הדרך לאוצר

כ״ז בסיון תשע״ט

"…אלא שאז החלה טורדת אותו המחשבה: איך יחפור כאן, למרגלות הגשר הומה האדם, בעיבורה של עיר? והלא מייד יעצרוהו! ומיד נתן עצה לנפשו. ימתין עד רדת הלילה ואז, משתכלה רגל מן השוק, יצא אל הגשר, יחפור ויקח את אוצרו…" (משל ומליצה)

הסיפור הבא נפוץ מאוד בתפוצות ישראל, כסיפור אמיתי או כאגדה. רבינו הקדוש סיפר אותו כדוגמה, משל, שממנו ניתן להפיק מוסר השכל לעבודת ה', כפי שניתן להפיק מכל מעשה, על פי דרך רבינו:

משל…

בעיר אחת, במרחק עצום מוינה, בירת הממלכה האוסטרית, התגורר יהודי עני, ר' אייזיק שמו, תמים במעשיו, שתמיד היה מצפה להשי"ת שישלח לו פרנסה בהרחבה ולא יזדקק עוד לידי מתנת בשר ודם.

לילה אחד, חולם אותו יהודי חלום. ובחלומו מודיעים לו, ללא צל של פקפוק, כי בעיר הבירה, וינה, מתחת לגשר פלני העובר מעל נהר אלמוני טמון אוצר עצום ערך ובו זהב ויהלומים שלא ניתן להעריך את ערכם הכספי כלל…

החלום מציאותי היה מאד, ומחמת שהיה החלטי כל כך וברור כל כך היה ברור לו לר' אייזיק כי אי שם מתחת לאי-זה גשר ממתין לו אוצר. ועד כדי כך היה בטוח, עד כי עוד טרם שם פעמיו לוינה הבירה כבר נישא על כנפי האושר והשמחה הציפה את ליבו. הנה, עוד מעט קט תיעלם עניותו כאילו לא היתה מעולם והוא ינשא על כנפי ההצלחה…

ויהי בבוקר ור' אייזיק קיץ משנתו – והנה חלום… אבל הוא אינו אומר נואש. הוא בטוח ומשוכנע כי החלום אמיתי וכי הוא עומד להתגשם ומשכך, גמלה בלבו ההחלטה לצאת לוינה, לחפש את הגשר ולקחת את האוצר שחבוי תחתיו…

אומר – ועושה. ארז מעט חפציו, העמיסם על שכמו ויצא לדרכו לוינה הבירה.

לא מעט זמן ארכה לו הדרך, שכן אין הפרוטה מצויה בכיסו, ואם עד וינה אומר הוא ללכת, כי אז מן הסתם עשה את חלק הארי של הדרך הארוכה הזו ברגליו, מדי פעם ריחם עליו איזה עגלון והזמינו לעלות לעגלתו עד לעיר הקרוב, וכך, לאחר מסע לא קצר – שבעיניו לא נחשב כמאומה מחמת העושר המצפה לו – דרכו רגליו על אדמת וינה.

עוד טרם השיב נפשו מתלאות הדרך, החל ר' אייזיק שואל למקומו של אותו גשר הנטוי על אותו נהר, ולאחר זמן קצר כבר עמד למרגלותיו. אלא שאז החלה טורדת אותו המחשבה: איך יחפור כאן, למרגלות הגשר הומה האדם, בעיבורה של עיר? והלא מייד יעצרוהו! ומיד נתן עצה לנפשו. ימתין עד רדת הלילה ואז, משתכלה רגל מן השוק, יצא אל הגשר, יחפור ויקח את אוצרו.

וכך עשה. ומשהעמיק הלילה, יצא ר' אייזיק אל הגשר, ירד למרגלותיו והחל חופר.

בתוך כך, חלף שם שומר אחד משומרי העיר, ומשהבחין באדם החופר למרגלות הגשר, עצר וקרא לעברו: "היי, מה לך חופר שם?!"

