ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > גדולי ומאורי הדורות אומרים את דברם על מעלת ההתבודדות

גדולי ומאורי הדורות אומרים את דברם על מעלת ההתבודדות

י״ג בכסלו תש״פ

כדי שתבינו שהתבודדות אינה המצאה של חסידי ברסלב, ליקטנו לכם ליקוט קצר מדברים גדולי הדורות על מעלת וחובת ההתבודדות. כמובן, לא הקפנו את כל האזכורים להתבודדות, אלא על קצה המזלג ממש.

יש החושבים כי ההתבודדות – מושג ברסלבי היא, והוא קשור, ומצווים עליו, אך ורק חסידי ברסלב. כמובן, זו טעות יסודית ובסיסית. התבודדות אינה מושג ברסלבי, כי אם מושג יהודי; ומצווים עליה לא רק חסידי ברסלב, אלא כל יהודי באשר הוא שם.

הקשר היחיד בין ההתבודדות לבין חסידי ברסלב הוא, שבעקבות דבריו החוזרים ונשנים של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב על מעלת ההתבודדות, מקפידים מאוד חסידי ברסלב על קיום התבודדות, להתבודד בכל יום לפחות שעה (ואם אי אפשר שעה – אז לפחות כמה שאפשר). לעמוד לפני השם יתברך, ולדבר איתו ולשוחח איתו כאדם השופך ליבו לפני חברו הטוב וכבן המתחנן לפני אביו.

כדי שתבינו שהתבודדות אינה המצאה של חסידי ברסלב, ליקטנו לכם ליקוט קצר מדברים גדולי הדורות על מעלת וחובת ההתבודדות. כמובן, לא הקפנו את כל האזכורים להתבודדות, אלא על קצה המזלג ממש.

 

רבינו יונה מגירונדי

וראוי לכל ירא אלקים למעט בעסקיו ולהיות רעיוניו נחתים, ולקבוע ביום ובלילה עתים, להתבודד בחדריו, ולחפש דרכיו ולחקור, לקדם אשמורות, ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה, ולשפוך שיח, ולשאת תפלה ורנה, ולהפיל תחנה, והעת עת רצון והתפלה נשמעת בה, כענין שנאמר (ישעיה מט, ח): "בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך", ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות מט ב, ישעיה נה, ו): "דרשו ה' בהמצאו" – אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.

(שערי תשובה, שער ב אות י"ד. רבינו יונה מדבר שם על עשרת ימי תשובה, שהם זמן של תשובה, אולם ברור מדבריו שמי שרוצה להחזיק בדרך התשובה – הנהגה זו ראויה לו בכל עת)

בעל "קב הישר" על ההתבודדות

על כן צריך האדם להתבודד בהתבודדות בבה"כ, וירבה בכל לבו לפני יודע מחשבות ב"ה, ויבכה בדמעות ויתאנח בכל לבו בשברון לב בזכרו את חטאיו וחטאת נעוריו אשר לב האדם יודע מרת נפשו מה שחטא וקלקל בימי נעוריו, והכל רשום וחקוק למשמרת. אם שב בתשובה שלימה ימחו פשעיו, ומתטהרות ומתלבנות הכתמים והפגמים. ובמקום הדין ועונש שם תעמוד לו ישועה והצלה, כאשר עין בעין יראה בבואו לפני כסאו יתברך לדין וחשבון בעת שיקראו למשפט אשר יגזור עליו הש"י פתאום. ע"כ יעסוק האדם בתפלה, כי יום זה בא פתאום כנשר יעוף, וה' ברחמיו יקבל נשמתו בעת פקודתו, כי יפקוד עליו ויבא משלום אל שלום. הכלל העולה שאל יהיה תפלה קלה בעיניך, שהרי השר הגדול מטטרון הוא ממונה על התפלות, וכאשר חנוך זכה למטטרון שנהפך מבשר לאש בשביל צדקתו, אף אתה תמים תהיה עם ה' אלהיך וצדיק וצדק לפניך יעמוד:

 (קב הישר פרק כ"ג)

