ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > הדרך החדשה (ב)

הדרך החדשה (ב)

ט״ז באייר תשע״ט

בזמן זה, מתוך כל עניות הדעת שלנו צריכה להופיע הישועה. כיצד? על ידי תפילה. לא רק תפילה קצרה, או לעתים מזדמנות, למרות שזאת מאוד יקר וחשוב גם כן. אלא בצורה קבועה, לומר לפני ה' את כל רחשי הלב. זאת היא ההתבודדות. (השתפכות הנפש)

וכל כל תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זכר צדיק לברכה הלכו בדרך הזה עד שבא נכדו, הוא אדוננו מורנו ורבנו הקדוש אור האורות אור הגנוז והצפון הרב רבי נחמן זכר צדיק לברכה, מברסלב, בעל המחבר ספרי "ליקוטי מוהר"ן" ושאר ספרים וחידש הדרך הישן והקדוש הזה שדרכו בו אבותינו מעולם ועסק הרבה בתפילה ותחנונים והתבודדות בשדות וביערים, כאשר יסופר לקמן בהנהגותיו הקדושות עין שם, ואמר שכל עסקו הוא תפילה, והוא האיר עינינו בחשכת אפלתנו ללמד אותנו דרכים ישרים איך להתנהג בזה. ואמר פעם אחת לאנשיו: תנו לבבכם לי ואוליך אתכם על דרך חדש שהוא הדרך הישן שדרכו בו אבותינו מעולם. וגילה לנו אשר אין שום עצה להינצל מגודל התגברות היצר שתמיד הוא שוקק ומתאווה להכשיל את האדם, רק על ידי התבודדות אשר כל אדם באיזה מקום וזמן שהוא ובאיזה מדרגה שהוא, כפי אשר כל אחד יודע את נגעי לבבו ומכאובי נפשו, יקבע לעצמו מקום מיוחד לשפוך שם לבבו לפניו יתברך מכל מה שעובר עליו, בלשון שאנו מדברים בו, ולבקשו, שיקרבהו לעבודתו יתברך, ויעזרהו שלא ייתפס ברשת הבעל דבר חס ושלום ואפילו אם כבר חס ושלום נכשל במה שנכשל, אם לא יתייאש עצמו מצעקה ותפלה להשם יתברך יזכה בודאי לקום מנפילתו. ואמר בזה הלשון: "אפילו אם נופלים לתוך בוץ, צועקים וצועקים וצועקים…".

זהו חלקו השני של מאמר, שבגלל אורכו חילקנוהו לשניים וחלקו הראשון התפרסם כמאמר נפרד

במהלך השנה האחרונה ראינו שלכל אורך הדורות, חכמי וגדולי ישראל הלכו בדרך התפילה. דרך בה התפילה לא תופסת עוד מקום, אלא היא מהווה חלק ממהותו של כל אדם, שחז"ל כבר קבעו את שמו: "מתפלל" (בבא קמא דף ד ע"א). את הלימוד הזה תמיד דאגו להעביר הלאה. בפעם האחרונה אפילו ראינו מספר מגדולי ישראל שהורו על תפילה אישית בכל יום. אכן, הדרך כבר נמצאת בעולם.

בא רבי נחמן ואומר: "תנו לבבכם לי, ואוליך אתכם על דרך חדש שהוא הדרך הישן, שדרכו בו אבותינו מעולם". הדרך נמצאת בעולם. אבל את מלוא עומקה, עדיין לא גילו. אפילו אלו שאמרו לדבר עם ה' בצורה אישית, לא דברו על הבסיסיות של הדרך. 'טוב לעשות כן, מעלה יש בכך, ראוי לאדם' – לשונות מסוג כזה הכרנו עד היום. כן, התבודדות זה דבר טוב. היא זמן טוב לחשבון נפש. היא אפשרות להתוודות יותר מלאה על החטאים. אבל עד כמה צריך ללכת איתה? עד כמה צריך להתבודד, ואם בכלל כל יום, או רק לפעמים? האם יש מגבלה של זמן אותה אין לעבור, הלא "האלקים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מועטים" (קהלת ה, א)? ואם לא עונים לי, אולי סימן שעלי להפסיק?