נבהל ר' אייזיק, אולם מיד חשב כי אין בידו ברירה. יספר את האמת לשומר על נמת להפטר מחשד גדול יותר, ומי יודע? שמא יעזרו השומר ויקח לעצמו חלק מן האוצר!

עלה וסיפר לו לשומר את קורותיו, את חלומו ומסעו הארוך וכי הנה, זהו הגשר שלמרגלותיו טמון האוצר! פרץ השומר בצחוק ואמר לו "חה, אתה הפתי! ולמה זה תשים אל לב חלום לילה? שהלא אף אני, בחלומי, ראיתי והנה באיזו עיירה אחת, בביתו של איזה יהודון עני, מתחת לתנורו, טמון אוצר של זהב וכסף. וכי עלתה על דעתי לנסוע עד לשם בעבור החלום?! ואתה, פתי, עד וינה הגעת…"

ובעוד איש המשמר מספר את חלומו, ובשרו של ר' אייזיק נעשה חידודין! הוא שומע את אותו איש משמר מזכיר את שמו, את שם עירו ורחובו, ומתאר את ביתו. שם, הוא אומר, נמצא האוצר!

מיד שב ר' אייזיק לביתו, חפר מתחת לתנורו ומצא שם אוצר עצום של זהב וכסף. ואמר אחר כך "עכשיו יודע אני. שהאוצר היה אצלי מתחילה, אלא שכדי לדעת זאת היה עלי לנסוע לוינה!"

(כוכבי אור, מעשיות ומשלים דף כו)

* * *

…ונמשל

בני אדם נמשלו לאותו עני, והצדיק העוסק בתיקונם – לאותו איש משמר.

אדם כוסף לעבודת ה' יתברך. הוא רוצה למצוא את הדרך, את הנתיב, להציל את נפשו, אבל הוא אינו מוצא. הוא מחפש ומחפש, שואל ודורש על מקומו של אוצר היראה; אותו אוצר, שיאיר לו את מוחו ולבו, ושיספק לו עידוד והכוונה נכונה, אל המסילה העולה בית א-ל.

והוא חותר ומחפש, עד שהוא מוצא את הצדיק האמיתי, היודע את נפשו ויודע איך להתעסק בתיקונו.

אין הצדיק מאציל עליו ממדרגותיו שלו, אין הוא נותן לו כל מתנה. הוא פשוט מגלה לו, לתלמידו הבא אליו, איזה אוצר נפלא טמון בו בעצמו, באותן הרגשות שיש לו ובאותן כשרונות, באותה מציאות בה נטע אותו הקב"ה ובאותם תנאים בהם הוא נמצא. שם, דווקא שם, ניתנת לו האפשרות האחת והיחידה למצוא את אוצר התורה והיראה, ואת כל הטוב והישר בעיני ה'. אין צורך לחקות מישהו, ואין שום צורך בשינוי המציאות. כי דווקא באותם מצבים ובאותן תכונות שיש לכל אדם, באשר הוא שם, בהם טמונה הצלחתו, ועל ידם, ורק על ידם, הוא יכול – אם רק יעבוד – לעלות בתורה ובעבודת השי"ת.

פעים רבות אנו שוגים בטעות הזו. אנו מניחים או קובעים כי תנאי חיינו הקשים, או מצבינו המשפחתי או הכלכלי, מהווים עיכובים ומפרידים בינינו לבין עבודת ה'. אולם האמת שונה לחלוטין. כי באמת כל אדם, באיזה מצב שלא יהיה – ודווקא במצבו הוא – יש לו התנאים הנאותים ביותר להצלחתו הרוחנית.

"כך הוא בענין עבודת השי"ת, שהאוצר הוא אצל כל אחד בעצמו, רק [כדי] לידע מהאוצר, [הוא] מוכרח לנסוע לצדיק" (שם)

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support