רבינו מנחם המאירי

אמר המאירי וכו' רבי נחוניא בן הקנה וכו' הורה בזה שאדם צריך לחדש תפלה על כל דבר שהוא רואה בעצמו שהוא צריך בו לעזר אלקי' ואז יתמיד מחשבתו בעבודת השם באין פירוד ואמר על זה החכם שהיה מתפלל בכניסתו לבית המדרש שלא תארע לו תקלה על ידי הוראתו וביציאתו היה נותן הודאה למי ששם חלקו בגורלן של תלמידי חכמים:

 (חידושי המאירי, ברכות דף כ"ח ע"ב)

רבינו אליעזר אזכרי זי"ע בעל ה"חרדים"

סגולה חמישית. היא ההתבודדות שכתבנו למעלה (פרק ס"ה) בשם ספר בית מדות, כי לעתות רצון יפרוש עצמו במקום מיוחד שלא יראוהו בני אדם, וישא עיניו למרום אל מלך יחיד עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, כמטרה לחץ, כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ועל דרך זה כאשר הוא יבא לשום פניו אל אלקיו, כן הוא יתברך ישים אליו, ויחדיו ידובקו, כך שמעתי מפי מורי ורבי החסיד הקדוש כבוד ר' יוסף סאגיס זלה"ה, וכך היה הוא עושה. וכן מצאתי לרבינו יצחק דמן עכו, שכמה חסידים היו עושים כן בימיו, ודוק ותשכח כן בדברי רמב"ם ורמב"ן וחובת הלבבות והרב רבינו יונה ז"ל.

(ספר חרדים, פרק ע"ג)

הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק

לכן צריך האדם להתחרט מאוד על עוונותיו, ולהתבודד עצמו קודם אור היום שאז עת רצון לבכות על גלות השכינה פעמים הרבה עד אין חקר, ויבכה בדמעות, וגם ביום לפעמים יתבודד, ואז יראה בעצמו שעמדו עונותיו נגד עיניו. ויזכור את חטאתיו ועוונותיו ופשעיו כהרים וגבעות אשר מעולם לא זכר אותם אם עשה ככה. ככה יעשה לא פעם ולא שתים ולא מאה פעמים, עד אשר ירחמו עליו מן השמים, ויתפלל להשם יתברך שידריכהו בדרך ויורהו דרכו שלא יבלה חייו, ואז השם יתברך ברחמיו וברוב חסדיו יאיר עיניו באור תורתו הקדושה, ויבין וישכיל תוכן הדבר לעשותו ולקיימו.

 (נועם אלימלך, "הנהגות האדם", א)

הרה"ק רבי משה טייטלבוים מאיהל זי"ע

והנה מצאנו ראינו בספרים קדושים מגדילים מעלת התבודדות, ובפרט שבעת שיתבודד בינו לבין קונו וישים אל לבו היטב היטב גדולת מלך מלכי המלכים ושפלות עצמו, ואיך שהטיב לו ית"ש ומטיב לו בכל עת, וגודל מריו בזמן הטבה ובהטובה עצמו ולפניו ית"ש, ויקרע לבבו בשנים עשר קרעים וישבור רוחו בקרבו, וידכה ישוח ויתחרט בחרטה גדולה עד מאד ויזעק מרה על פשעיו אשר עבר וחטאיו אשר גבר, ויתוודה בכל לב ויבקש מחילה וסליחה, ויעזוב עזיבה גמורה באמת ויעיד על עצמו מי שאמר והיה העולם ב"ה וב"ש שלא ישוב עוד לתעתועים.

 (ישמח משה, פרשת כי תבא, דף קכח ע"ב)

הרה"ק רבי אהרן הגדול מקרלין

התבודדות יום אחד בשבוע בחדר מיוחד בתענית ותשובה ותורה לחלק לכל שבוע … ויבכה בדמעות לפני קונו שיכפר לו על עונו … ואם אפשר שיתבודד עצמו בכל יום. ואף בלא תענית יראה להתבודד לא פחות משעה ויתודה לפני בוראו ויבקש שיכפר לו.

