האם השתטחות ותפילה על קברי צדיקים נכללים בגדר "דורש אל המתים"?

כתוב בשו"ע יורה דעה סימן קע"ט סעיף י"ג: "דורש אל המתים זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה", וכך הוא בגמרא ורמב"ם ובכל הפוסקים.

דיבור עם הצדיקים על קברם הוא מנהג פשוט בכל ישראל מדורי דורות. עוד במדרשי חז"ל מובא שהיו מדברים עם האבות על קבריהם ומבקשים מהם להתפלל על ישראל. וכן הביא הפרי מגדים בסימן תקפ"א שאין שום חשש במנהג הזה.

כתב הרב הקדוש רבי אברהם אזולאי זי"ע (סבו של החיד"א) בספר חסד לאברהם [מעין ד´ נהר כ"ב]:

"ויכול לקשור נפשו בהיותו בגשם בנפש הצדיק, וזה בהיותו שופך נפשו על קבר הצדיק, ומדבק נפש בנפש ומדבר עם נפש הצדיק ומודיעו, והנפש יעורר שאר הנפשות, וענין זה נתאמת אצלנו שהיה בזמננו זה, גם העידו מגידי אמת על האר"י זלל"ה ועל תלמידיו"

ואכן כך כתב רבי חיים ויטאל זי"ע על רבו האריז"ל זי"ע [שער הגלגולים הקדמה ל"ז]:

"וכבר הודעתיך כי הוא היה רואה ומסתכל בנשמות הצדיקים, בכל מקום ובכל זמן, ומכל שכן בהיותו על קבריהם, ששם נפשותיהם עומדות כנודע, גם מרחוק עיניו יביטו בנפש הצדיק העומד על הקבר שלו, ועי"ז היה יודע קבר כל צדיק וצדיק, והיה מדבר עמהם"

וראה דבר פלא שכתב רבי חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א זי"ע בספר שם הגדולים [חלק גדולים מערכת א´ אות קצ"ט] מעשה מופלא שהעתיק מכתב יד רבי חיים ויטאל בעצמו, אשר העתיק מדברי רבי יהודה בן רבינו הרא"ש:

"ודע שמצאתי במגילת סתריו של רבינו מהרח"ו ז"ל מטהרת ידו הקדש ממש וז"ל, זה מצאתי באגרת רבינו יהודה בן הרא"ש אחי רבינו יעקב בעל הטורים ולא העתקתיה כולה וז"ל: ולפי שיצאתי קטן מאשכנז לא השגתי לשמוע מעשיהם רק מעט מזער אבל שמעתי מא"א ז"ל ומאחות זקנתי ז"ל אשר ספרו לי כי זקני ה"ר יחיאל ז"ל נולד בשנת תתק"ע ובהיותו בן ט"ז שנה היה לו חבר נאמן בישיבה ושמו ה"ר שלמה הכהן ז"ל וכרתו ברית יחד שכל אחד מהם יהיה לו חלק עם חבירו בכל מצותיהם ומעשיהם. ויהי בליל יום הכפורים כבתה נר של שעוה של ה"ר יחיאל אשר שם בבית הכנסת, כי כן מנהג האשכנזים להוליך נר שעוה שתדליק כל הלילה וכל היום, וכיון שראה שכבה נרו נתירא מאד ובחול המועד נפטר. והי´ מנהג של אשכנז שהיו מניחין ארון של מת על אבן גדולה סמוך לבית הקברות ופותחין הארון לראות אם מחמת טלטול נתעקם המת תוך הארון או אם הוא ישר. וקרב ה"ר שלמה הכהן זצ"ל אצל ארבע אמותיו ובכה בקול רם ואמר בפני כל הקהלות אני מזכיר לר´ יחיאל גבירי וחבירי לפניכם שיזכור מהברית שכרת עמדי, ואז התחיל ה"ר יחיאל לשחק בתוך הארון וראוהו כל הקהל. ויהי היום אחרי מותו ימים וה"ר שלמה יושב ולומד בבית המדרש ביום וירא את ה"ר יחיאל יושב אליו וקורא עמו בהלכה ושאל לו מענינו ואמר לו כי הוא בגן עדן בטוב מאד ושהיה לו כסא מוכן לעצמו בין כל חסידי הדור. וא"ל ה"ר שלמה אנא אדוני בעל בריתי תמה אני אם יש לך רשות להתראות לבני אדם, ויען לו ויאמר דע לך כי יש לי רשות לילך לביתי כבתחלה אלא שאיני רוצה שמא יאמרו כמה מתגאה עצמו צדיק זה יותר מכל הצדיקים שבגן עדן. ויהי כששה חדשים אחר זה ולאחר פטירתו בליל שבת בחצי הלילה נראה לאשתו בהקיץ ואמר לה ומה את עושה הנה מהרי וקומי וקחי בניך ובנותיך והוציאם מהרה מהמקום הזה כי מחר יהרגו כל היהודים אשר במקום הזה וכן נגזר על כל הסביבות והתפללנו עליהם ונתקבלה תפלתנו חוץ מעל המקום הזה. ותקם ותעש כן וחזרה להציל את אשר לה אחר אשר הוציאה משם לא"א ז"ל ולאחריו, וכולם יצאו בליל שבת א"א ז"ל ואחיו ה"ר חיים ז"ל והיא וששה אחיות וכו´. זה לקטתי מהאגרת הנזכר ואשר כתב לבניו ודלגתי בה וקצרתי הלשון, עכ"ל רבינו מהרח"ו זצ"ל מכתיבת ידו יד הקדש עצמו".

וממשיך החיד"א וכותב דברים יסודיים הנוגעים לעניננו:

"רק זה אומר כי כמה שנים הייתי תמיה על מנהג ישראל שמתפללין בזיהאר"ה אצל קברות הצדיקים ואין לקרות ק"ש או להתפלל תוך ד´ אמות של מת או בבית הקברות כמ"ש בא"ח סי´ ע"א ולהרמב"ם לא יצא אף בדיעבד.

וכיוצא בזה הייתי תמיה על מ"ש בספר עמק המלך דאאע"ה השלים מנין וכן על מעשה שעשה רבינו האר"י זצ"ל בבהכ"נ וכיוצא.

עד שמצאתי בספר חסידים תתשכ"ט שכתב רבינו הקדוש היה נראה בבגדי חמודות שהיה לובש בשבת ולא בתכריכין ופוטר ב"ב מקידוש כי הצדיקים נקראים חיים ולא כשאר מתים שהם חפשים מן המצות עכ"ד".

ומובא בספר נפש החיים בהוצאה החדשה שרבי חיים מוולאז´ין תלמיד הגר"א אמר לתלמידו שאם לא היה מתבייש היה מדבר על קבר אחיו הצדיק רבי זלמלה כאילו הוא בחיים חיותו.

וכן מובא בספר "מוח ולב" על הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל שבקבר רחל היה מדבר עם רחל אמנו.