איזה יאוש…

לאתר תפילת מנחה בבית הכנסת בשכונתו ראה לידו את הקונטרס הזה, בו לוקטו ביסודיות כל מאמרי חז״ל והספרים הקדושים בחומר עבירה פלונית ועוצם הפגם הנעשה על ידה בכל העולמות. לדאבון לב הוא חש עצמו קרוב אל הדברים, הן היצר הרע תופסו ומכשילו זה שנים רבות בדברים חמורים אלו. הוא קורא בקונטרס אחת ושתיים, מדפדף וחוזר וקורא, כאשר בכל פעם צונחת רוחו ביתר שאת. הוא לא ידע עד כמה עמוק הוא בשאול תחתיות, עד כמה אפסה תקוות תשובתו, עד כמה הוא מכונה בכל לשונות של גנאי על ידי חז״ל הקדושים ושאר ספרי צדיקים. בעיני רוחו הצטיירו המחזות הנוראים כשיבוא לעולם האמת ויקבלוהו בבוז ובחרפה לדראון עולם. לאט לאט הוא חש כיצד חיותו וכוחו נעלמים, וכאשר הציבור החל תפילת ערבית הוא נותר יושב כאבן דומם. ברור לו שלמעלה טורפים את תפילתו בפניו. נקודת נחמה אחת היתה לו בלבו, שלפחות הוא לא כל כך ׳קר׳ שלא אכפת לו מעבירותיו. הנה, הדברים נוגעים לו עד הנפש, הם מוצצים הימנו את לשד חיותו…

* * *

"היצר הרע הוא ראש לרמאים…"

את האמת יש לחפש, האמת נעדרת, היצר הרע מתנהג בערמה רבה ומלביש עצמו בלבוש של אמת, וכדי להינצל ממנו צריכים מורה דרך מנוסה ובקי מאד שיוכל לומר מה לקרב ומה לרחק, וכדבריו הבוערים של מוהרנ״ת: "הבעל דבר הוא ראש לכל הגנבים והרמאים שבעולם, כי הוא מתנהג עם רוב בני אדם בדרך גניבה בערמה ורמאות נפלא, וגונב דעתו בכל עת עד שרוצה לתפסו ברשתו רחמנא ליצלן. כי באמת על פי רוב אי אפשר להבעל דבר שיבוא להאדם להסיתו מיד לעבירה גמורה ח״ו, רק בתחילה מתלבש את עצמו במצוות וגונב דעת האדם ומורה לו היתר ומלביש לו העצה רעה שלו במצוות, ומחמת גניבתו וערמתו קשה מאד להינצל ממנו. ועל כן באמת אי אפשר להינצל ממנו כי אם על ידי צדיקי הדור האמיתיים, שהם יודעים כל דרכיו ומסתוריו וכל דרכי גניבתו, והם יודעים איך להתנהג עמו" (ליקוטי הלכות, גניבה ג,ב).

התעוררות, או כלי של היצר הרע?

כך גם במידת ההתעוררות והיראה, שמתעוררת מכח מדת הדין – הן התעוררות של תוכחת מוסר כלפי עצמו, הן התעוררות הבאה כשרואה שמתעוררים עליו עונשי שמים ח״ו, והן התעוררות כללית הבאה בעקבות צרות ישראל ה״י – בכל אלה וכיו״ב, חובה ללכת ולבקש היטב אצל הצדיק, האם אכן ההתעוררות מביאה לתכלית הטובה והישרה, או שמא הפכה לכלי ביד היצר הרע להרחיקו מעל בוראו ח״ו.

גם "תשובה" יכולה להיות כלי של היצר הרע…

וכך מלמדנו מוהרנ״ת: "באמת גם זה הוא תחבולות הבעל שמתלבש במצוות, שמכניס בלבו התרשלות וחלישות על ידי המצוות והיראה שלו שמתלבש בהם, כאילו הוא רוצה בתקנתו ומוכיח אותו על שהוא רחוק כל כך, ובאמת כוונתו להרע למנעו ולהחלישו גם ממעט עבודתו שרוצה לעסוק בה" (ליקוטי הלכות, פקדון ד, י).

