הבה ניגש אל הצדיק!
ה׳ באדר א׳ תשע״ט
אור הגאולה זורח כבר בספרי רבינו הקדוש. נשאר לנו רק: לשוב בתשובה על פגם אמונת חכמים ולגשת לספריו הקדושים בהתחדשות!
השבוע שבו קוראים את פרשת ויגש, הוא הזמן המתאים לחדש את ההתקשרות לרבינו הקדוש, ולשוב בתשובה על חסרון אמונתנו בו. שכן: "ויגש אליו יהודה, הם בחינת כלל ישראל שנקראים יהודים על שם יהודה, שהם ניגשים אל יוסף בחינת הצדיק האמת, ושבים בתשובה על מכירתו, שהוא בחינת פגם אמונת חכמים" (ליקוטי הלכות,תענית ד, ח).
שכן, לא רק אז, לפני אלפי שנים, זלזלו השבטים ביוסף ומכרו אותו. אלא גם כיום, מזלזלים בגדולתו של הצדיק יסוד עולם, ואורו הגדול נסתר ונעלם. "ואפילו מי שזוכה לידע מרבנו זכרונו לברכה ורוצה ללמוד ספריו הקדושים, יש לו כבידות גדול ומניעות רבות מאד, כידוע בחוש לנו. וגם עדיין האור נעלם ונסתר" (שיחות הר"ן, קפה).
ככל שהצדיק מנסה לגלות לשבטי ישראל עד כמה הוא גדול, הם מוסיפים "שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו". וכשהוא אומר להם גלויות שהוא הצדיק הגדול שאליו צריכים כולם להתבטל ולהשתחוות, הם רואים זאת כהתנשאות וגאווה, ומכנים אותו "בעל החלומות"…
לא רק המון-העם מזלזלים באותו צדיק יסוד עולם, אלא "גם רבים מגדולי הצדיקים חולקים עליו, מחמת שמידת הדין מתלבשת בהם, ועל ידי זה נכנס בלבם טינה עד שנדמה להם כאילו אינו מתנהג כראוי וחולקים עליו, כאשר כבר היה לעולמים ברוב הדורות. ובפרט בימינו בעקבות משיחא, שנתרבה המחלוקת בין התלמידי חכמים מאד, וביותר על רבינו הגדול והנורא זצוק"ל, על אשר מסר נפשו מנגד ועסק כל ימיו לרחם על ישראל על כל הרחוקים לקרבם להשם יתברך, וזה בחינת המחלוקת של השבטים על יוסף הצדיק" (ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר ד, טז).
אך בחלוף השנים, כשעמדו השבטים הקדושים במצרים, וסבלו מהתנכרותו של יוסף אליהם, הצדיקו עליהם את הדין: "ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת" (בראשית מב, כא).
לא לחינם אמרו "אשמים אנחנו", שכן: "החולק עצמו מהצדיק האמת, נקרא 'אשמאי' לשון אשם – היפך החוסים בצל הצדיק האמת שהם בבחינת ולא יאשמו כל החוסים בו – כי הוא אָשֹׁם אָשַׁם בה' ובתורתו הקדושה, מאחר שחלק עצמו מהצדיק האמת שהוא שורש וחיות הכל. וזה בחינת מה שהתוודו על שפגמו וחלקו על יוסף שהוא בחינת הצדיק האמת, אמרו 'אבל אשמים אנחנו על אחינו', כי זה עיקר האשם, כשחולקין על הצדיק האמת" (ליקוטי הלכות, שבועות ב, כד). ולאחר ששבו בתשובה על האשמה הגדולה, ויהודה ניגש אל יוסף – נגאלו ממצוקתם, והתגלה אליהם הצדיק הגדול, המשביר לכל עם הארץ.
וכאבותינו ננהג גם אנו; בראותנו את הסבל הגדול ששבטי ישראל סובלים בגלות, נחזור בתשובה על אשמת ריחוקנו מהצדיק, ובכך נחסוך מעצמנו את הסבל ונביא את הגאולה. כי "אלמלא זכו העולם על כל פנים עכשיו, זה שנים רבות אחר הסתלקותו זכרונו לברכה, ליהנות מאורו – כבר היה העולם בא לידי תיקונו בשלימות" (עלים לתרופה, הקדמה).
* * *
בשבוע הבעל"ט, ביום עשרה בטבת, יחול יום ההילולא של מוהרנ"ת, התלמיד הנאמן שהתבטל כל כולו לפני רבינו הקדוש.
כמה נפלא לגלות שבשנת הסתלקותו, חל עשרה בטבת בשבוע פרשת ויגש! שכן, מי לנו גדול ממוהרנ"ת שקיים את ה"ויגש אליו יהודה" בתכלית השלימות. "כי ממש היה דבוק ומקושר אליו בהתקשרות ודבקות אמתי, במסירות נפש, ובביטול הרגשות עצמו לגמרי לגמרי בכל תנועותיו במעשה ובדיבור ובמחשבה, בשבתו בביתו ובלכתו בדרך בשכבו ובקומו.
"וכל שיחותיו וסיפוריו וענייניו הכל היה סובב והולך רק על קוטב ענין זה – להודיע ולפרסם גדולת קדושת מעלת רבינו זכר צדיק לברכה, וגדולת קדושת מעלת מאמרי תורותיו הקדושים ושיחותיו וסיפורי מעשיותיו וכל ענייניו; להודיע לבני האדם גבורותיו, להפיץ מעיינותיו חוצה" (עלים לתרופה, הקדמה).
מעתה, נצא גם אנו בעקבותיו של מוהרנ"ת; נשוב בתשובה על אשר אשמנו בהתרחקותנו מהצדיק, וניגש אליו ואל ספריו בהתחדשות, ובכך נחסוך מאתנו את הסבל המר של הגלות, ונביא את המשיח. שכן, "ביאת המשיח תלוי בקרבת הצדיק" (ספר המידות, צדיק קנא). וככל שנתקרב לרבינו הקדוש ונעסוק בספריו הקדושים, יתגלה אור המשיח הגנוז בהם.
אם חפצים אנו להיגאל, "אנו צריכין לבלות ימינו בנועם עריבות ספרי רבינו ז"ל ותלמידו הקדוש, יומם לא ננוח ולילה לא נשקוט, בהם ובהם ובהם. והם יוציאונו מבגדים הצואים וילבישונו בגדים נקיים, וכל טוב עולם הבא גנוז בהם. ותאמינו לי שאם תצייתו לדבריי ותעסקו בהם כסדר, בוודאי תזכו לכל טוב שבכל העולמות" (נתיב צדיק, מכתב יב).
גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

