והשמן והפתילה, המדליק והנדלק, הכל מאתו יתברך, ואעפ"כ אם לא יעשה האדם המעשה כל שהוא, ליקח הנר ולהדליק בו אחרים, בודאי לא יהיו נדלקים מעצמם, כי כך ברא ה' יתברך הבריאה שהכין הכל כאשר לכל בחכמתו, ואעפ"כ רוצה דווקא שאנחנו נעשה ונגמור על ידי התעוררותו מלמטה" (קריאת שמע, שם יט). כל הדברים בהם האדם משתמש כבר קיימים והם בריאה של ה'. אכן, העולם, שהוא מלשון העלם, נברא באופן שרצון ה' לא מתגלה בו בצורה טבעית. גם האדם יכול לחיות את חייו מבלי שה' יתגלה בהם, אם ירצה לחיות כך. עבודת ה' של האדם היא לאפשר את הגילוי של כל אותם דברים. בלי האדם הדברים לא יצאו לפועל. רצון ה' הוא שהאדם ירצה מעצמו את רצון ה' וירצה לגלות אותו בבריאה, ויבטל את ההסתר הטבעי שקיים. אמנם, אחרי הכול האדם יודע שהוא לא יוצר כאן דברים מעצמו. הוא בסך הכל מסיר העלם דמיוני שכולו תעתוע, שהוא המחשבה שהעולם מנותק מבוראו. הוא ביטל את המציאות הדמיונית בה יכל לחיות, וגילה את המציאות האמיתית.

זאת המשמעות המוגבלת של חלק האדם בעולם: מצד אחד הוא לא יוצר באמת, אלא רק מסיר דמיון. מצד שני, הדמיון הזה הוא לא "רק", והוא למעשה כל הנסיונות והמלחמות הרוחניות שקיימות בעולם. שני צדדים אלו למעשה מחברים את הגילוי האלוקי ואת מעשה האדם ביחד: מתגלה שאין אחד בלי השני. בלי הסרת הדמיון כביכול לא היה הבורא מתגלה, אך מצד שני כשהדמיון הוסר האדם מבין שהוא לא עשה כאן משהו באמת. (בענין זה מאריך רבי נתן שזהו סוד שהאדם לא יכול לעמוד עליו בשלמות, כיצד ההתעוררות נחשבת של האדם למרות שגם היא מה', והיא השגה שמתגלית לעתיד לבוא). "כי באמת הכל מאתו יתברך, ואין ה' יתברך חפץ רק הרצון וההתעוררות וההשתדלות אחר האמת, כי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר, אבל באמת הכל מאתו יתברך" (שם).

ידיעה זו איננה ידיעה בעלמא; היא משליכה על עבודת האדם. אם הרצון וההתעוררות הם החלק שנדרש מהאדם, אזי גם התפילה וההתבודדות יכולים להיות חלק מעבודתו וחלקו של האדם. מדוע? כי אם האדם חושב שהוא עושה לבדו את מה שנדרש ממנו, אז התפילה יכולה לשמש לו כעזרה צדדית, אבל היא לעולם לא תיקרא 'עבודת ה", כי כל כולה התמסרות לה' וביטול הצד של האדם. אך אם האדם יודע שזאת למעשה כל עבודתו – התמסרות לה' וביטול הצד שלו – אזי ביחד עם הדרישה המתמידה לעבוד עם כל כוחותיו לממש ולעשות את כל מה שנדרש ממנו, הוא גם יכול וצריך להתפלל על כך, כי גם התפילה היא חלק מהותי מכל עבודתו. אם הרצון וההתעוררות הם הנדרשים מהאדם, ממילא הוא יכול לבטא אותם במעשה, ואם הוא מתקשה בכך הוא גם יכול להתפלל על כך, כי אחרי הכול, גם מה שהוא עושה זה גם מעשה של ה', כפי שהמדרש אומר- בלי עזרתו לא היה האדם יכול לקיים ולו מצווה אחת.

הדברים עדיין קצת מופשטים, ובלי אמירה על המשמעות האישית והמעשית שבהם. על אלו יורחב אי"ה בפעם הבאה, בפירוט יתר על משמעותה של התפילה.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support