הדלק היומיומי שלנו
כ״ט בתמוז תשע״ט
המלאכים שעומדים ברום עולם, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים, כולם קדושים וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם – כולם אינם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה, בשירה ובזמרה עד שאני הקטן החלש והמבולבל מצווה עליהם לעשות כן!!! הרי כך למדנו בגמרא: "אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה"
"בשעה שאדם אומר 'הללו את ה' מן השמים וכו' הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו וכו' – אזי האדם קורא לכולם ומצווה לכולם שיהללו את ה'. "ומזה ראוי לאדם להתעורר לתפלה בכוונת הלב, מאחר שבתפילתו קורא לכל העולמות להללו ולשבחו יתברך".
(ליקוטי מוהר״ן ח"א, רלב)
"תפסת מועט – תפסת". הישג רוחני "קטן" לכאורה, יש לו סיכויים גבוהים יותר להתקיים לאורך זמן.
דוגמא לחיזוק קטן נוכל למצוא במאמר שבכותרת. ללא כל השקעה של זמן, מאמץ או כסף, רק עם קצת מחשבה והתבוננות יומיומית או לפרקים.
התפילה היא מערכה שנטושה מדי יום בינינו לבין אויבנו המושבע יצר הרע היודע "שעיקר כל זיינו של איש הישראלי הוא התפילה" (קיצור ליקו"מ ח"א, ב) וכמובן גם הוא משיב מלחמה שערה, כך "שבשעת התפילה דייקא באין כל הערבובים וכל הבלבולים של האדם, ונשמעים אצלו אז".
אנחנו פותחים כל יום את הסידור בתקווה שאולי אולי הפעם נצליח "לחטוף" תפילה ראויה לשמה. אבל מהר מאד המחשבה "בורחת", מנסים להתרכז בכמה מילים עד היסח הדעת הבא, ושוב מנסים, ממש כמו במלחמת-התשה.
לפעמים אפילו ניגשים לתפלה בהחלטה ש'היום אשתדל להתפלל כמו שצריך, אחזיק היטב את המחשבה, אפילו אניח את האצבע בסידור, ממש כמו ילד בתלמוד-תורה. לא אחשוב על שום ענין אחר בשום אופן' אבל, אבוי, גם מחשבות כאלו יכולות לבוא על חשבון הכוונה בתפילה, עד שמתעוררים והנה אנחנו אוחזים כבר עמוק באמצע פסוקי דזמרה.
כך או כך, כשמגיעים לקראת סיומם של פסוקי דזמרה, כבר מותשים וכבר אין את המרץ שאפף אותנו בתחילת התפילה. אלא שכאן מחכה לנו הפתעה נעימה: כמה פסוקים תמימים למראה, אבל טמונה בהם התחזקות והתעוררות עצומה, תחנת תדלוק רוחנית ככה על אם הדרך:
"הללוי-ה הללו את ה' מן השמים, הללוהו במרומים, הללוהו כל מלאכיו, הללוהו כל צבאיו"
שים לב, אתה עומד ומצווה על המלאכים ועל כל צבא השמים שיהללו את ה'!
המלאכים שעומדים ברום עולם, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים, כולם קדושים וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם – כולם אינם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה, בשירה ובזמרה עד שאני הקטן החלש והמבולבל מצווה עליהם לעשות כן!!! הרי כך למדנו בגמרא: "אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה" (חולין צא ע"ב).
שכן כל הכוונה בבריאת העולם היתה, כדי שתהיה לנו אפשרות לקבל את מלכות ה' בבחירתנו. עם כל הכבוד לשרפי מעלה הקדושים והטהורים, כח הבחירה ניתן דווקא לבני האדם בעולם השפל.
לכן דווקא בבני האדם תלויים כל העולמות. אלמלא קיבלו בני ישראל את התורה, היה כל העולם מתהפך, כולל המלאכים, כי דווקא הם יכולים על ידי בחירתם בטוב להביא את העולם אל שלמותו ותכליתו.
כך שאפילו המלאכים תלויים בנו ומחכים לנו. התבוננות בנקודה מאלפת זו תתן לנו לא רק דלק יומיומי לתפילה, אלא לכל עבודת ה׳ במשך כל היום ובמשך כל החיים.
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…