דקה של תפילה…
כ״ד בשבט תש״פ
התפילה היא, ברוך השם, רחבת ידיים ומקיפה. כל אדם יכול למצוא בה נקודה שקל לו "להזדהות" איתה, על פי נטיית ליבו, שאיפותיו הרוחניות או קשייו הגשמיים.
קחו לכם ברכה אחת, קטע אחד, משפט אחד בתפילה, ולפחות בו, לפחות פעם אחת ביום, תשקיעו. לא הרבה זמן – דקה. לא יותר.
מטבע הדברים, יש באתרינו לא מעט מאמרים שעוסקים בענין התפילה.
תפילה בכח, כח התפילה, עומק התפילה, הזכות להתפלל ומהות התפילה וכן הלאה.
בחלקם מובאים ציטוטים נפלאים מספרי רבינו ותלמידיו, ובכלל, מדברי גדולי עמינו במשך הדורות.
בשורות הבאות, אני רוצה להתייחס – בקצרה, אני מקוה – לתפילה גם אנכי. בלי ציטוטים ובלי מראי מקומות, אלא בנקודה פשוטה שכדאי וראוי לעסוק בה.
איני כותב את הדברים כשיחת מוּסָר חלילה, אלא על מנת להאיר לעצמי נקודה, וממילא, אולי יאירו גם לעוד אדם אחד – והיה זה שכרי.
* * *
בכל הדורות, תפסה התפילה בברסלב מקום יסודי ומכובד.
תפילתם מלאת רגש היתה, בהתלהבות, בהתעוררות, במחיאת כף, בנשיאת כפיים, בבכיה, מי מהם כשמן בחשאי ומי מהם בתבערה גלויה ובקול גדול. נחלי דמעה נשפכו בתפילותיהם של חסידי ברסלב – וליבם בער…
איני מדבר על התוספת, על התבודדות שבלעדיה "אי אפשר להיות איש כשר באמת", אלא על הבסיס.
שלש תפילות ביום תיקנו: שחרית, מנחה וערבית. ומתוך שאנו אומרים אותן מדי יום, הן מתגלגלות על לשונינו אפילו מתוך שינה, ואנו רגילים בהם כבני בית, כמאמר הפתגם "הוא בקי בזה כבאשרי יושבי ביתך".
ומתוך שאנו כה רגילים בהם, פעמים שאיננו שמים לב לפנינים הנפלטים מפינו, ושרשראות אבני חן נפלטות-נמלטות מאיתנו ואין איש שם על לב.
קשה לבוא בטענות על זה. טבע האדם כך הוא: דבר שהינך מורגל בו, בשלב מסוים כבר אינך מתרגש ממנו ובשלב מסוים כבר אינך שם לב אליו (שעל כן אחד היסודות החשובים ביותר בעבודת השם בכלל, היא ההתחדשות).
כמה פעמים בחודש האחרון חשבנו, למשל, על המשמעות הנהדרת של המילים "אבינו, אב הרחמן, המרחם, רחם נא עלינו! ותן בליבנו בינה, להבין, ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים – את כל דברי תלמוד תורתיך, באהבה"?!
אנו אומרים את המילים האלה מדי יום. האם אנו גם עוצרים לחשוב על משמעותם הנפלאה? על הבקשה-תחינה, הכה עמוקה בפשטותה הנמצאת בהם? "אבינו! אב הרחמן! רחם נא עלינו, כי אנו זקוקים לרחמיך הגדולים על מנת לזכות לבקשה זו, והיא: אנא, עזור נא לי, אבא, ותן בי השכל הראוי להבין כראוי, להשכיל כראוי, לשמוע כראוי מה שצריך ומתי שצריך, ללמוד כראוי את תורתך הקדושה, ולזכות גם ללמדה לאחרים (בלי להתגאות…); ולא רק ללמוד, אלא גם לקיים את מצוותיך, לשמור את חוקיך ולעשות כל דבר בצורה הראויה לו, בהתלהבות ובעירת הלב כראוי, ולקיים בי את ההתעוררות הזו בכל עת; ולא רק בדברים הידועים, במצוות המפורסמות – אלא בכל דברי תלמוד תורתך, מצוות קטנות כגדולות, ולהשמר מעברות קטנות כמגדולות. וזכני לעשות כל זאת מתוך אהבה של אמת אליך, אבא רחמן!"