אמונה פשוטה (א)
בליבו של כל יהודי נטועה אמונה פשוטה בבורא עולם. מה, אם כן, גורם להרהורי כפירה? ומדוע אסרו גדולי עולם, כמו גם רבינו הקדוש, כל עיסוק ב'חקירות' אמונה, והזהירו באזהרות חמורות שלא לקרוא ספרי חקירות, אפילו…

מבקשי השם – מבוא
שאלות רבות עומדות על דרכו של מבקש השם אמיתי: מי אמר שביכולתי להגיע לדרגותיהם הנשגבות של צדיקי האמת שבכל דור? מדוע למרות שאני עוסק בתורת השם, עדיין איני מצליח להתגבר על היצר הרע? ומדוע איני…

השתטחות על קברי צדיקים
מאמר נרחב על ענין ההשתטחות על קברי צדיקים. המאמר דן בנושאים: במעלת ההשתטחות * מדברי חז"ל והפוסקים, רבינו ז"ל ותלמידיו * ציון רביה"ק באומן * יציאה לחו"ל לקברי צדיקים * השתטחות כהנים * גדר 'דורש…

נקודות בתורת הבעש"ט
אם אמנם קשה עד מאוד לנסות לתמצת את תורת החסידות במאמר, מרוב רוחבה ועומקה, הרי שבכל זאת, ננסה להתמקד במאמר שלפנינו בנקודות עיקריות מתורתו העמוקה של הבעל שם טוב, הקשורות בצורה מעשית להנהגתו של כל…

תמצא נקודה, זה הכל!
כולם רוצים להצליח, כולם מכירים אנשים שהצליחו. מה בכל זאת גורם לאדם לא להגיע להצלחה בנתיים?