 (מובא בספה"ק בית אהרן, סדר היום וטזהרות הקודש לרבי אהרן הגדול מקרלין)

הרה"ק רבי מרדכי מלכוביטש זי"ע

יזהר בכל יום להתבודד בחדר מיוחד כמו שעה או חצי שעה ולהרהר בתשובה ולבכות על עוונותיו ולהתחנן לה' שימחול לו על עבירות שעשה.

(מובא בספה"ק ליקוטי אמרים – ויטבסק, ובספר בינת משה ועוד)

הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע

והנה אחי אין לך מבחר העת להתבודדות ופרישות שלא יבלבלהו רעיון אדם כי אם בשעה זו היינו חצות לילה לעמוד ולבקש על נפשו האומללה … ויחפש בשעה זו כל מה שעבר וידבר מעל לבו כעבד לפני רבו בכריעה ובהשתחוויה בפישוט ידים ורגליים בדברים רכים … ובכל לשון אשר ידבר בתפילה בלשון המדינה שמדבר בלשונה ושומע, למען ירוץ דברו מהרה מכאב לב אשר כואב על עונותיו ופשעיו.

(סור מרע ועשה טוב, ח"ב דף טז במהדורות הישנות)

הרה"ק רבי נחום מטשרנוביל זי"ע

ויתבודד אותו היום בינו לבין קונו, ויתוודה בפירוש כל מה שחטא נגד השי"ת אפילו בקטנותו, ויתבייש, ויבקש ממנו מחילה, ויבכה, כי כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות, ויחזור לשמוח על שזכה לעשות תשובה שלימה.

(מאור עינים, הנהגות)

הרה"ק רבי מרדכי מטשרנוביל זי"ע על ההתבודדות

…ויעשה התבודדות שעה אחת בכל יום ויחשוב כנ"ל, וכל איש הנלבב לעבודתו יתברך שמו מחוייב בזה הדבר, ולדבר דבר לפני האלוקים, ובזה יהא אהוב למעלה ונחמד למטה, הרחמן הוא יזכנו לזה.

(ליקוטי תורה, הדרכות, הדרכה י"א)

הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע

ולכן אין לשום אדם מישראל לייאש את עצמו כלל וכלל, ולא יאמר ח"ו אני נפסק מקדושתו ית"ש, שאין אני יכול להתפלל בלא מחשבה זרה וכדומה, שנראה לו שאין לו דיבור של קדושה שתעלה תפילתו לו ית"ש, לא ייאש את עצמו בכ"ז, כי לא ידח ממנו נדח, והטוב כי לא כלו רחמיו וחסדיו, ואומר השי"ת וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון וכדאי, וגם האיש הזה שהוא בשפל המדריגה מאוד ונסתמין דבריו ואינו יכול לפתוח פיו כראוי לדבר לפניו ית"ש כלל, אף על פי כן ידע באמת, שגם התשוקה הזאת שחפץ ומשתוקק לדבר ולהתפלל לפניו ית"ש כראוי אך שאינו יכול, זה גם כן רואה השי"ת וחשוב לפניו ית"ש, וגם יכול לעשות לעצמו שיחה ותפילה מזה בעצמו שיצעוק ויתחנן לפניו יתברך שנתרחק כ"כ מאתו ית"ש שאין יכול לדבר כראוי, ויבקש מאתו ית"ש רחמים ותחנונים שיחמול עליו, ויפתח פיו שיוכל לפרש שיחתו לפניו ית"ש שיהיה לו דיבור כראוי, ויוכל להתפלל כדת וכראוי וכנכון, ובודאי יעזרהו ית"ש.