והלוא בניסוח כזה, שאין בו חידוש כל עיקר, כי אם חשיבה פשוטה – ופירוש בדרך אפשר – על משמעותן של המילים, הפכו המילים הכה-שגורות הללו, מתפילה – לשיחה נפלאה עם אבינו אב הרחמן, להתבודדות מדהימה, שהלוואי שנזכה לה.
וזו רק דוגמה קטנה. כך גם ב"חננו מאיתך חכמה בינה ודעת"; "ראה נא בעניינו וריבה ריבנו" (- ומי אינו יכול למצוא כמה וכמה פירושים אקטואליים לברכה זו, ברוחניות או בגשמיות?! וכי מי מאיתנו אינו עני, ברוחניות או בגשמיות?!); "על הצדיקים ועל החסידים … יהמו נא רחמיך … ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת – ושים חלקינו עמהם" (וכי מי אינו רוצה שיהמו רחמי ה' עליו?! אינו רוצה להיות נמנה בעיני ה' על הבוטחים בו באמת?!) – וכן על זו הדרך לארכה של התפילה כולה, מברכות השחר בשחרית ועד קריאת שמע שעל המיטה.
לא חבל פשוט להפסיד את זה כל יום?!
עד כאן – לא אמרנו דברים שונים מכל שיחת מוסר מצויה, שעם כל מעלתה והכרחיותה וחשיבותה, גם אליה כבר התרגלנו, למרבה הצער, וכבר היא אינה פועלת פעולתה עלינו, לדאבון לב. כן, אנחנו מתעוררים לתפילה הקרובה – ושוקעים בצרותינו ובטרדות היומיום מיד לאחריה, ואחרי התפילה הבאה לא נותרת אלא – במקרה הטוב – אנחה: אוי, עוד פעם לא חשבתי על מה אני מתפלל!
אני מבקש להציע הצעה אחרת, שאולי תסייע לנו בענין:
התפילה היא, ברוך השם, רחבת ידיים ומקיפה. כל אדם יכול למצוא בה נקודה שקל לו "להזדהות" איתה, על פי נטיית ליבו, שאיפותיו הרוחניות או קשייו הגשמיים.
קחו לכם ברכה אחת, קטע אחד, משפט אחד בתפילה, ולפחות בו, לפחות פעם אחת ביום, תשקיעו. לא הרבה זמן – דקה. לא יותר.
לפעמים זה יכול לגרום לכם לחשוב ולהעמיק בעוד חלקים בתפילה – והיה זה שכרכם; אבל היעד שלכם הוא קטע אחד, משפט אחד, ברכה אחת ולא יותר. אם לא הצלחתם יותר מזה – ניצחתם! שהרי הצלחתם את זה. אם בתפילה מסוימת הצלחתם יותר – אשרי חלקכם בזה ובבא; אבל גם אם לא – הרי יהיה לכם מקום אחד בתפילה שאתם מתפללים בו באמת!
"זקן אסור להיות", אמר רבינו הקדוש, ובין היתר פירוש הדברים הוא שאסונה של הרוחניות, היא ה"מצוות אנשים מלומדה".
ובכן, לפחות לדקה אחת, בתפילה אחת, הבה נהיה צעירים.
ויהי רצון שנזכה לפחות לזה.
ואם אתם מתעניינים במאמרים נוספים בענין התפילה – לחצו כאן
גולשים צפו גם ב:
הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.
כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים
לכו ונחדש המלוכה
זהו סוד ה'בראשית' מיד אחר ירח האיתנים – להתחיל מבראשית, להתחדש לגמרי ולשכוח את כל העבר. כי "אפילו אם עבר האדם מה שעבר, אפילו אם עבר על כל התורה כולה, אף על פי כן אין…
צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.
קירוב רחוקים – א
על החובה לעסוק בענין קירוב רחוקים • כוחו של יחיד • התועלת למקרב הנפשות • התענוג הנגרם לקב"ה כביכול על ידי קירוב רחוקים • הדרכות רביז"ל בעסק הקירוב • עובדות מאנ"ש ועוד | מאמר ראשון
גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…
המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…
בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…