ההדפסה הראשונה של ליקוטי מוהר"ן

פורסם בעלון "מימי הנחל", ע"י מכון "אלופי הנחל", ומפרסם כאן ברשותם האדיבה.

מעל 170 שנה חלפו מפטירתו של גאון עוזנו מוהרנ"ת זי"ע, וצוואתו הנצחית עדיין מהדהדת בעולם:  "עיקר עיסקיכם יהיה להדפיס את הספרים, שיתקיים יפוצו מעינותיך חוצה, ותהיו חזקים בממון, ברצון ובטירחה". וב"ה ש'אכשר דרא' וספרי רבינו הק' ותלמידיו מודפסים ומופצים לאלפים ולרבבות. במאמר זה נסקור בע"ה את השתלשלות ההדפסה הראשונה של הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן, בחיי רבינו הק' זיע"א.

ליקוטי מוהר"ן – דפוס ראשון

הספר הראשון של רבנו שהודפס הוא ה"ליקוטי מוהר"ן" מתורות רבינו הק', שחלקו הראשון נדפס עוד בחייו.

ראשית יצירת הספר החלה בשנת תקס"ה, כפי שמספר מוהרנ"ת, שבחורף באותה שנה ציוה עליו רבינו לחזור ולהעתיק כסדר את כל התורות שלו, שהיו (עד אז) כתובים בקונטרסים מפוזרים כפי שנכתבו מייד לאחר אמירתם.

וצווה עליו לחזור ולהעתיקם בצורה מסודרת, שיהיו ראוים לכרכם, וכן עשה מוהרנ"ת ובמשך רבע שנה, עד לפני שבועות, העתיקם בצורה מסודרת על נייר טוב ויפה, כשר' נפתלי מקריא מהקונטרסים ומוהרנ"ת כותב.

באותו זמן לא דיבר רבינו כלל על ההדפסה, ולהיפך: היה מזהיר שלא להראות תורתו לזרים שאינם מאנ"ש, וכך נשארו הכתבים בסוד, בין תלמידי רבינו במשך כשלש שנים.

בשנת תקס"ח, בזמן שישב רבינו בעיר ברסלב, החל רבינו לדבר על רצונו להדפיס את התורות בספר ולהפיצם בישראל. רבינו היה אז לפני נסיעתו ללמברג, כאשר הגיע משמשו ר' מיכל אל מוהרנ"ת, שישב אז מעוטף בטלית ותפילין בין שמו"ע לאשרי, ואמר לו שרבינו קורא לו. רבי נתן מיד הוריד הטלית ותפילין ורץ אל רבינו, שאמר לו שברצונו לראות את מה שכתב אז בשנת תקס"ה מתורותיו.

מוהרנ"ת הביא לרבינו את תכריך הכתבים ורבינו לקחו ועיין בו, ואח"כ אמר למוהרנ"ת להעתיק את התחלות מכל התורות הנמצאות בספר. מוהרנ"ת הלך מיד לכתוב, ועסק בכך שלשה ימים עד שסיים, ואז חזר מוהרנ"ת אל רבנו שלקח ממנו את הספר.

מוהרנ"ת לא ידע מה כוונת רבינו בזה, משום שלא עלה בדעתו שעומדים להדפיס את הספר, אחרי שרבינו גילה דעתו בפירוש עד אז שלא להראותו לאף אחד שלא מאנשי שלומינו.

לאחר מכן, נסע רבינו לעיר למברג. בעת ששהה בלמברג, ביקר אצלו ר' נפתלי ושם שמע על רצונו של רבינו להדפיס את הליקוטי מוהר"ן, והתלהב מאד.

כשחזר לברסלב, מיד סיפר על כך לידידו מוהרנ"ת, והתעורר בשניהם הרצון והחשק לקיים מיד את רצונו של רבינו הק'. ר' נפתלי רצה לנסוע עם מוהרנ"ת מיד ללמברג לעסוק בהדפסה, אך מוהרנ"ת מספר שהיו לו עוד כמה מניעות – שעוד זכה לשבר – אולם בכל מקרה הוא התחיל מיד בהכנת שער והקדמה.

בנתיים, באותם חודשים, סבב ר' זלמן הקטן (בפסח תקס"ז, שנסע אז שנה שלימה בשליחותו של רבינו ז"ל לבקר בבתי צדיקי הדורות עם גליונות הליקו"מ) בבתי גדולי ישראל, ע"מ שיתנו הסכמתם על הליקוטי מוהר"ן, ביניהם החוזה מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי אברהם חיים מזלוטשוב, רבי מאיר מברוד ועוד.

לפני פורים, רבינו שהה עדיין בלמברג, ומסר את הליקו"מ לתלמידו, ר' יעקב ממדוודיקא, על מנת שידפיס את הספר. ר' יעקב הגיע לברסלב ובא אל מוהרנ"ת כדי שיעסוק בסידור הספר. מוהרנ"ת אכן עסק בזה ותיקנו אל נכון, וכאשר סיים, מסרו חזרה לר' יעקב הנ"ל, שנסע לאוסטראה לעסוק בהדפסה.

בשהותו באוסטראה, התעוררו אצלו כמה שאלות בנוגע להדפסה, והוא שלח מכתב ללמברג, לרבינו ז"ל, בו שטח את כל ספיקותיו ואליהם צירף את ההקדמות שכתב מוהרנ"ת לספר. רבינו ז"ל כתב לו מכתב תשובה, ובו גם שאל כמה ספרים הולכים להדפיס ועל איזה נייר ומייעצו על ספיקותיו. בסיום המכתב הוא כותב על גיסו של המדפיס שסייע בהדפסה, שישלם לו חטיבה מול חטיבה ומברך את תלמידו ר' יעקב שה' יתן לו כח בגשמיות וברוחניות לסיים את ההדפסה בלי שום עיכוב.

ר' יעקב המשיך בעבודת ההדפסה באוסטראה במשך חודשי הקיץ, ולקראת סוף הקיץ, סמוך לראש השנה, הסתיימה מלאכת הדפסת הליקוטי מוהר"ן, ממנו הודפסו 1000 עותקים, והם הובאו לברסלב והאירו פני תבל ונתחלקו ביעקב בין אנ"ש ובכל העולם.

במהדורה זו אכן היו כמה שיבושים וטעויות, ודעתו של מוהרנ"ת לא היתה כל כך נוחה מכך. אך רבינו מאד שמח על ההדפסה ומאד שיבח את רבי נתן על הדפסת הספר, ואמר עליו אז את השיחה הידועה: אן דיר וואלט א בלעטיל 'שמות' ניט געבליבן ( = אילולי אתה, לא היה נותר אפילו דף לגניזה).

במהדורה זו נדפס רק חלקו הראשון של הליקוטי מוהר"ן ("ליקוטי מוהר"ן קמא"), והוא נדפס גם, בהוראת רבינו, ללא כל הסכמה. במהדורה זו היתה הקדמה קצרה של מוהרנ"ת שמהדפסה זו והילך נשמטה ברוב ספרים.

מקורות: חיי מוהר"ן, ימי מוהרנ"ת, עלים לתרופה, אוצר נחמני, הקדמת ליקו"מ פאר מקדושים.