"שייך להשיחות ששמעתי ממנו ז"ל כמה פעמים, שאמר בזה הלשון: "מֶע האָט גאָר נִיט צוּ טאָהן". וכבר נדפסו כמה שיחות נפלאות. וכן מבואר בדברי רבותינו ז"ל במנחות דף צט ע"ב: תנא דבי רבי ישמעאל, דברי תורה לא יהיו עליך כחובה ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן. והוא עצה נפלאה למי שמבינה מעט"
(שיחות הר"ן ש"ה)

"כבר נדפסו כמה שיחות"

מוהרנ"ת מציין שכבר נדפסו כמה שיחות נפלאות ב"ענין זה", וכנראה שכוונתו לשיחות: רס"ט, רפ"ז שבשיחות הר"ן, ונציגם בקיצור [כולל את השיחה שבכותרת]:

שיחה רפ"ז

בשיחה רפ"ז מובא: "אמר, מה יש להאדם לעשות בזה העולם? אין צריך כי אם להתפלל וללמוד ולהתפלל! (מע באדארף מער ניט, נאר דאווינין און לערנין און דאווינין)".

שיחה רס"ט

בשיחה רס"ט מובא: "לענין הבלבולים שמבלבלים את האדם בעבודתו, שלפעמים נדמה שכך הוא צריך לעשות ולהתנהג, ואחר כך נדמה לו שלא כן היה צריך להתנהג רק בדרך אחר וכו', ולפעמים יש להאדם בלבולים גדולים מזה. ענה ואמר: מה צריכין להתבלבל? איך שעושין – עושין, ובלבד שלא לעשות רע חס ושלום. (וויא מען טיט טיט מען, א ביא מע טיט ניט קיין שלעכטס חס ושלום)".

שיחה ש"ה

ובשיחה ש"ה, איתה פתחנו את המאמר, מובא: "שייך להשיחות ששמעתי ממנו ז"ל כמה פעמים שאמר בזה הלשון: מע האט גאר ניט צו טאהן" [-אין כלום לעשות]…"

פירוש אפשרי לשיחות

כאשר נדייק ונשים לב לשלשת השיחות הנ״ל, נראה שהרעיון שבכולם שווה, אלא שבכל פעם נוסף לו נדבך.

תפילה, תורה, תפילה

בשיחה הראשונה – שיחה רפ"ז – ממקד רבינו ז"ל את עבודת ועסק האדם בעולם, באמרו, "מה יש לאדם לעשות בזה העולם? תפילה, תורה, תפילה!". ובכך הוא מלמד אותנו, שאין לו לאדם להיטרד בשום טרדות ודאגות, לא ברוחניות ולא בגשמיות, רק לעסוק בתמימות בתפילה, תורה ותפילה.

"ובלבד שלא לעשות רע"

בשיחה הבאה – שיחה רס"ט – כבר נכנס רבינו גם לתוך תחום עסק התורה והתפילה ועבודת ה', ומלמדנו שגם שם אין לו לאדם להיטרד יותר מדאי במחשבות ובלבולים כיצד להתנהג, רק "איך שעושין עושין, ובלבד שלא לעשות רע".

"אין צריך לעשות כלום"

ובשיחה האחרונה – שיחה ש"ה – כבר אומר רבינו בכלליות נפלאה, ש"אין צריך לעשות כלום"… וכדי להבין זאת, עלינו להתבונן במאמר חז״ל המובא בשיחה זו:

בגמרא מובא: "תנא דבי ר' ישמעאל: דברי תורה לא יהו עליך חובה, ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן". ופירש רש"י "לא יהיו עליך חובה – כאדם שיש לו חוב ואומר מתי אפרענו ואֶפָּטֵר [ממנו], כך לא יאמר אדם אשנה פרק אחד ואפטר, שאי אתה רשאי לפטור עצמך מהן".

הלימוד הנפלא שהתנא מלמד אותנו

התנא הקדוש רבי ישמעאל מגלה לנו, שתכסיס היצר הרע איך לבלבל ולהחליש דעת האדם, הוא להסיחו מהמתיקות האמיתית והפשוטה שבעבודת ה'. ובמקום שהאדם ירגיש תחושה של "ואני קרבת אלוקים לי טוב" – "זה חיותי ואורך ימי וטובת חיי הנצחיים", הרי היצר הרע משרה עליו רוח של עצבות, עצלות וכבידות, וכל העבודה דומה בעיניו כנטל וחובה שרק צריך להיפטר מהם.

יצר הרע של ריבוי אור

וכשם שהיצר הרע מנסה להפיל את האדם לעצבות ועצלות, כך גם באותה מידה יש יצר הרע של ריבוי אור והתלהבות (שהוא מסוכן יותר), שגורם לאדם שמה שרק יעשה בעבודת ה' הרי הוא מרגיש כאילו לא יצא ידי חובתו, ומעשיו אינם רצויים, ועדיין לא הגיע ליעד הנכסף.

הסכנה שבריבוי אור

הרגשה זו עלולה לגרום לאדם לנפילות חמורות. מחד, היא עלולה לגרום לאדם לעשות את עבודתו כמי שמנסה להפטר מחוב שהוטל עליו – שהרי, לשיטתו ממילא לא יפעל יותר (שכן כל מה שיעשה, עדיין לא יצא באמת ידי חובה), ומאידך, היא עלולה להפיל את האדם לחלוטין מעבודתו עד כדי יאוש מוחלט פריקת עול.

עבודת ה' – עצם החיים!

והאמת הוא, שעבודת ה' אינם לא 'חובה' ולא שיעבוד, אלא הם עצם החיים. והחיבור הטבעי של נשמה יהודית אל התורה והתפילה, הוא כחיבור האדם אל נשימתו, שבוודאי אינה מוטלת עליו כעול ושעבוד, אלא היא כל חיותו הטבעית.

זהו, אם כן, מה שכתב רש"י: "לא יהיו עליך חובה כאדם שיש לו חוב, שאי אתה רשאי לפטור עצמך" – דברי תורה הם חלק מחיותך הנצחית, ואין אתה רשאי לפטור עצמך מהם. ממילא, עשה זאת בחיות ומתיקות, כאדם שחפץ בחיותו, ולא כחובה שרוצים להיפטר ממנה.

סיכום:

נחזור א"כ לראות בקיצור נמרץ שלשלת שלשת השיחות הנ״ל:

ראשית כל, מלמדנו רבינו שאין לנו שום חיות ותפקיד בעולנו רק תורה ותפילה, ומלבד זאת אין לנו מאומה בעולם הזה. וממילא – אנו ממשיכים לשיחה השניה – מאחר שממילא אין לנו מאומה בעולם הזה, אין מה להתבלבל, ואין מה להתייאש מתחושה של "לעולם לא אוכל לעשות די", שכן כל מה שעושים עבור החיים הנצחיים – הוא רווח מלא, העיקר שלא עושים רע, שהוא היפך החיים. מכאן אנו ממשיכים לשיחה האחרונה, שבאמת אין כאן שום 'חובה' בעולם הזה, שכן, כאמור, עבודת ה' היא עצם חיינו!

(פורסם בעלון 'קרני אור' ומתפרסם כאן בשינוי עריכה)