 (זרע קודש, פרשת וארא)

הרה"ק רבי קלונימוס קלמן בעל "מאור ושמש" זי"ע

אמנם זאת העצה להבא לשוב אל ה' לא טוב היותו מגלה מומיו לבני אדם כמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים לב, א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אכן אולי אחרי אשר לא יפרטם בשפתיו רק יצפנם בלבבו ישכח ויסיח מדעתו אשר העוה ויסורו מנגד עיניו, לזאת העצה הנכונה שבעת אשר יהיה לבדו בלי חברת האדם בביתו או בחוץ ישפוך שיחו לפני ה' ויתיך כמים לבו ולפרוט חטאיו ולהתודות עליהם ולבקש מלפניו יתברך שיפתח לו פתחי התשובה ויורהו נועם דרכיו, גם בשוכבו על משכבו בלילות זאת תהיה שיחתו בינו לבין בוראו ממקור לבבו, ואם כה יעשה ימים על ימים בכל עת ובכל שעה גם בעת אשר יתהלך בחוץ לעסוק עסקיו אזי יבטח כי יפתחו לו שערי תשובה

 (מאור ושמש, פרשת וילך)

הרה"ק רבי הלל מקולומיא זי"ע

וכל אלה הדברים, המה רק כפתחו של מחט מפתחו של אולם, שראוי לכל איש אשר הוא ירא ה' באמת, להתבודד בכל יום ולחשוב ולדבר עם נפשו ועם קונו כדברים האלה, ויבכה בכיה גדולה, עד שמרוב כעסו ושברון לבבו אי אפשר לו להוציא כל דבריו דברי אש אהבתו ויראתו שלבו מלא מהם לפיו, רק יקצר ויאמר: אדוני נגדך כל תאוותי, ומה יהיה בסופי אם חייו אבלה גם שארית שנותי כאשר עד הנה, אוי לי ואוי על נפשי וקצתי בחיי.

(משכיל אל דל, כלל י, פרט ב, דף ע ע"ב)

הרה"ק רבי אהרן ראטה זי"ע על ההתבודדות

וְהִנֵּה זוּ מַעֲלָה הַיּוֹתֵר גְבוֹהָה וְנַעֲלָה וְרָמָה, לִהְיוֹת חַי בְּחֶשְׁבּוֹן כָּזֶּה, לָשׁוּב לַּה' תֵּיכֶף וּמִיַּד עַל כָּל מַה שֶׁפָּגַם … וְתֵיכֶף וּמִיַד שֶׁנּוֹתֵן זֹאת אֶל לִבּוֹ, יִכְפוֹף קוֹמָתוֹ לִפְנֵי ה', וְיֹאמַר, אָנָא ה', חָטָאתִי עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, וְהִכְעַסְתִּי אוֹתְךָ, אָנָא ה', חוּס וַחֲמוֹל עַל נַפְשִׁי הָאוּמְלָלָה, וְלֹא אֶדָּחֶה מִלְּפָנֶיךָ, וְיַרְבֶּה בִּבְכִיוֹת וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי ה'.‏

(טהרת הקודש, מארי דחושבנא פרק ה)

וְעִיקָר הַתְּשׁוּבָה יַעֲשֶֹה בְּעָמְדוֹ מִן הַמִטָּה בְּאַשְׁמוֹרֶת הַבּוֹקֶר לְאַחַר חַצוֹת לַּיְלָה, שֶׁיַּשְׁכִּיב עַצְמוֹ בְּפִישׁוּט יָדַיִם וְרַגְלָיִם עַל הָאָרֶץ, וִידַבֵּר דִּיבּוּרִים לִפְנֵי ה', אֲפִילוּ בִּלְשׁוֹן הַנִּדְבָּר כְּמוֹ בְּדִיבּוּרֵי אַשְׁכְּנָז (-בשפת היידיש, לדוברי יידיש. וכוונתו: אפילו בשפה המדוברת, כדי שיהיה קל לדבר. העורך) וְכַדּוֹמֶה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַדִּיבּוּרִים רְגִילִים וּמְסוּדָרִים בְּפִיו שֶׁלֹּא יְגַמְגֵּם בָּהֶם … וִידַבֵּר דִּיבּוּרִים לִפְנֵי ה', כְּתִינוֹק הַמִּתְחַנֵּן וּמִתְגַּעְגֵּעַ לִפְנֵי אָבִיו, כָּכָה יִשְׁפּוֹךְ שִֹיחַ וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי קוֹנוֹ, שֶׁאַל יַשְׁלִיכֶנוּ מֵעַל פָּנָיו, וִיקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ וִיקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ … וְאִם יְהֵא רָגִיל בָּזֶּה אָז אַשְׁרֵי לוֹ.

