גם בלי דיבור

ז׳ בתמוז תשע״ט

ההתבודדות בכללותה, הדרך בה האדם צועד לתכליתו, היא סוג של הכנה לתפילה. כל התפילה היא כדי להגיע למצב הסופי של דבקות מוחלטת בקב"ה וביחס לאותה תכלית סופית, התפילה בעצמה היא גם הכנה – התבטלות לקראת גילוי האחדות בין הבורא והאדם. (השתפכות הנפש)

והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאוד מאוד, והוא דרך ועצה טובה מאוד להתקרב אליו יתברך. כי זאת הוא עצה כלליות שכולל הכל, כי על כל מה שיחסר לו  בעבודת ה', או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאיתו יתברך כנ"ל. ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אעפ"כ זה בעצמו טוב מאוד, דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך וחפץ ומשתוקק לדבר אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאוד. וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפילה מזה בעצמו, ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך שנתרחק כל כך עד שאינו יכול אפילו לדבר. ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו יתברך.

קטע זה בו אנו עומדים נמצא בתחילתו של הספר "השתפכות הנפש", שהוא למעשה ציטוט של תורה כ"ה בליקוטי מוהר"ן (חלק ב). בתחילתו עסקנו בפעמים הקודמות, והפעם נראה נקודה המופיעה באמצעו ונוגעת בתופעה שכיחה אצל מי שמתנסה בדרך זו של ההתבודדות: זמנים של שתיקה. בניגוד למחשבה הרגילה שאם יש מה לומר אז מתבודדים וכשאין אז אין, מלמד רבי נחמן שהשתיקה בעצמה היא חשובה ביותר, ובסופו של דבר היא זאת שתוביל למצב של התגלות הדיבור בו יוכל האדם לדבר בחופשיות על כל מה שבליבו; השתיקה עצמה היא גם התבודדות. בשאלה כיצד ניתן להתבודד בשתיקה ומה כל כך חשוב בה, ננסה להתבונן בדברים הבאים.

"מה שמדברים בינו ובין קונו הוא בחינת רוח הקודש. ודוד המלך עליו השלום, שהיתה מעלתו גדולה מאוד, יסד מזה ספר תהלים. וכן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקודש, כמו שכתוב (תהלים כז): "לך אמר לבי", כמו שפירש רש"י: 'לך – בשבילך ובשליחותך, אמר לי לבי'. שכל הדברים שהלב אומר, הם דברי השם יתברך ממש, והוא בחינת רוח הקודש" (ליקוטי מוהר"ן, קנו). "מה שמדברים בינו ובין קונו" – הדיבור כאן אודות רוח הקודש המתגלה בתפילתו של כל אדם, מתייחס לאותם דיבורים אישיים שיוצאים מתוך האדם, שאינם מסודרים בסדר התפילה הרגיל. בוודאי שדיבורי התפילה שנקבעו על ידי חכמי ישראל עולים במעלתם הרבה יותר מדיבורים של אדם פשוט, אבל הם לא יכולים להשלים נקודה שחסרה במצב בו המילים לא נובעות בצורה ישירה מתוך האדם. אותה דבקות של רוח הקודש נמצאת בהתמסרות של הלב לה' עד שדברי ה' מופיעים בתוך לב האדם, צריכה את פניית הלב וכיוונו לה', שזאת נעשית בדרך כלל בתפילה האישית.

אותה תפילה אישית, עד כמה שהיא יכולה להיראות קטנה בעינינו, נוגעת במקומות עליונים עד לבחינה של רוח הקודש. משמעות רוח הקודש זו היא שהלב כל כך מסור לה' עד שהוא נהיה כלי לשליחותו. "לך אמר לבי בקשו פני" – הלב שלי, שאמור להביע את מחשבותיי ורחשיי שלי, מדבר איתי ואומר לי לבקש את ה'.

את מדרגת דבקות זו מייחס רבי נחמן לא רק לרמי המעלה אלא לכל אדם ואדם: "כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקודש". השייכות של כל אדם לנושא זה נגזרת מעצם צורתה של התפילה, שאליה כל אחד שייך. התפילה מביאה את המתפלל למצב בו הוא יכול לומר "ה' שפתי תפתח". הדבקות של התפילה היא הדבקות שמגלה שאין שום דבר שמפריד ביני ובין הבורא והכל בא ממנו. ברגע שאני מבין את זה, מתחייב שגם דיבורי התפילה באים ממנו. עצם המצב של הקירבה ביני ובינו הוא גם חסד שלו, גם כשנראה לי שזה בא מכוח החלטתי האישית. במקום זה נכללים כל מעשי האדם במעשי ה' מתוך הבנה שאין שום דבר שמפריד באמת ביניהם, ומכוח דבקות כזו יכול הלב להפוך למקום בו רצון ה' מתגלה בתוך מעשה האדם עצמו, במקום של המחשבות והרגשות. אני חושב שאני חושב, אבל אני מגלה שאלו מחשבות שלבי אומר בשביל ה' ובשליחותו. כל אדם שייך לעניין זה, מכוח עצם מהותה של התפילה שיוצרת את הדבקות הזאת.

