דע…

ג׳ באייר תשע״ט

אנחנו רגילים להסתכל בצורה כללית: האם יש יותר עבירות ממצוות, וכך קובעים את הדרגה של האדם. אולם באמת אין שום מדד סטטיסטי שיוכל לקבוע את טיב מדרגתו. ברגע שרואים נקודה אחת טובה, אפשר לקבוע שדווקא כאן מתגלית המהות האמיתית שלו וכל שאר המעשים הרעים לא הופכים אותו לרע. (משיבת נפש)

"דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות. ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל-ידי-זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה." (ליקוטי מוהר"ן, סימן רפב).

[הדברים של היום ארוכים מעט, ומהווים קומה ראשונה למאמר הבא, שבו נלמד למעשה את היישום של השמחה התמידית. חשוב מאוד להבין את הדברים, שאינם כבדים וקשים להבנה. כדאי גם להדפיס את המאמר הזה, ואת זה שיבוא בשבוע הבא בע"ה, רק בשביל לקרוא את הדברים יותר בנחת, מחמת החיוניות העצומה שלהם.]

* * *

על צדק ואמת

"בצדק תשפוט עמיתך- הוי דן את חבירך לכף זכות" (שבועות דף ל ע"א).

קושיה גדולה צריכה להיות לנו על הדיון לכף זכות. מה בעצם רוצה התורה? אם הנטיה הפשוטה היא שפלוני עשה חטא, ואינני חושב כך רק מתוך רוע לב, אלא מתוך ראיה אמיתית, כיצד אדון אותו? האם אשקר לעצמי? נתחיל בכך שהתורה מצווה על הדבר בפסוק "בצדק תשפוט עמיתך", כלומר, קיים פה 'משפט'. יש כאן דיון מהותי על האדם, ולא סתם אמירה סתמית. וכך כותב בעל ספר חסידים: "אל תדין את חבירך לכף חובה, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב (ש"א ט"ז ז), ולא ידעת מה בלבו ומה במחשבתו" (ספר חסידים סי' עז). דבר זה נראה לנו מוזר. נחשוב לרגע על כמה חברים שלנו. האם אנחנו לא יודעים באיזו מדרגה רוחנית האם נמצאים, לפחות בכלליות? בהמשך נראה, שבאמת אנחנו לא יודעים. ננסה להבין למה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים, ואיך נשתחרר מההבנות השגויות הללו.

"בצדק תשפוט עמיתך", שואל הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל, לכאורה נראה כי חז"ל עקרו את המשמעות של הפסוק. איזה מין צדק הוא זה, שדן את כולם לכף זכות, בלי להבחין באמת במדרגתו של כל אדם? עונה הרב הירש: הכל מתורץ במילה "צדק". צדק, בשונה מאמת, הוא למעשה האמת לאמיתה. צדק מבטא התייחסות אובייקטיבית לחלוטין אל הדבר מצד עצמו, בלי שום קשר שלי אליו.

"איזה רשע…"

נבהיר את הדברים במשל. יעקב מאוד מקפיד לברך בכוונה, ואצלו ההכרה של ההודאה לה' על האוכל מאוד חזקה. אחרי שהוא הורגל תקופה ארוכה לברך בכוונה, הברכה אצלו הופכת לדבר שכלי ופשוט. יום אחד הוא רואה את חבירו יצחק מברך ברכת המזון, והוא מזועזע למראה עיניו. השפתיים נעות במהירות האור, ותוך כדי הברכה הוא מסדר את השולחן עליו אכל ומנסה לומר דבר-מה לאדם שהיה שם, בכל התנועות האפשריות. יעקב המזועזע לא יכול להבין: איזו חוצפה דרושה להיות כל-כך כפוי טובה, וחוץ ממס שפתיים הוא לא נותן אפילו מחשבה של תודה, שלא נדבר על כוונה מעשית בכל המילים. רשע! אין לו מילה אחרת להגדיר את יצחק.