 (טהרת הקודש, מארי דחושבנא פרק ו)

תתבודד עם ה' פעם אחת לפנות בוקר ופעם אחת ביום, ולשפוך את הלב כבן לפני אביו וזה יואיל לך יותר מהרבה סיגופים בלי שיעור, והשם הטוב יקבל תשובתך בכלל כלל ישראל.

(מכתב, מובא בספרו 'שומר אמונים', חלקו בשפת היידיש, ותורגם כאן ללשה"ק)

הרה"ק רבי קלונימוס קלמן מפיאסצנא זי"ע בעל "חובת התלמידים"

ואם אי אפשר לך עתה לאמר תהילים וללמוד בשעה זו, אז דבר מעצמך דברי השתפכות הנפש לה', בשברות רוח והתרוממות הנפש ושמחה, לפי מצב התעוררות נפשך עתה. למשל, אמור: "רבונו של עולם, אבי ומלכי, הוי! כמה רחוק אני ממך ומקדושתך. סוף כל סוף, מה יהיה עמדי?! הן רוצה אני ושוב רוצה, ומכל מקום הנני שקוע כבבצה. רבונו של עולם, רחם נא עלי שסוף כל סוף אקרב עצמי אליך. העלה והושיע אותי ואת כל ישראל ברוחניות וגופניות, בחסדים טובים וחסדים נגלים, ונעבדך באמת, בשמחה, בקדושה ובטהרה.

(הכשרת אברכים, פ"ט, ס"ב)

הרה"ק רבי יואל טייטלבוים זי"ע

במכתב שכתב רבי יואל מסאטמאר, הוא כותב על ההתבודדות: "שיעשה לעצמו מידי יום ביומו זמן להתבודד בינו לבין קונו, ויתחרט מאד על העבר, ויבכה מקרב הלב ולב עמוק בדמעות שליש, ויתחנן מלפני הבורא ית"ש, וזה רק על איזה זמן, אבל שאר כל היום יהיה בשמחה ובתקוה שהשי"ת בוודאי יעזור לו."

(דברי יואל, מכתבים, מכתב ק"נ)

הרה"ק מקאמרנא זי"ע

…והיה הולך בחדרו אנה ואנה ובוכה ומבכה שמים וארץ עמו לפני השי"ת וא"א להביא על הכתב וכל כך היה משפיל עצמו לפני קונו בבכיה רבה ובקשה שלא ידחה מאור פניו ואפשר כל אלה שלח לי הס"מ להרים וכו' עד שנפל עלי רעדה גדולה מאימות השכינה ופתחתי הדלת ונסתי וכך היה דרכו בקדושה כל ימיו…

 (זוהר חי בראשית דף רמ"ב ע"א)

רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב על ההתבודדות

הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכֹּל. דְּהַיְנוּ לִקְבֹּעַ לוֹ עַל כָּל פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָֹֹּדֶה, וּלְפָרֵשׁ שִֹיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּקָרְבוֹ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת. וּתְפִלָּה וְשִֹיחָה זוֹ יִהְיֶה בַּלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, דְּהַיְנוּ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז (בִּמְדִינָתֵנוּ). כִּי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ קָשֶׁה לוֹ לְפָרֵשׁ כָּל שִֹיחָתוֹ, וְגַם אֵין הַלֵּב נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי הַדִּבּוּרִים, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מֻרְגָּל כָּל כָּךְ בְּהַלָּשׁוֹן, כִּי אֵין דַּרְכֵּנוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁמְּסַפְּרִים וּמְדַבְּרִים בּוֹ, קַל וְקָרוֹב יוֹתֵר לְשַׁבֵּר לִבּוֹ, כִּי הַלֵּב נִמְשָׁךְ וְקָרוֹב יוֹתֵר אֶל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, מֵחֲמַת שֶׁהוּא מֻרְגָּל בּוֹ. וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז יָכוֹל לְפָרֵשׁ כָּל שִֹיחָתוֹ. וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ יָשִֹיחַ וִיסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, הֵן חֲרָטָה וּתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר, וְהֵן בַּקָּשַׁת תַחֲנוּנִים לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מֵהַיּוֹם וּלְהָלְאָה בֶּאֱמֶת, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל חַד לְפוּם דַּרְגֵּהּ. וְיִזָּהֵר מְאֹד לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַתְמִיד בָּזֶה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם שָׁעָה מְיֻחֶדֶת כַּנַּ"ל, וּשְׁאָר הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִֹמְחָה כַּנַּ"ל:‏

