באולם בית המשפט הושלך הס. התובע המשפטי מגולל בקצרה את הפרשייה המזעזעת:

לפנינו קבלן מפורסם, שפשט את הרגל באמצע בניית פרוייקט אדיר. את הבנייה יזם מושל המחוז לרווחת כלל התושבים; הוא מימן את כל הפרוייקט מכיסו הפרטי והשקיע און והון, בתקווה להקל על מצוקת אנשי העיר.

אך הקבלן מעל בתפקידו; הביא חומרי בנייה גרועים ועיכב את הבנייה. הוא אף חָבַר לקבוצת פושעים שגנבה מחומרי הבנייה וחלק עמם את השלל…

הסניגור אינו מוצא פתחון-פה, גזר הדין כמעט ברור.

לפתע מתעורר אחד מידידיו של הקבלן, שהינו גם ממקורביו של המושל: "אני נוטל על עצמי את השלמת הפרוייקט – על חשבוני. אך בתנאי אחד, שהקבלן יביא אל השטח חומרי בנייה תקניים תוך שלושים יום".

בצעד חריג, אישרו השופטים את ההסדר – לפנים משורת הדין.

אך מה רבה האכזבה, כאשר הקבלן סיפק שוב סחורה גרועה; חומרים שאינם ראויים לבנייה. במו-ידיו הפסיד את ההזדמנות המופלאה שהוענקה לו.

* * *

אלול בשער. לב יודע מרת נפשו. שליחי הבורא אנחנו, כדי לבנות רבבות עולמות, אשר מהם יושפע שפע רב לכל יושבי תבל. "צריך לידע ולהאמין, שנפשו [של יהודי] בשרשה, היא גדולה ויקרה וגבוה מאד מאד, ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות, בלי שעור, תלויים בה" (לקוטי הלכות, ברכת השחר ג, ה).

לדאבון-לב, לא רק החטאנו את מטרתנו עלי אדמות, אלא גם מעלנו מעילה איומה: השתמשנו בכליו של הבורא – לצרכינו הפרטיים ובניגוד להוראותיו ­- – –

איזה פתחון-פה יש לסניגור שלנו?! דומה, שלעולם לא נוכל לתקן את אשר קלקלנו בכל כך הרבה עולמות, "כי כל ימינו לא יספיקו להתענות ולסגוף עצמינו על פגם הרהור ומחשבה זרה אחת – מכל שכן וכל שכן מי שעשה איזה עבירה ח"ו; מכל שכן וכל שכן מי שקלקל הרבה מאד ח"ו" (שם, הרשאה ג, ז).

אבל חז"ל לימדו אותנו שלא כל כך קשה לחזור בתשובה. לצורך כך, הבורא מבקש מאיתנו רק תפילה: "דברים אני מבקש, שנאמר: 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה" – ואני מוחל על כל עוונותיכם" (שמו"ר לח, ד); ואילו רבינו הקדוש הוסיף לגלות לנו המון גילויים על גודל כוחה של התפילה ורוב תועלתה, בכל מצב ובכל מדרגה, כלשונו של רבי נתן: "ובודאי הוא עצה גדולה וקלה, שהכל יכולין לקיימה, כי יכולין לזכות לתשובה ולחיי העולם הבא על ידי הדיבור לבד – אף על פי שאינו זוכה להתייגע ולטרוח בעבודתו כמו הצדיקים והכשרים" (שם, קר"ש ה, יד). בכוח דיבורי התפילה, מתקנים את העבר ואף בונים עולמות הרוסים – מחדש.

הנה כך כותב רבי נתן באחד ממכתביו לשומעי לקחו: "קומו נא, עמדו נא, עוררו נא לבבכם הטוב היטב היטב, להרגיל עצמכם לילך בדרך הזה – לכסוף ולהשתוקק הרבה להשם יתברך בכל עת, ולדבר הכסופין בפיו – שעל ידי זה נארגין עולמות וחדושים נפלאים".

אך לאמיתו של דבר, עצה נפלאה זו ניתנה לנו רק לפנים משורת הדין, אין זה בזכות אלא בחסד מופלא. הצדיקים הם שלוקחים על עצמם את העול העיקרי של התשובה שלנו; הם אלה שמשתמשים ב'חמרי הבנייה' שלנו כדי לחזור ולבנות ולתקן את כל אותם עולמות שהיינו צריכים לבנות; הם אלה שעושים הכל כדי שהדיבורים שלנו יגיעו למקום הנכון בשמיים (ליקוטי מוהר"ן ח"א ב, ז).

הצדיקים דורשים מאתנו רק דבר אחד: 'שנביא את החומרים לשטח', שנרבה בדיבורים קדושים של תפילה – ובכך נמציא להם את החומר ואת הלבנים כדי לבנות עמם מחדש את אשר קלקלנו; "אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד – ואני בונה מהם בנינים נפלאים ונוראים", אמר רבינו (חיי מוהר"ן רצג).

כמה חבל שבגלל כמה דיבורים אסורים, כמו לשון הרע, שקר, ליצנות הונאת דברים וכדומה – מאבדים את הזדמנות הפז הלזו. "על ידי לשון הרע מסתלק ממנו הדעת ונופל מאהבת ה' – לאהבת הבהמיות, שהם כל התאוות", אומר רבינו הקדוש (אוצר היראה, דיבור י).

הבה נא ונשמור בחודש קדוש זה, ביתר שאת, על 'חומרי הבנייה', ננצור את לשוננו מכל דיבור שאינו ראוי, ואדרבה, נשתדל לקדש את הפה בדיבורים קדושים. בכך ניתן כוח לסניגור שעמל עבורנו כדי להמתיק את דיננו ולבנות מחדש את כל העולמות התלויים בנו.