בין אמת לצדק

מלמד הרב הירש: הסתכלות זאת נכונה מצד האמת. אך נסתכל על הדבר מצד הצדק, בהסתכלות אובייקטיבית. יכול להיות שגם הוא היה מכוון בברכות כמוך, אך במהלך ירידה רוחנית שהייתה לו נושא הברכות קצת נחלש, ולאט לאט הוא נחלש יותר ויותר כשהלה לא אחז את עצמו. היחס הזה נוצר מעצמו, ולא נבע מתוך מחשבה תחילה האומרת 'לא אכפת לי בכלל מהברכה'. אין כאן התגלות של רשעות, אלא מצב מצער, שאמנם אינו מוצדק, אבל ללא כוונה של חטא, חס ושלום. טבע האדם להסתכל על המציאות דרך המשקפיים שלו – כוונה בברכה משקפת דבר מסוים, וזלזול בה משקף דבר שני. אם לא יוריד את משקפיו הצרות הוא לא יוכל לראות את האפשרויות הנוספות. אומרים לו חז"ל: "בצדק תשפוט עמיתך" – אל תסתכל על המציאות כפי שאתה תופס אותה (אמת), אלא הסר את המשקפיים שלך. רצון ה' שנעשה כך בדיוק, בכל מצב שנסתכל על מעשי השני. כעת נבין את דברי ספר חסידים: באמת, אי אפשר לדעת מה בליבו של השני. כל ההערכה שלנו על החברים שלנו נובעת מההסתכלות הפרטית שלנו, שנובעת רק ממה שאנחנו בעצמנו חווינו, ואין בכך לשקף מדד על כל בני האדם. מי שילך בדרך לימוד הזכות באמת לתקופה מסוימת, יגלה יום אחד שבעצם כל ההערכות שלו עד היום, כל הסטיגמות, כל התיאוריות וההסברים – הכל באוויר. קשה לנו מאוד להשתחרר מכל השפיטות הקודמות שלנו. זאת מלאכה גדולה ולא קלה, כפי שאומר רבי נתן.

* * *

לדון לכף זכות

כעת נבוא לדברי רבי נחמן. "ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב". רבי נחמן מחדש שהדיון לכף זכות מצריך הסתכלות על מעט טוב לפני כן. למה אי אפשר לבוא ולדון ישר לכף זכות? מסביר בעל "ביאור הליקוטים": אם לא תמצא מעט טוב, לא תוכל לדון אותו באמת לכף זכות. מדוע? כי 'כף זכות' לא מתפרשת כסנגוריה ולימוד זכות בשפתינו, אלא כהחלטה ברורה שהוא שייך כעת לזכות. הוא זכאי. איך אפשר לקבוע שהוא עכשיו זכאי, ולא רק שהיו לו רצונות להיות זכאי ויצרו הפילו? מי שלמרות כל הרשעות שהוא רואה ידון אותו לכף זכות, גם אם הוא לא יוכל להסביר לעצמו, עליו אומר רבי נחמן: "מי שמלמד זכות על הרשע, גם הוא נקרא רשע" (ספר המידות, הרחקת הרשעים אות ה'). אתה לא דנת אותו. פשוט טיהרת את הרשעות שלו. אמת היא ששייך לדון אותו לכף זכות, אבל אתה לא עשית מעשה של דיון לכף זכות, אלא מעשה של טיהור רשע.

לראות טוב באמת

אבל ברגע שמוצאים מעט טוב, אפשר לקבוע שכאן נמצאת כל מהותו. אנחנו רגילים להסתכל בצורה כללית: האם יש יותר עבירות ממצוות, וכך קובעים את הדרגה של האדם. אמנם, לפי הספר החסידים "לא ידעת מה בליבו". אין שום מדד סטטיסטי שיוכל לקבוע את טיב מדרגתו. ברגע שרואים נקודה אחת טובה, אפשר לקבוע שכאן מתגלית המהות האמיתית שלו. כל שאר המעשים הרעים לא הופכים אותו לרע, כמו שלמדנו: "שחורה אני ונאוה". אפשר להיות יפים עם לכלוך. מתי? "אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש". כאשר מקור הלכלוך הוא חיצוני לאדם. כל דבר חיצוני לאדם סופו לחלוף, וכך גם כל המעשים הרעים, אם מהותו טובה. סוף-סוף, ישאל השואל, אם המהות הפנימית שלו היא רק טוב, אז איך הוא נמצא במדרגה הזאת? על זה התורה אומרת: לא ביקשתי ממך לדון אותו רק באמת. עליך להסתכל עליו מבחינת הצדק: לך תדע מה עבר עליו, ומאיפה הוא התחיל. המעשים הרעים שאתה רואה אצלו לא חייבים לסמל רוע, ברגע שאתה רואה בו התגלות של מהות טובה – בנקודות הטובות. את זה חז"ל רומזים בדבריהם (אבות פרק א' משנה ו') הוי דן את כל האדם לכף זכות, לפי פירוש הברטנורא. יש להתבונן על כל מהות האדם, מהיכן בא, המצבים בהם עמד, וכך הלאה. הדיון לכף זכות יכול להיות רק כשהוא יהיה בהסתכלות רחבה, ההסתכלות של ה'צדק'.

זהו למעשה היסוד של הדיון לכף זכות. בפעם הבאה בעזרת-ה' נראה את החלק העיקרי שנוגע אלינו מכך, וכיצד ניתן להוציא מכך שמחה תמידית, שהיא תהיה הערובה שלעולם לא נתרחק מה', כמו שאומר רבי נחמן.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support