האבן הכבדה
כ״ב בסיון תשע״ט
"היעלה על דעתך שאני מצוה עליך דבר כבד כזה לקחת את האבן כמו שהיא ולשאת ולהרים אותה? התוכל לעשות דבר זה על ידי חכמתך הגדולה?! אך אין כוונתי לזה כלל! רק כוונתי היתה שתקח, למשל, פטיש חזק ותכה ותפוצץ את האבן לחתיכות קטנות, וכך תוכל להעלות אותה אל העלייה" (משל ומליצה)
משל…
מלך אחד היה לו בן חכם בעל כשרונות מזהירים וכיון שכך הועיד לו המלך גדולות ונצורות. ועל מנת להכשירו ליעודו נועץ המלך בשריו איך לגדלו ולחנכו, כדי שחכמתו תשתמר ושכלו יוסיף דעת.
יעצוהו השרים לשלוח את בנו למרחקים, למדינה אחת שבכרכי הים, שם מתקבצים חכמים מופלגים מכל קצוי תבל, אצלם ילמד ומפיהם ימצא חכמה.
לא ארכו הימים ובן המלך נשלח לאותה מדינה, לחיק הכמים ומלומדים. הוא התקבל על ידם באהבה רבה והם התחילו מלמדים אותו בהצלחה חכמה אחר חכמה, תוך שהוא מגלה הבנה טובה מאד ותפיסה מצויינת בכל שבע החכמות.
שבועות וחדשים רבים עברו ובן המלך מוסיף חכמה מרובה על חכמתו, ולאחר שחלפו עליו בלימודיו שנים מספר, מוכשר היה כבר ויודע בכל חכמות העולם ומדעיו. ומשכך ביום מן הימים ארז את חפציו ונסע הביתה. מששב לביתו שמח לקראתו אביו עד מאד והתכבד בו בפני כל באי חצר המלוכה. חכמת בנו אכן הרשימתו, אלא שהוא טרם ראה את חכמתו עומדת במבחן החיים, ועל כן לא הייתה עדיין שמחתו שלימה.
ויהי היום, ולמלך ניתנה הזדמנות נאותה לעמוד על טיב חכמת בנו המלומד. אבן אחת גדולה, כאבן ריחיים, היתה בחצרו, והוא הורה לבנו לקחתה ולהעלותה אל עליית הבית… ניסה הבן את כח ידיו, אולם הוא נלאה מלהרים את האבן הכבדה. נצטער הבן מאד על כי נבצר ממנו לקיים את מצוות אביו הנעלה.
המתין המלך לתבונת בנו החכם שבוא תבוא – אך לשוא, רק מפח נפש וצער נותרו לבן על כל שעה ושעה העוברת מבלי שיוכל להשביע את רצון אביו.
בראות המלך שחכמת בנו לא עמדה לו, פנה אליו ואמר לו: "היעלה על דעתך שאני מצוה עליך דבר כבד כזה לקחת את האבן כמו שהיא ולשאת ולהרים אותה? התוכל לעשות דבר זה על ידי חכמתך הגדולה?! אך אין כוונתי לזה כלל! רק כוונתי היתה שתקח, למשל, פטיש חזק ותכה ותפוצץ את האבן לחתיכות קטנות, וכך תוכל להעלות אותה אל העלייה".
* * *
…ונמשל
השם יתברך צווה עלינו לשאת לבבנו אל כפיים אל קל בשמים. אולם לבבנו לב אבן הוא, כאבן רחיים כבדה וגדולה מאד, ומי יוכל להרימו כמו שהוא אל על?! אכן, "רחמנא לבא בעי", השי"ת רוצה את לבנו, יראתנו, אהבתנו אליו, געגועינו וכיסופינו לשמו יתברך – אך מיהו זה ואיזהו שיוכל לשעבד לב קשה, מטונף בתאוות רעות, לדביקות השי"ת ותורתו?!
על כך באה התשובה: פטיש אחד יש הקרוי "דיבור", המפוצץ את סלע אטימות הלב לרסיסים. הרבה הרבה דיבורים של תורה ותפילה מסוגלים לחולל את הפלא הזה, להמיס לב האבן ולשעבדו אל אבינו שבשמים. "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע", גדול הוא כח הדיבור הקדוש המשפיע השפעה רבה על האדם המדברו, וביחוד דיבורי מוסר שמכוון האדם אל עצמו בשעת התבודדות – כמוהם כהכאה עזה בפטיש על הלב, וכמעשה תלמיד רביה"ק שדיבר והסביר לכל אבר ואבר שבגופו, בהדרכת רבנו, בכל יום ויום, הרבה דברי כיבושין "עד שזכה אח"כ שכל אבר ואבר שדיבר עמו בפרטיות נמשך אחר דבריו כל כך, עד שיצא ממנו החיות ממש" (חיי מוהר"ן, מעלת ההתבודדות ו). אין זאת כי אם השפעה רבה יש לדיבור, וכפי שהתבטא פעם רבינו ז"ל בדברו "מענין מעלת ההתבודדות העולה על הכל, ואמר: הלא יכולים ללחוש על קנה שריפה, שקורין ביקס, שלא תהיה מורה". בפעם אחרת אמר: "מחמת שהגוף שלכם עב מאד ועז וחזק וכו', על כן דארפט איהר איהם אסאך אן דולען [= צריכים אתם להטרידו הרבה] עם דיבורים מענין התכלית כנ"ל".
כך, ובעוד הרבה הרבה שיחות נאות ונפלאות, ביקש רבינו להחדיר באנשיו הבנה והרגשה בעוצם התועלת הרוחנית העצומה הנגרמת לאדם על ידי התבודדות ושיחה בינו לבין קונו, ובכלל על ידי דיבורים קדושים של תורה, תהלים, תחינות, בקשות, פיוסים, וידויים, ריצוים, ודברי אמת הנוגעים לתכליתו של אדם עלי אדמות.
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…