כל אלו לא סתם ספקות המקשים על ההליכה בדרך התפילה. הם אכן ספקות קשים, אבל לא הם הבעיה. הם רק הביטוי, הסימפטום שלה. שורש הבעיה הוא שאנחנו לא יודעים עד כמה אנחנו צריכים לקחת את הדרך הזאת, בעבודה הרוחנית שלנו. חייבים את זה? וחייבים את זה כאוויר לנשימה, או כעוד מרכיב? בא רבי נחמן ומבהיר לנו חד וחלק: "מקטן ועד גדול, אי אפשר להיות איש ישראלי, כי אם על ידי התבודדות". אכן, "בוודאי נמצאים כשרים אף-על-פי שאין להם התבודדות, אבל אני קורא אותם מבוהלים ומבולבלים, ופתאום כשיבוא משיח ויקראו אותם, יהיו מעורבים ומבולבלים" (שיחות הר"ן, סימן רכח). היכן ההבדל שבין הדרכים מתגלה? כשבא משיח. "כי עיקר כלי זינו של משיח הוא התפילה, ומשם עיקר חיותו, וכל מלחמתו שיעשה, וכל הכבישות שיכבוש – הכל משם" (ליקוטי מוהר"ן תורה ב' סעיף א'). גילויו של משיח יהיה התפילה – וישועתו של הקב"ה שמתגלית איתה. יהודי צריך להיות יהודי של תפילה. מי שלא ייבנה בדרך הזאת, ימצא את עצמו מבולבל בביאת משיח. הוא יצטרך להתמודד עם דברים שהוא לא הכיר עד היום. אבל אלו שקיוו לישועת ה' יאמרו: "הנה אלוקינו, זה, קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו" (ישעיהו כב, ט). זה מה שציפינו אליו. לא פחות ולא יותר. זה ה' קיווינו לו. וכשהוא מופיע – נגילה ונשמחה בישועתו.

הדרך הזאת הופיעה דווקא בזמן זה של עקבתא דמשיחא. הזכרנו בעבר את דברי רבי חיים ויטאל, שעבודתו העיקרית של הדור האחרון היא התפילה. בזמן זה, מתוך כל העניות שלנו – ועיקר העניות היא בתורה ועבודת ה' – צריכה להופיע הישועה, "ואת עם עני תושיע". כיצד? עליו להתפלל. לא רק תפילה קצרה, או בעתים מזדמנות, למרות שזאת מאוד יקר וחשוב גם כן. עליו להתפלל בצורה ש"ולפני ה' ישפוך שיחו" – בצורה קבועה, לומר לפני ה' את כל רחשי הלב. זאת היא ההתבודדות.

רבי נחמן אמר: "כל ענייני הוא תפילה". כל מטרתו היא להכניס בכל אדם את הלימוד הגדול הזה של התפילה – שצורה של יהודי תהיה יהודי שמדבר שעה עם אבא שלו, אביו שבשמים. בוודאי שהרבה שאלות וספקות עולות על הנהגה זו, אבל על כולן "האיר עינינו בחשכת אפלתנו, ללמד אותנו דרכים ישרים איך להתנהג בזה", רק אם "תנו לבבכם לי", רק אם נסכים ללכת בהדרכתו ובעצותיו. זהו לימודו הגדול של רבי נחמן, השונה משאר כל הלימודים שהנחילו הצדיקים. לא שונה כל כך, הדרך היא ישנה, כפי שרבי נחמן אמר. היא נמצאת. אבל צריך לחדש אותה, ולגלות את העומק האמיתי שצריך להיות בה. זאת צורה של יהודי, מקטן ועד גדול. כל אחד, בכל מדרגה שהיא, בכל יום, בכל מצב רוח.

בפעמים הבאות, בעזרת ה' ובלי נדר, נראה את יסודות השיטה בהתייחסות לכמה שאלות בסיסיות, כפי שהביא אותן המלקט. אבל לעולם, עיקר הדרך, אומר לנו רבי נחמן, היא ההתבודדות. מתוך כל העניות צריכה להופיע ישועה, והישועה הזאת תבוא רק על ידי התפילה. זאת הדרך להתקדמות הרוחנית של כל אחד, רק בעזרה מסוג אחר נוכל לצאת מכל המיצרים שלנו. "הבה לנו עזרת מצר, ושווא תשועת אדם". ה', רק אתה תהיה העזרה נגד כל העומדים בפנינו בהתקרבות שלנו אליך, ושווא תשועת אדם – כוח אנוש כאן הוא שקרי. כוחי ועוצם ידי הם לא אלו שעשו לי את החיל הזה, גם לא ברוחניות.

רק דבר אחד: "באלקים נעשה חיל, והוא, יבוס צרינו" (תהלים ס, יג-יד).

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support