הבה ניגש אל הצדיק!
ה׳ באדר א׳ תשע״ט
אור הגאולה זורח כבר בספרי רבינו הקדוש. נשאר לנו רק: לשוב בתשובה על פגם אמונת חכמים ולגשת לספריו הקדושים בהתחדשות!
השבוע שבו קוראים את פרשת ויגש, הוא הזמן המתאים לחדש את ההתקשרות לרבינו הקדוש, ולשוב בתשובה על חסרון אמונתנו בו. שכן: "ויגש אליו יהודה, הם בחינת כלל ישראל שנקראים יהודים על שם יהודה, שהם ניגשים אל יוסף בחינת הצדיק האמת, ושבים בתשובה על מכירתו, שהוא בחינת פגם אמונת חכמים" (ליקוטי הלכות,תענית ד, ח).
שכן, לא רק אז, לפני אלפי שנים, זלזלו השבטים ביוסף ומכרו אותו. אלא גם כיום, מזלזלים בגדולתו של הצדיק יסוד עולם, ואורו הגדול נסתר ונעלם. "ואפילו מי שזוכה לידע מרבנו זכרונו לברכה ורוצה ללמוד ספריו הקדושים, יש לו כבידות גדול ומניעות רבות מאד, כידוע בחוש לנו. וגם עדיין האור נעלם ונסתר" (שיחות הר"ן, קפה).
ככל שהצדיק מנסה לגלות לשבטי ישראל עד כמה הוא גדול, הם מוסיפים "שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו". וכשהוא אומר להם גלויות שהוא הצדיק הגדול שאליו צריכים כולם להתבטל ולהשתחוות, הם רואים זאת כהתנשאות וגאווה, ומכנים אותו "בעל החלומות"…
לא רק המון-העם מזלזלים באותו צדיק יסוד עולם, אלא "גם רבים מגדולי הצדיקים חולקים עליו, מחמת שמידת הדין מתלבשת בהם, ועל ידי זה נכנס בלבם טינה עד שנדמה להם כאילו אינו מתנהג כראוי וחולקים עליו, כאשר כבר היה לעולמים ברוב הדורות. ובפרט בימינו בעקבות משיחא, שנתרבה המחלוקת בין התלמידי חכמים מאד, וביותר על רבינו הגדול והנורא זצוק"ל, על אשר מסר נפשו מנגד ועסק כל ימיו לרחם על ישראל על כל הרחוקים לקרבם להשם יתברך, וזה בחינת המחלוקת של השבטים על יוסף הצדיק" (ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר ד, טז).
אך בחלוף השנים, כשעמדו השבטים הקדושים במצרים, וסבלו מהתנכרותו של יוסף אליהם, הצדיקו עליהם את הדין: "ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת" (בראשית מב, כא).
לא לחינם אמרו "אשמים אנחנו", שכן: "החולק עצמו מהצדיק האמת, נקרא 'אשמאי' לשון אשם – היפך החוסים בצל הצדיק האמת שהם בבחינת ולא יאשמו כל החוסים בו – כי הוא אָשֹׁם אָשַׁם בה' ובתורתו הקדושה, מאחר שחלק עצמו מהצדיק האמת שהוא שורש וחיות הכל. וזה בחינת מה שהתוודו על שפגמו וחלקו על יוסף שהוא בחינת הצדיק האמת, אמרו 'אבל אשמים אנחנו על אחינו', כי זה עיקר האשם, כשחולקין על הצדיק האמת" (ליקוטי הלכות, שבועות ב, כד). ולאחר ששבו בתשובה על האשמה הגדולה, ויהודה ניגש אל יוסף – נגאלו ממצוקתם, והתגלה אליהם הצדיק הגדול, המשביר לכל עם הארץ.
וכאבותינו ננהג גם אנו; בראותנו את הסבל הגדול ששבטי ישראל סובלים בגלות, נחזור בתשובה על אשמת ריחוקנו מהצדיק, ובכך נחסוך מעצמנו את הסבל ונביא את הגאולה. כי "אלמלא זכו העולם על כל פנים עכשיו, זה שנים רבות אחר הסתלקותו זכרונו לברכה, ליהנות מאורו – כבר היה העולם בא לידי תיקונו בשלימות" (עלים לתרופה, הקדמה).
* * *
בשבוע הבעל"ט, ביום עשרה בטבת, יחול יום ההילולא של מוהרנ"ת, התלמיד הנאמן שהתבטל כל כולו לפני רבינו הקדוש.
כמה נפלא לגלות שבשנת הסתלקותו, חל עשרה בטבת בשבוע פרשת ויגש! שכן, מי לנו גדול ממוהרנ"ת שקיים את ה"ויגש אליו יהודה" בתכלית השלימות. "כי ממש היה דבוק ומקושר אליו בהתקשרות ודבקות אמתי, במסירות נפש, ובביטול הרגשות עצמו לגמרי לגמרי בכל תנועותיו במעשה ובדיבור ובמחשבה, בשבתו בביתו ובלכתו בדרך בשכבו ובקומו.
"וכל שיחותיו וסיפוריו וענייניו הכל היה סובב והולך רק על קוטב ענין זה – להודיע ולפרסם גדולת קדושת מעלת רבינו זכר צדיק לברכה, וגדולת קדושת מעלת מאמרי תורותיו הקדושים ושיחותיו וסיפורי מעשיותיו וכל ענייניו; להודיע לבני האדם גבורותיו, להפיץ מעיינותיו חוצה" (עלים לתרופה, הקדמה).
מעתה, נצא גם אנו בעקבותיו של מוהרנ"ת; נשוב בתשובה על אשר אשמנו בהתרחקותנו מהצדיק, וניגש אליו ואל ספריו בהתחדשות, ובכך נחסוך מאתנו את הסבל המר של הגלות, ונביא את המשיח. שכן, "ביאת המשיח תלוי בקרבת הצדיק" (ספר המידות, צדיק קנא). וככל שנתקרב לרבינו הקדוש ונעסוק בספריו הקדושים, יתגלה אור המשיח הגנוז בהם.
אם חפצים אנו להיגאל, "אנו צריכין לבלות ימינו בנועם עריבות ספרי רבינו ז"ל ותלמידו הקדוש, יומם לא ננוח ולילה לא נשקוט, בהם ובהם ובהם. והם יוציאונו מבגדים הצואים וילבישונו בגדים נקיים, וכל טוב עולם הבא גנוז בהם. ותאמינו לי שאם תצייתו לדבריי ותעסקו בהם כסדר, בוודאי תזכו לכל טוב שבכל העולמות" (נתיב צדיק, מכתב יב).
גולשים צפו גם ב:

ר' הלל צייטלין: עתידה של ברסלב
הלל צייטלין במאמר מרתק: מהו חסיד ברסלב, מיהו רבי נחמן מברסלב, והאם תתקיים דרכו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב גם בעתיד. מסמך מדהים ומרתק.

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

כד אתי יתרו…
אפילו אם יודע בעצמו שמעשיו מקולקלים הרבה וכבר נכשל במעשיו פעמים אין מספר, אף על פי כן זה היום הוא חדש לגמרי ויכול גם ממקומו שהוא שם להגדיל ולקדש שמו יתברך, אפילו הגרוע שבגרועים

כשעמלק מגייס את השכל
אכן, אסור לנו לכבוש את זעקת המלכות הנפולה, רק לתת לה פורקן בשדות וביערות! את הזעקה הזאת עלינו להשמיע בימים אלו שלפני פורים; את זעקתו של השכל הטרוד בכל הדברים הקטנוניים והשוליים, רק לא בהשגות…

משנכנס אדר
מרדכי הצדיק, שאורו מאיר בכל שנה ושנה בימי הפורים, מתהלך לפני אותם שנשו, נפלו והתרחקו מבורא עולם, המסתתר מהם, כביכול, והופך את אותן הסתרות לדעת, לתורה גבוהה ועליונה ועל ידי זה זוכים גם אותם אנשים…

טעם זקנים – לשה"ק – י"א
לצפיה ולהורדה: קונטרס "טעם זקנים", מאוצר שיחותיו הנפלאות של הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר ז"ל, בתרגום ללשון הקודש, קונטרס י"א: תורת רביה"ק, סיפורים מדורות עברו ומאוצרות אנ"ש שבאומן...

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

תתחיל עכשיו!
עבודת ה' אינה רק לאותם הרחוקים כבר מכל תאוות והבלי עולם הזה, אלא אדרבה אפילו למי שעדיין לא התחילו כלום בעבודת ה', שעליהם להתחיל מהארציות והגשמיות שבהם הם נמצאים

פורים, הלימוד הנצחי
פורים הוא הכל. הוא הגלות והוא הגאולה, הוא היאוש והוא התקוה, הוא הנפילה והוא הקימה. פורים הוא הזכרון והשכחה ו"ארור המן וברוך מרדכי", איך ממשיכים אותו הלאה, לכל ימות השנה?

למחות את עמלק שבלב
כל מה שאפשר לזכות לו בפורים, תלוי בדבר אחד: שלא נרפה, לא נתייאש, לא ניפול ולא נתקרר. רק נתעקש, נתפלל ונייחל תמיד, בכל מצב!

"וצדיק באמונתו יחיה"
אמונתם ומסירות נפשם של חסידי ברסלב לקיים את עצות רבינו הקדוש וללכת בדרכו – דרך של ביטול ואמונה מוחלטים לבורא עולם, באה לידי ביטוי ב"קיבוץ" אליו התקבצו חסידי ברסלב בוורשא הבוערת בלהבות מלחמת העולם השניה.

כשהתלמיד מחזק את הרב
עיון קל במכתב הראשון ממכתבי רבי נתן (עלים לתרופה), אותו שלח רבי נתן לרבינו, בתשובה על מכתב מרבינו לאנ"ש, בו תיאר את קשייו העצומים, וביקש מתלמידיו שיזכרו מה שעשה רבינו עבורם (ברוחניות) ושיתפללו עבורו.

לגור מחוץ לישוב
מה, בעצם, הופך מקום לישוב? אם כמה אנשים עושים מדורה באיזה הר ונמצאים שם שבוע זה עוד לא ישוב. ישוב זה מקום שגרים בו באופן קבוע, ויש לו את החוקים והכללים שלו. יש לבוש וצורת…