כשאדם נופל ממדרגתו ולפעמים נפילתו וירידתו גדולה מאוד מאוד, רחמנא לצלן, כי יש שנופל למקומות מגונים מאד שנקראים בחיי מקומות המטונפים, ונופל לספיקות והרהורים רעים ומגונים וזרים מאד ולבלבולים רבים ולבו סחרחר, שהקליפה מעקמת ומסבכת לבו בעקמימות ולבלבולים עצומים (עס פאר דרייט דאס הארץ). אף על פי שבמקומות אלו אי אפשר למצוא השם יתברך, אף על פי כן גם שם יש תקווה גדולה על ידי שיחפש ויבקש משם את השם יתברך ויהיה שואל ומבקש איה מקום כבודו. וכל מה שהוא רואה את עצמו רחוק ביותר מכבודו יתברך, יצטער וישאל ויבקש יותר איה מקום כבודו. ועל ידי זה בעצמו שהוא מחפש ומבקש ומתגעגע אחר כבודו יתברך ומצטער וצועק ושואל ומבקש איה מקום כבודו, על ידי זה בעצמו הוא עולה בתכלית העליה, כי זוכה לעלות לבחינת ׳אי״ה׳ שהיא הקדושה העליונה מאד מאד. וזה עיקר התשובה שיחפש תמיד ויבקש איה מקום כבודו כנ״ל, שעל ידי זה הירידה נתהפך לעליה גדולה וזהו בחינת ירידה תכלית העליה המובא בכל ספרי קודש, ועיין בפנים והבן שם היטב כי עמוק הוא.
(משיבת נפש ל, על פי ליקו״מ תנינא י״ב)

תורה זו בליקוטי מוהר"ן, הנקרא "איה מקום כבודו", היא מעיקרי עצות ההתחזקות (בנוסף על עצת "אזמרה" – נקודות טובות, המובאת בתורה רפ"ב) ובזה תלוי עיקר היהדות לכל מי שרוצה להיות איש ישראלי באמת לנצח, (כמבואר בליקו״ה הלכות ערובי תחומין ו').

התגלות כבוד ה׳

יש זמנים בהם האדם זוכה לכבד את השי״ת, מקיים תורה ומצוות, מתעוררים בו הרגשות של התגלות כבוד ה' מתוך התפעלות הנפש באהבה ויראה בגדולתו ית', שזוהי תכלית הבריאה, כי כל מה שברא הקב״ה לא ברא אלא לכבודו, היינו שיתגלה בלב האדם ההכרה בכבוד ה'. מאידך, יש זמנים שאדם רחוק מהתגלות כבוד ה', מתגברים עליו עניני צער ועגמת נפש, כח הדמיון מפיל אותו להרגשה שלא עשה באותו יום מספיק, ונדמה לו שהיום הזה אינו 'יום'. וכן יש את צרכי האדם, כאכילה ושינה, עניני הבית, עסקי ממון וכדומה, והוא המכונה 'קליפת נוגה' – היינו הענינים היתרים המעורבים טוב ורע, בהם הכל תלוי באיזו מחשבה האדם מתעסק בהם, ושם יש קליפה המעקמת ומסבכת את הלב בעיקומים וסיבובים ובלבולים הרבה, וקשה לעורר אז את המחשבה והלב להכיר בכבוד הי.

ופעמים שהקליפה מתגברת כל כך עד שהאדם פוגם בכבוד ה', ונופל ממש למקומות מטונפים ביותר של איסור חייו.

המצב בו מונח האדם רוב היום פחות או יותר הוא שאינו מוצא דרך איך שייך להתקרב להכרה בכבוד ה', במקום שהחושך יכסה ארץ ואין נגלה כבודו יתברך, וזהו עיקר סיבת הריחוק מהשי״ת – הקליפה המסבכת את הלב בבלבולים שונים ומשונים.

