ז"ה [גימטריא י"ב] היום עשה היום ה' נגילה ונשמחה בו, בסיימנו זו הפעם הי"ב את הספר הק' "ליקוטי מוהר"ן". אשרינו מה טוב חלקנו, חבלים נפלו לנו בנעימים, להתעדן בעדן הנועם העליון, לעסוק בספר הקדוש הלזה. הדרן עלך והדרך עלן, לא נתנשי מינך ולא תתנשי מינן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי!

ובעמדנו בעת ה"הדרן עלך" ראוי לנו להתבונן מעט באמרי פינו, לקשר המחשבה אל הדיבור, להבין מהי בקשתנו ותחינתנו בעת הסיום, באמרנו "הדרך עלן והדרך עלן".

ראשית, מבקשים אנו "הדרן עלך"! רבונו של עולם, איני רוצה להתנתק מספר קדוש זה, זכני לחזור עליו שוב ושוב…

כי אכן כן הוא, הספר הקדוש "ליקוטי מוהר"ן" אין די לעבור עליו כמה פעמים, ולדעת 'פחות או יותר'  במה מדובר. ספר זה יש לחזור עליו שוב ושוב, להגות בו יומם ולילה, ולקיים בו מאמר בן בג בג "הפוך בה והפוך בה דכולא בה ומינה לא תזוע"…

"ואם ישאלך אדם [עד] היכן" ועד כמה יש להתמיד בספר זה, אף אתה אמור לו את אשר "נשמע מפיו הקדוש שאמר: שהספר הקדוש שלו ליקוטי מוהר"ן שיצא בעולם, הוא אתחלתא דגאולה. ואמר: מאחר שיצא בעולם אני חפץ מאד שילמדו אותו, כי צריכים ללמוד אותו הרבה עד שיהיה שגור בעל פה!".

את הספר הזה יש ללמוד שוב ושוב, עד… עד שיהיה שגור בעל פה!

לא התעוררות סתם היא זו, אלא הדרכה מעשית בחיי היום יום!

יש לקבוע שיעור בספר קדוש זה, שיעור שיביא את הלומד אותו לבקיאות בליקוטי מוהר"ן, עד שיהיה שגור בעל פה!

ומקרא מלא דיבר רבינו, "ואמר: שטוב לקבוע לעצמו שני שיעורים ללמוד ספריו הקדושים, שיעור אחד פשוט ללמוד במהירות הרבה מאד כדי שיהיה שגור בעל פה! ושיעור אחד ללמוד בעיון גדול. כי יש עמקות גדול ונפלא בספריו, ועיין במקום אחר מזה, מענין עוצם העמקות הגדול שיש בתורתו הקדושה והנוראה מאד עד אין סוף ואין תכלית".

*        *        *

אכן "הדרן עלך" בקשה גדולה ונחוצה היא…

אך אין אנו מסתפקים בבקשת ה"הדרן עלך" – ממשיכים אנו לבקש גם "הדרך עלן"…

ב"הדרך עלן" הננו פורשים תחינתנו, ומתחננים: ליקוטי מוהר"ן, "הדרך עלן", בוא אלי, חזור אחרי, אל תעזבני לנפשי…

אין רוחי שקטה ואין נפשי שבעה, בכך שסיימתי לימוד הספר הלזה, ותו לא. אין די לי בכך שאני עובר על הספר עוד שנה ועוד שנה. ושבפנקס שלי, במשבצת היומית של "עמוד היומי בליקוטי מוהר"ן" מסומן 'וי'.

גם אם הגעתי לבקיאות עצומה בספר זה, עדיין לא הגעתי למטרתי…

משתוקק אני שה"ליקוטי מוהר"ן" יפעל עלי את פעולתו… שיחזור אחרי, שילך עמי, שילווה אותי בחיי היום יום.

כי הלא "ליקוטי מוהר"ן" אינו סתם ליקוט דרושים נאים לפרשת השבוע ולעניינא דיומא; "ליקוטי מוהר"ן" אינו עוד ליקוט הסברים עמוקים בתורת הנסתר ובנפש האדם; "ליקוטי מוהר"ן" – אינו עוד ספר שבא להעשיר את הלומד, ברעיונות נעלים.

הליקוטי מוהר"ן הוא ספר שבא לפתוח גידי קשיות הלב…

"כי אך לזה היתה כונתו הקדושה, לעורר ישנים ולהקיץ נרדמים, להיישיר לבות בני אדם אחב"י אליו יתברך, לאמר לאסור צאו לאשר בחושך הגלו, לפקוח עיניים עוורות, ולהוציא אסירים בכושרות, להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חושך, האסורים בתאוותיהם, והלכודים בהבליהם, והנדחים בעוונותיהם, להטות לבבם אליו יתברך להשיבם אל ה' באמת בדרך הישר והנכון לפניהם, בדרך אשר דרכו בו אבותינו מעולם" (לשון הקדמת מוהרנ"ת לליקו"מ)…

ועל זאת תחינתנו שטוחה: "הדרך עלן"!

אין די לנו ב"הדרן עלך"… אין די לנו בחזרה סתמית על ספר זה שוב ושוב… אין אנו מסתפקים בכך שאנו נמנים בין לומדי ה"עמוד היומי" ומשתתפים בסיומים השנתיים… רצוננו ש"הדרך עלן"… שהספר הלזה ישפיע עלינו… יבקע גידי קשיות לבנו…

ואת זאת יש לזכור גם משך כל השנה – לא לחפש רק את ה"הדרן עלך" את החזרה על הספר שוב ושוב, אלא לחפש איך לגרום ל"הדרך עלן", שיאיר עלינו הספר את אורו…