גלות מצרים ויציאת מצרים – בכל אדם ובכל זמן

ימי השובבי"ם הקדושים נועדו לתקן את יסוד הקדושה כידוע. שכן, גלות מצרים באה לתקן את פגמי הקדושה של אדם הראשון, וכאז כן עתה, בימים הללו בהם אנו קוראים בתורה את פרשיות יציאת ישראל מגלות מצרים, מתעוררת הסגולה גם לנו, לתקן את מה שאנו צריכים לתקן על העבר ולהכין לנו כלים שיתהפך הכל לטובה מעתה.

'גלות מצרים' כוללת את כל הגלויות האפשריות שבאו ושיבואו חלילה עד עת קץ, התורה הקדושה לימדה אותנו בפרשיות אלו את כל מה שאדם צריך לדעת ולהתחזק במלחמת הקדושה – שהרי כל אחד חייב לעבור ולהתנסות בגלות המרה הזאת של נסיונות – והיא המכינה את הכלי לקבלת התורה הפרטית שלו. וכפי שרבינו הקדוש לימד אותנו (ראה בליקוטי מוהר"ן, סי' לו) ומוהרנ"ת מרחיב על כך בהלכותיו: "ידוע ומפורסם שעיקר גלות מצרים היה על פגם הקדושה שהוצרכו שבעים נפש של בית יעקב להתנסות ולהצטרף בגלות מצרים, כי גלות מצרים כוללת כל הגלויות של כל השבעים אומות, כי מצרים הם ערוות הארץ שהיא פגם הקדושה שהמצרים היו משוקעים בה ביותר שזהו עיקר הגלות, ועל כן גלות מצרים ויציאת מצרים היא בכל אדם ובכל זמן, כי כל אחד מוכרח להתנסות בכך. ועיקר גלות מצרים היה כדי לבוא להתגלות התורה, כי אחר כך זכו לקבלת התורה בהר סיני" (ליקוטי הלכות, פסח ה).

סיפור גלות מצרים ויציאת מצרים – הווה, לא עבר!

כך, שפרשיות אלו אינם סיפור העבר, אלא הוראה מכוונת לנו ולבנינו על כל מה שיארע ונעשה עמנו כיום הזה. באופן זה אנו צריכים גם לספר את הנסים והנפלאות ושידוד המערכות של המכות אותם היכה ה' לפרעה, עלינו להתעורר עתה ועכשיו, כי הרע הסוגר עלינו ינחל מפלות מופלאות שלא כדרך הטבע אם נשכיל לצעוק לה' אלוקינו מתוך חשכת שפלותנו, ושום כח גשמי אינו יכול לעמוד מול רצון הבורא שרואה בעניינו ורב את ריבנו.

ואף גם זאת עלינו לספר לעצמנו בפרשיות אלו, שגם לנמוך ולפחות ביותר במצבו הרוחני, השי"ת מגלה רחמנות שכזו שהיא למעלה מכל השגה אנושית, להושיעו ולהחזירו למוטב עדי קבלת התורה ושלמות הזיכוך, ואין בכח המעשים השפלים הקודמים כדי לייאש חלילה את האדם מלצפות לישועה שלמה מופלאה ומאירה.

הלימוד מגלות מצרים ויציאת מצרים: ה' איתך תמיד!

וכפי שמוהרנ"ת מוסיף ללמדנו: "משה רבינו הוא המנהיג הרחמן, שפתח לנו אור הדעת לידע ולהודיע כי ה' הוא האלקים, וכל זה היה (אחרי גלות מצרים,) בשעת יציאת מצרים בפסח, שאז התחיל לפתוח לנו אור הדעת להודיענו ידיעת אמיתתו יתברך על ידי כל האותות והמופתים הנוראים שעשה עמנו אז. והארה זאת נמשכת לדורות בכל שנה ושנה, כי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כי בכל דור ובכל שנה ושנה צריכין להמשיך מחדש ידיעה הקדושה האמיתית הזאת, לידע בכל עת בידיעה חדשה כי ה' הוא האלקים. ועיקר הדעת הוא להודיע לדרי מטה בחינת שוכני עפר המונחים במקום שמונחים בדיוטא התחתונה מאד מאד, להודיעם כי ה' עמם ואצלם וקרוב להם תמיד, כי מלוא כל הארץ כבודו" (ליקוטי הלכות, פסח ט).