וְהַנְהָגָה זוֹ הִוא גְּדוֹלָה בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד, וְהוּא דֶּרֶךְ וְעֵצָה טוֹבָה מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי זֹאת הִיא עֵצָה כְּלָלִית, שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל. כִּי עַל כָּל מַה שֶּׁיֶּחְסַר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אוֹ אִם הוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַכֹּל יְפָרֵשׁ שִֹיחָתוֹ וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים נִסְתַּתְּמִין דְּבָרָיו, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו לְדַבֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאֹד. דְּהַיְנוּ הַהֲכָנָה שֶׁהוּא מוּכָן וְעוֹמֵד לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְחָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לְדַבֵּר, אַךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל, זֶה בְּעַצְמוֹ גַם כֵּן טוֹב מְאֹד, וְגַם יוּכַל לַעֲשֹוֹת לוֹ שִֹיחָה וּתְפִלָּה מִזֶּה בְּעַצְמוֹ. וְעַל זֶה בְּעַצְמוֹ יִצְעֹק וְיִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁנִּתְרַחֵק כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל אֲפִלּוּ לְדַבֵּר. וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, שֶׁיַּחֲמֹל עָלָיו וְיִפְתַּח פִּיו, שֶׁיּוּכַל לְפָרֵשׁ שִֹיחָתוֹ לְפָנָיו:‏

וְדַע, שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים מְפֻרְסָמִים סִפְּרוּ, שֶׁלֹּא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם, רַק עַל יְדֵי הַנְהָגָה זוֹ. וְהַמַּשְֹכִּיל יָבִין מֵעַצְמוֹ גֹּדֶל מַעֲלַת הַנְהָגָה זוֹ, הָעוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְהוּא דָּבָר הַשָּׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, כִּי כֻּלָּם יְכוֹלִים לִנְהֹג הַנְהָגָה זוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יָבוֹאוּ לְמַעְלָה גְּדוֹלָה. אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחַז בָּזֶה:‏

גַּם טוֹב לַעֲשֹוֹת מֵהַתּוֹרָה תְּפִלָּה. דְּהַיְנוּ כְּשֶׁלּוֹמֵד אוֹ שׁוֹמֵעַ אֵיזֶה מַאֲמַר תּוֹרָה מִצַּדִּיק הָאֱמֶת, אֲזַי יַעֲשֶֹה מִזֶּה תְּפִלָּה, דְּהַיְנוּ לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ עַל כָּל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמַּאֲמָר, מָתַי יִזְכֶּה גַּם הוּא לָבוֹא לְכָל זֶה, וְכַמָּה הוּא רָחוֹק מִזֶּה. וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּזַכֵּהוּ לָבוֹא לְכָל הַנֶּאֱמָר שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמַּאֲמָר:‏

וְהַמַּשְֹכִּיל וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, יוֹלִיכוֹ ה' בְּדֶרֶךּ אֱמֶת וְיָבִין בְּעַצְמוֹ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּזֶה, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו דִּבְרֵי חֵן וּטְעָנוֹת נְכוֹנוֹת, לְרַצּוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת. וְעִנְיָן הַשִֹֹּיחָה זוֹ עוֹלָה לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ מְאֹד, וּבִפְרָט כְּשֶׁעוֹשֶֹה מִתּוֹרָה תְּפִלָּה, מִזֶּה נַעֲשֶֹה שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מְאֹד לְמַעְלָה:‏