והרי לנו הדרכתו הברורה של רבינו הקדוש בנושא זה (ראה בהרחבה ליקוטי מוהר״ן, עד):

יש התעוררות של דין הבאה מצד הקדושה, ומכונה ׳דינא קדישא׳ [דין קדוש]. לעומת זאת יש התעוררות מידת הדין הבאה מצד הטומאה, והיא מכונה ׳דינא דמסאבא׳ [דין טמא]. ההבדל ביניהם הוא, מי גרם להתעוררות זו: הדין הטמא מתעורר מכח אכזריות ושנאה של היצר הרע לאדם, והוא מוליד ׳רע עין׳ באדם על עצמו ועל תקוותו. לעומת זאת, הדין הקדוש נובע מחסד ואהבה, ’את אשר יאהב ה׳ יוכיח וכמו אב את בנו ירצה’. כל מכה באה מתבערת אהבה של אבינו אב הרחמן שאינו מוכן לוותר עלינו.

"האם אתה מתחבר שוב לאהבה?"

ועל כן, מי שהתעורר מכח הדין שבא עליו, עליו לבדוק: האם הוא אכן חוזר ומתחבר על ידו אל האהבה הזאת?! האם ההכרה בחסד וברחמים של הבורא שעוררו את הדין הם שדוחפים אותו עתה לשוב אליו. האם הוא מבין שההתרחקות הזאת שבאה לו היא תחילת התקרבות. או להיפך, העלמת החסד היא ששולטת עתה בלבו, והדין וההתרחקות משמיעים בקרבו קולות של ניתוק ויאוש.

"אברהם הוליד את יצחק"

בפרשת תולדות אנו לומדים: "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". ומסביר על כך רבינו הקדוש:

אברהם מידתו ’חסד’, ויצחק מידתו ’גבורה ודין’. רק כאשר מידת החסד ’מולידה׳ ומצמחת את הדין, אזי היא חלק מהקדושה! אך כאשר החסד נעלם ורק הדין בעצמו שולט, מבלי שהאהבה היא שמעוררת זאת, הרי זה דין אכזרי שמפיל את האדם לעברי פי פחת.

"סימן לדבר: תפילה!"

ומהו הסימן הברור האם אכן התעורר האדם באופן הנכון או שמא ההתעוררות שלו הפכה כלי ביד היצר הרע חלילה? מגלה לנו הצדיק: "וסימן שיידע אדם אם הוא בבחינת דינא דמסאבא או בבחינת דינא קדישא, סימן לדבר: תפילה! כשאין בו ביטול תפילה, כמו שאמרו חז״ל (ברכותה) איזהו יסורין של אהבה, כל שאין בו ביטול תפילה" (שם).

תפילה – התחברות ודבקות!

התפילה היא התחברות ודבקות למיטיב (ראה ליקוטי הלכות, תפילין ה, מג). כשאבא אוהב נותן מכה או מאיים על בנו אהובו, אזי הילד שב ומתרפק על אביו ובורח ממנו אליו. גם בכייתו היא "כתינוק שקובל ובוכה לפני אביו על שנתרחק ממנו" (שיחות הר"ן, מב). לעומת זאת, אם הלב מתעקם והצרה או המוסר גורמים להעדר כח לתפילה, הרי זה סימן שהיצר גנב את הדין וטימאו חלילה. בשעה זו, בהכרח לשוב ל׳אברהם׳ שיוליד מחדש את ׳יצחק׳: לעורר היטב את החסד ואת האהבה עד שתחפץ ומשם לבוא להתעוררות הדין, באופן שהמנוס הפשוט יהא לתפילה, "ממך אליר אברח"…

רק דין קדוש, יש בכוחו להמתיק את עצמו ולהביא לתכלית הרצויה.