מאות אלפי חיילים צועדים בסך, במבט גאה המשלב בוז וגאווה פוסעים חיילי ממלכת יון כשפניהם מועדות ירושלימה, במהירות כובשים הם את ירושלים, קול התורה האופף את העיר דרך קבע התחלף עד מהרה במצהלות מתיוונים הרודפים כנערים אחר כדור, אך היוונים שראו את העיר הולכת ומתייוונת עדיין אינם מרוצים, הם לא השלימו את מלאכתם, ברגל גסה נכנסים הם לבית המקדש, במבט בלתי מסופק הם חולפים על פני הפסלים הממלאים את העזרה, החיילים כולם ממלאים את העזרה בחיפוש אחר… פך שמן, עד מהרה מוצאים הם את מיכלי השמן שיועדו להדלקת המנורה ומטמאים אותם בנגיעה קלה, בארשת סיפוק יוצאים החיילים מבית המקדש, הם טימאו את שמן הקודש.

בלקוטי מוהר"ן (תורה נ"ד) מבאר רבינו כי שמן זה הוא 'שמן משחת קדש' שהוא הדעת, מלחמתם של היוונים לא התבטאה בעקירת הדת, הם לא הסתפקו באי קיום התורה, וגם לא ניסו לכלות את כלל ישראל, מלחמתם התמקדה בכד השמן, הם נלחמו על דעתו של היהודי, ניסו להדחיק ממחשבתו כל הרהור אודות 'עלמא דאתי', הם העמידו במרכז עולמו של היהודי את חיי העולם הזה, הגוף אשר בימים כתיקונם שימש כאמצעי לעבודת השי"ת, הועמד במרכז, סביבו פותח ענף הספורט, או במילים אחרות 'להשכיחם תורתך', אבני הרחוב כבר לא זעקו 'כי אתה יצרתו', את הפרנסה כבר מביא המעביד, ואז גם התענוג הוא אינו מהתורה והמצוות, העבודה בבית המקדש כבר לא מושכת את לבו של הכהן, מעדיף הוא להעביר את זמנו ברדיפה אחר כדור.

'דעת' זו כי העולם כולו מורכב מתכלית הידיעה כי כל מעשינו הם אינם אלא מהלך ארוך בן אלפי שנים המביא אל התכלית של דבקות בהשי"ת, היא הנשפעת בבית המקדש, כאשר אמרו חז"ל שבנין המשכן הוא לפי שנתאווה השי"ת לדירה בתחתונים, באמצעות בית המקדש השרה השי"ת את שכינתו בזה העולם, לכן גם ציווה להדליק בו מנורה משמן זית זך להאיר את השראת השכינה בתחתונים לכל העולם כולו (כדאיתא במנחות פו ב, ויקחו אליך ולא לי לא לאורה אני צריך… ויעש לבית חלוני שקופים אטומים תנא שקופין מבפנים ואטומים מבחוץ לא לאורה אני צריך, מחוץ לפרכת העדות באהל מועד – עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל) כל יהודי ברחבי העולם יכול היה לראות איך אור השי"ת זועק אליו מכל חפץ גשמי, יכול היה לראות בכל תנועה כי אך השי"ת הוא הנותן לך כח לעשות חיל (כמובן שגם בזמן בית המקדש הבחירה הייתה נתונה אך מי שרצה לראות את אור השי"ת יכול היה לראות ביתר קלות).

נגד היוונים אשר ניסו לטמאות את אותו שמן זית נלחמו החשמונאים בכל כוחם, רבים נגד מעטים, טמאים נגד טהורים, ניסו לשנות את המצב שכבר הפך לעובדה מוגמרת של יאוש, לפיו היוונים על ההסתרה החרותה על דגלם הם השוררים בירושלים, במלחמה זו אשר שמה ללעג וקלס את כל חוקי הטבע כולם, והביטה בבוז על ההסתרה המציגה כאילו המלחמה תלויה במספר הלוחמים או בכוחם הפיזי; מלחמה בה ניצחו המעטים את הרבים, הטהורים את הטמאים, כך החלישו את כוחה של קליפת יון והמשיכו לגלות בעולם את אור האמונה לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד.

אך כידוע שהם לא כילו לגמרי את קליפת יון ועדיין נשאר כוחה של הסטרא אחרא להסתיר על אור השי"ת הממלא את הבריאה, וכך מידי יום מתפשטת ההסתרה יותר ויותר, ומסתירה מנגד עינינו את הידיעה 'כי אתה פעלתו', ועדיין כוחה מוסיף והולך.

לכן תקנו חז"ל את נר חנוכה אשר בכוחו 'לאמשכא משח רבות קודשא ולאדלקא בוצינא' – להאיר את אור הדעת בלב כל אחד מישראל לידע כי אין עוד מלבדו ואין עוד כח בעולם אשר יכול להועיל לי מלבדו ית'.

בהדלקת נרות חנוכה אנו מקבלים את הכח להמשיך דעת, ולשבור את ההסתרה, מי שרוצה ומתפלל על זה יוכל להתקדם עוד ועוד בעבודתו עד כי יבואו מושיעים בהר ציון, והייתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.