* * *

מי שקלקל את קדושתו חלילה, קלקל בכך את מוחו ודעתו, ולכן קשה כל כך לקרב אותו ולהחזירו בתשובה, כיון שאת כל מה שהוא שומע הוא מעוות ומפרש כסיבה לריחוק ולא לקירוב, במקום שיתעורר להתקרב יותר בשמעו מגודל היראה והפחד לפגום נגדו יתברך, הוא הופך זאת לעצבות ומרה שחורה וייאוש. לשם כך זקוקים לדעתו של הצדיק הרחמן ש"מתנהג עם המתקרבים ברחמנות נפלא ועצום ורב מאד ובדעת ושכל נפלא ונורא, באופן שייכנס בהם יראת ה' לטובה שישובו להשם יתברך על ידי היראה ולא יתרחקו חס ושלום על ידי זה, ושלא ישתלשל מדבריו אחיזת היראה רעה שהם עצבות ומרה שחורה" (שם, ד).

ענוה פסולה…

בין השאר, גורמת היראה הרעה ל'ענוה פסולה': מרוב פחד על מה שפגם וגרם, הוא מתכנס בשפלות שקרית ואומר לנפשו כי אחר כל מה שעשה אין שום סיבה שירצו להצילו עוד (ראה שם בהרחבה באות טו). ועל כגון דא מלמדנו מוהרנ"ת: "מוחין דקטנות אינם ענוה כלל רק מעקמים הלב מהשם יתברך, ומזה צריכים ליזהר מאד מאד בשעת יציאת מצרים, וכן כל אדם כשרוצה להתקרב להשם יתברך שהוא בחינת יציאת מצרים. כי באמת עיקר הגאולה היא רק בחסדו הגדול, ולפעמים מתנכל הבעל דבר והסטרא אחרא ומעקם לבו בבחינת קטנות ונדמה לו כאילו הוא ענוה ורוצה לרחקו על ידי זה מהשם יתברך, שאומר בלבו: 'וכי ראוי אני שיעשה השם יתברך לי ניסים כאלה!? הלא אני יודע חטאי ופשעי המרובים', ומחמת זה אינו מאמין בדברי הצדיק הרוצה לגאלו ולהשיבו באמת להשם יתברך. ובפרט כשבא עליהם איזה יסורים ומרירות ומניעות בגוף ונפש, הם אומרים בנפשם: 'הלא אני רואה שאין השם יתברך רוצה לקרבני, כי בודאי אי אפשר לקרב פגום כמוני', כי כך דרך הבעל דבר שמתלבש באיזה אמת לפנים ואחר כך מהפך השורה ח"ו" (ליקוטי הלכות, תפילין ו).

"צריכים להשמר מאוד שלא יפול על ידי ענוה רעה כזו"

"על כן – מוסיף ומזהיר מוהרנ"ת – צריכים להישמר מאד מזה, שלא יפול ויתרחק על ידי ענוה רעה כזאת. כי באמת, בוודאי צריך האדם לידע חסרונו שאינו ראוי לגאולה ולהתבייש בעצמו הרבה, אבל לא שיתרחק על ידי זה ח"ו. רק אדרבא, יאמר בלבו: 'בודאי אני רחוק מאד מאד מגאולה וישועה לפי מעשי הרעים, אבל אני בטוח בחסדו הגדול והנפלא ובכח וזכות הצדיקי אמת שהשם יתברך יעזור לי ויעשה עמי חסד תמיד כאשר עד הנה עזרנו הרבה, ואני מחוייב להאמין בדברי הצדיקים שגילו לנו טובו וחסדו הגדול יתברך שבודאי יגמור עמנו כרצונו ויגאלנו גאולה שלמה כאשר הבטיחנו אף על פי שאיני כדאי כלל".

עשר מכות מופלאות וניסי נסים שאירעו לאבותינו באו ללמד אותנו כיום, כל אחד במצבו ובגלותו, שהשי"ת עומד הכן להצילנו בפלאי פלאות. עלינו רק להטות אוזן לקול קריאת החיבה, ולא להסיח דעתנו מן הגאולה הקרובה.