* * *

מכאן אנו באים אל הבנה יותר כוללת על ההכנה של האדם לתפילה. המצב של התפילה הוא מצב שבו המתפלל לא שואף רק להגיד את כל מה שבליבו מתוך בקשת אמת, אלא הוא מבקש להיות מסור לגמרי בידיו של ה' ושהוא גם זה שיפתח את פיו. ההבחנה בין שתי התפילות הללו משפיעה על צורת ההכנה לתפילה. הכנה אחת לתפילה תאמר שהאדם צריך להגיע למצב של פתיחת לב ודיבור, שזאת בוודאי פעולה נצרכת אבל לא תמיד אפשרית, כי לפעמים שערי הלב סגורים והוא לא מסוגל לדיבור. ההכנה של תפילת רוח הקודש תאמר שעל האדם למסור את ליבו לה' לפני תפילתו, ואז ממילא יעשה ה' כרצונו בלב האדם. אם כעת יהיה צורך בשתיקה אז הוא ישתוק, ואם יהיה צורך בדיבורים מסוימים ה' כבר ישים אותם בתוך ליבו. ההכנה הזאת תמיד אפשרית ותמיד נצרכת, והיא זאת שתביא את הדיבור בסופו של דבר. הכנה זו היא ההכנה העיקרית לתפילה, כי רק בדרך כזו ניתן להיות מוכן לרעיון המלא של התפילה: להיות מוכן ככלי לקבל מה' את הכל. ההתבטלות הזאת היא מוחלטת וכוללת גם את התפילה בעצמה, ולכן ההכנה אליה צריכה להיות בהתאם, התכוננות הלב להיות כלי לשפע אלוקי, ומוכנות לקראת ההתאחדות וההיכללות בה' בשעת התפילה.

המשנה (ברכות ל ע"ב) מספרת על החסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת קודם התפילה כדי שיכוונו את ליבם לאביהם שבשמים. מה הם עשו באותה שעה? ר' לוי יצחק מברדיטשוב ועוד רבים פירשו שבאותה שעה הם גם התפללו – הם התפללו על כך שיוכלו להתפלל. זה יכול להיראות כמעגל אינסופי של תפילה על תפילה על תפילה, אבל זאת באמת ההכנה לתפילה; הדרך לדבקות של התאחדות עם הבורא צריכה להתחיל מהרגע הראשון. ולכן, ההכנה היא לא רק בתחום מעשה האדם, אלא היא מכניסה את מעשה ה' בתוך מעשה האדם ומתפללת על עצם התפילה. גם כל ההתבודדות בכללותה, הדרך בה האדם צועד לתכליתו, היא סוג של הכנה לתפילה. כל התפילה היא כדי להגיע למצב הסופי של דבקות מוחלטת בקב"ה. ביחס לאותה תכלית סופית, התפילה בעצמה היא גם הכנה- התבטלות לקראת גילוי האחדות בין הבורא והאדם.

מתוך הבנה כזאת על הכנה לתפילה נמצאת משמעות גם להכנה של שתיקה. כותב רבי נתן (שילוח הקן, ה יב): "כי ההכנה והרצון לב שמכין את עצמו ורוצה לדבר רק שאינו יכול לדבר, גם זה יקר מאוד אצלו יתברך. ואם יהיה חזק בזה הרבה בוודאי יעזור לו השם יתברך ויברא לו דיבורים, בבחינת "בורא ניב שפתיים", בורא ממש… וכמו שכתוב "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון", שהאדם צריך להעריך ליבו היינו בחינת ההכנה הנ"ל, ואז השם יתברך שולח לו דיבורים לתוך פיו בבחינת ומה' מענה לשון… כי הכל מאיתו יתברך, רק האדם צריך להכין את עצמו ברצונות וכיסופים קדושים, וה' יעזור לדבר ולפרש שיחתו כראוי בשלמות". גם מתוך מקום של שתיקה, כותב רבי נתן, שאם האדם יחזיק חזק באותו מצב של מוכנות לתפילה, מוכנות לדבקות בה', הוא יגיע בסופו של דבר אל שלב הדיבור. אבל לא בזה מסתכמת מעלת ההכנה, אלא היא עצמה דבר "יקר מאוד אצלו יתברך", וכלשון רבי נחמן שצויינה למעלה, "ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך וחפץ ומשתוקק לדבר אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאוד". המעלה של העמידה לפני ה' גם בלי דיבור היא בכך  שכבר בשלב זה המתפלל מוסר את עצמו לה'. מאותו רגע שנעשית המסירה הזאת, ה' יעשה איתו כרצונו ויעזור לו גם להגיע לדיבור, אבל תכליתה של התפילה מתחילה כבר עכשיו- המוכנות להתאחד עם ה' לגמרי ולהיות כלי לשליחותו, כלי לדיבוריו שיופיעו בלב האדם.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support