לפיכך נברא האדם יחידי
תקציר: כוחו של אברהם אבינו והלימוד הגדול מפרשת השבוע ומחייו של אברהם, אבי אומתינו. מה יהיה הסוף? זה זמן רב שהרהורי-תשובה מכרסמים בלבו, הוא שמע הרבה אצל רבינו הקדוש על חובת זכרון ה'תכלית', ושיש משהו…

וראית את אחורי ופני לא יראו…
אי אפשר להבין את הנהגת השם יתברך, כפי שכתוב: וראית את אחורי ופני לא יראו. אפשר רק להתפלל ולקוות לישועה, שתבוא בדרך שיבחר הבורא - ולהודות לו כשהיא תבוא.

הפגישה: ההתבודדות וגדולי ישראל – כה עשו חכמינו
על חובת ההתבודדות ומעלתה כתבו רבים מאוד מגדולי ישראל, מרבי אלעזר אזכרי ועד מרן החפץ חיים זכותם תגן עלינו. הכנסו וקראו עוד מאמר נפלא על מעלת ההתבודדות. מאמר נוסף בסדרה הנפלאה על התבודדות: הפגישה

העיקר הוא הרצון
מהי הזכות הכה-גדולה של עקידת יצחק? איזו עבודת השם גורמת את הנחת-רוח הגבוהה ביותר לבורא? מדוע כה אהב הבורא יתברך את אברהם אבינו, עד שקרא לו "אברהם אוהבי!"? ולמה הכוונה במשפט הידוע "העיקר הוא הרצון"?

משפט וצדקה ביעקב
פרשת תולדות וסיפורם של ישמעאל, עשיו ולידת יעקב, מלמדים אותנו לקח חשב מאוד בעבודת השם: על האיזון הכה-חשוב בין התעוררות להתחזקות. כי אי אפשר לעבוד את ה' בלי התחזקות, כמו שאי אפשר בלי התעוררות -…

סודם של עליות וירידות: מרחוק השם נראה לי
תקציר: סודן של עליות וירידות ואיך עלינו לנצל את העליות כדי להתמודד גם עם הירידות. "כל כך הרבה חיכיתי – והגעתי" כל יום שחלף הוסיף לו מעיינות של חיות, כבר שבוע שלם שהוא עומד בקבלתו…

לומר תודה
מי שמבחין ב"פך השמן הקטן" בנשמתו, מי שמוכן להדליק נר קטן בחושך למרות שלא נראה שיעשה הרבה, מי שיודע ש"קצת זה גם טוב", הוא גם יודע להודות ולשמוח בטוב, ומהודיה זו יקבל כח להמשיך הלאה…

הנרות הללו
בימי חנוכה, החלים בימי החול ומותרים במלאכה, בא כביכול הבורא יתברך לבקר אותנו, בניו, ה"חולים" ומוטלים על ערש דווי רוחני, על מנת להאיר לנו את פניו, ולהמשיך לנו אל תוך ביתינו – אל הנפש פנימה…

הפרטים הקטנים
בתוקף אפילת הגלות, מאיימת על הלב היהודי שאלת הקיום: 'האם זוכרים אותי בכלל'. בנקודה הזו מפציעים שמונת ימי החנוכה, רק הם מסוגלים להאיר את האור בתוקף הספק על סף הייאוש. שעה שנשמה יהודית מעולפת מגלות…