הכל מקבלים חיות ממנו ית׳

אך האמת שהאדם צריך להיות חזק מאוד בדעתו ביסוד האמונה, שכבוד ה' נמצא בכל הבריאה כולה, כי מלא כל הארץ כבודו, אלא שיש כמה וכמה דרגות בהתגלות כבוד ה'. וצריך לדעת שבאמת כל הקליפות וכח הרע, גם הם מקבלים חיות ממנו יתברך, והחיות הנמשכת אליהם היא מהדרגא הגבוהה ביותר של כבוד ה' הנקראת בשם "מאמר סתום", ומשם נמשכת חיות לכל הבריאה וגם לכל כוחות ההסתרה והרע ח״ו. כנודע מדברי האריז״ל שע״י שהאור גבוה מדי יש שבירת כלים, היינו שהחיות האלוקית מחיה גם מקומות המסתירים את כבודו, והוא מבחי' המאמר הסתום. ואי אפשר להבין דבר זה, איך כבוד ה' נמצא בכל מקומות הרע, ואסור לנו להרהר אחרי זה.

ה"מאמר סתום" מכונה בשם "איה מקום כבודו", שהוא דרגת הכתר שאין גבול לרחמים הנמשכים ממנה, אלא שאין רואים ומבינים את זה, ועל כן מכונה בשם "איה", על שם כבוד ה' המוסתר בתוכה. ובשבת קודש בעת אמירת "כתר" זוכים להתעלות לעולם הגבוה הזה בקדושה, ואומרים "איה מקום כבודו", כי אז מתגלה שורש מידות הרחמים – האור הגדול המכפר עוונות, שבזה יכול האדם להתקרב להשי״ת גם אם הוא במקומות חשוכים.

לבקש "איה מקום כבודו"

ובזה מגלה רביז״ל העצה הנפלאה ההכרחית לקיום הנפש, והיא, שכאשר רואה שהוא במצב שאינו יכול לגלות כבוד ה', כי נפל למקום ההסתרה, יתדבק במקום העליון הזה שהוא בחינת אייה, אור הכתר שמאיר בשבת בבוקר. וירים את נפשו מהרגשת הריחוק, ומכל מה שנוהג להסתכל ולמדוד תדיר את הצלחותיו, ולדעת שבוודאי כבוד השי״ת נמצא במקומות אלו, והאמת הוא כך, שלולא שהשי״ת היה מחיה מקומות אלו הרי לא היה להם קיום. ובזה יפסיק ללכת אחר שכלו וחכמתו שרגיל לחלק בין יום של הצלחה לבין יום של כשלון, רק תמיד לדעת שהשי״ת נמצא בכל מקום, וכלל ההרגשות אינם אמת. כי השי״ת בודאי נמצא והוא גדול מאד. ומה שאין האדם מרגיש הוא מחמת שחטא בעניני נגה וכדו', והתיקון הוא בזה בעצמו שמצטער ושואל אייה, מדוע מסתיר החטא שלי את כבוד ה' יתברך, איני רוצה בהסתרה זאת. בזה החיפוש הרי הוא מתדבק באור הדעת, ויודע שגם בתוך הריקנות יש תיקונים נפלאים, וכן ילמד על לעתיד שבכל ענין יש תיקון ועבודה נפלאה לגלות את כבודו ית' בכל מקום שנשלח לשם.

וכשיתחזק לרצות לגלות כבוד ה' גם במקומות אלו, בזה בעצמו הרי הוא מתקן את ההסתרה, וימשיך עליו מדות הרחמים הגדולים, המסוגלים להפוך ירידה לעליה, כי אור אייה הוא אור גבוה מאד שממנו נמשך כפרת העוון. והכל תלוי ומושרש בזה שאינו הולך אחר שכלו וחכמתו, ומוכן לוותר על הרגשותיו.

והעיקר שידע שבמקומות שכאלו אי אפשר למצוא כבוד ה' בגלוי, רק ע״י עצם החיפוש "איה", ובזה בעצמו משבר את עקמומיות הלב וההסתרה שמטעה אותו לחשוב כאילו אין שם כבוד ה'. וזוהי עצה נפלאה ביותר, שעל ידה יוכל האדם להחזיק מעמד בכל מצב שהוא, הן בזמני ירידות, והן בזמני עסקי הנוגה, יהיה מה שיהיה, ישאל ויבקש איה מקום כבודו ית', הרי כבודו ית' בודאי כן נמצא כאן. ולא ילך שולל אחר שכלו והרגשי ליבו המטעים אותו, אלא ידע שיש כמה דרגות של התגלות כבוד ה', והדרגא העליונה ביותר הוא הכבוד המוסתר בבחינת "איה", והדרך להתחבר לשם הוא על ידי עצם זה שיחפש ויבקש "איה מקום כבודו" שבזה הוא זוכה לעלות לקדושה העליונה.