(ליקוטי מוהר"ן חלק שני, תורה כה)

רבינו ישראל מאיר הכהן – ה"חפץ חיים" זי"ע

וראיתי להעתיק פה מה שכתב השל"ה בשם ספר חרדים וז"ל שמצא בתוך ספרי המקובל האלקי חסידא קדישא הרב ר"י לוריא אשכנזי ז"ל בספר אחד כתיבת יד כל מה שתמצא בסיגופים כו' לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ד' לא יחלש ולא יתבטל מלימודו אך יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד לפניו ביום הדין וידבר לאל ית' כאשר ידבר העבד אל רבו ובן אל אביו. והעתיקו זה האחרונים.

וכעין זה כתב הח"א וז"ל דאפילו על עבירות ידועים המבואר ברוקח שצריך להתענות לכפרה כמה ימים אם ת"ח הוא ותורתו אומנתו אפילו בזה"ז לא יסגף עצמו כ"כ רק שישוב לפני ד' בלב שלם ויבכה מקירות הלב וילמוד יותר מאשר היה רגיל … והעיקר הבכיה והוידוי וגדרים שלא יעשה זאת לעולם וד' יראה ללבב עכ"ל

(ביאור הלכה, סימן תקע"א, ד"ה תלמיד חכם)

דברי מרן החפץ חיים זי"ע על ההתבודדות

כשמישהו מרגיש ברע, ייחד לו פינה להתבודדות, ובעצמו, בדברים היוצאים מעומק הלב, ישיח עם השם יתברך במילים פשוטות, יבקש מהקדוש ברוך הוא חסד ורחמים, ורבון העולמים ודאי יאזין לבקשתו, מצפה הוא רק שנבוא אליו.

(מובא בספר "תנועת המוסר" ח"ג)

עדות תלמיד ה"חפץ חיים" על הנהגתו בקודש בענין ההתבודדות:

"מעודו היה מתבודד כל יום לשעות ידועות, לשם התבוננות וחשבון הנפש. בזמנים ידועים, היה קם באמצע הלילה ומסתגר לבדו בחושך בעלייתו, ויש אשר היו בוקעים משם קולות בכיותיו וטענותיו שהיו מזעזעים את השומעים, עיתים היו שומעים מאחורי הדלת של חדר התבודדותו, איך היה משוחח עם השם בשפת אם פשוטה כדבר איש אל רעהו ומנהל אתו שיחות ארוכות. על פי שיטתו, על האדם לגלות לפני ה' את כל לבו במילים פשוטות וברורות, בלי כל ערמה והתחכמות, כמו בן השופך לבו לפני אביו. בגישה כזו, הדברים הם טבעיים, אמיתייים, ונרגשים יותר, והשפעתם מרובה. בדרך זו ראה רבי ישראל מאיר, את האמצעי הטוב ביותר לתיקון עצמו.

תושבי ראדין מספרים, כי בעודו עלם צעיר, עם ראשית התיישבותו במקום, היו מרגישים בו שהוא מתחמק לעיתים קרובות מעיני הבריות. כשהחלו לעקוב אחריו, גילו שהוא יוצא לשדות מחוץ לעיר, ומדבר אל עצמו בעניני יראה ומוסר ותוכחה עצמית.

("החפץ חיים, חייו ופועלו")

תיאור הנהגתו של מרן ה"חזון איש" זי"ע: החזון איש וההתבודדות

"היה מרבה לשפוך שיחו בתפילות, וכל אימת שהיה נתקל במבוא סתום בלימודו, מיד היה פורש לקרן זוית, ושופך צקון לחשו לפני האלוקים, בלב נשבר ובדמעות שליש, כי יחון אותו, ויתן בלבבו בינה, להבין ולהשכיל בדברי תורה."

(מובא בספר "מרביצי תורה ומוסר", ח"ד, עמוד רע"ח)

 

עוד על מעלת וחובת ההתבודדות, ואיך עושים התבודדות, במאמר הנפלא "מדריך להתבודדות"

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support