גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם

במאמר הקודם עסקנו בכך שרבינו הקדוש הוא "בעל השדה" העוסק בתיקון נשמות ישראל. במאמר זה נבאר אי"ה, שלאחר הסתלקותו ממשיך רבינו לעסוק בתיקון נשמות ישראל, ביתר שאת ויתר עז, אצל ציונו הקדוש, שכן, "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם".

ובכן:

גם לאחר הסתלקותו

עבודתו של רבינו הקדוש, והתפקיד שנטל על עצמו, להיות "בעל השדה", לא הסתיים בעת פטירתו, אלא הוא ממשיך לעסוק בזה. כי "רבינו הקדוש גילה לנו שאורו הזך, לא יכבה נרו לעולם ועד. ואמר 'מיין פייערל וועט שוין טלוען ביז משיח וועט קומען'  – 'האש שלי תוקד עד ביאת המשיח!" (ציון המצוינת, הקדמה).

ולא זו בלבד שהוא ממשיך לעסוק בתיקון נשמות ישראל גם לאחר הסתלקותו, אלא שעיקר עבודתו של רבינו הקדוש בתיקונם של נשמות ישראל, ממשיך 'בעיקר' אחר הסתלקותו, ביתר שאת ויתר עז.

כי כבר לימדונו חכמינו ז"ל: "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" (חולין ז ע"ב), ואחר הסתלקותו של הצדיק יש לו כח לתקן ולקרב את נשמות ישראל, יותר מבחייו. "כי הסתלקות הצדיק עושה תיקון גדול בכל העולמות יותר מבחייו, כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, והם מתקנין נשמות ישראל במיתתן יותר מבחייהם, ומכניעין הסטרא אחרא והקליפות הנאחזין בנשמות הנפולות בעונותיהם. כי הצדיקים מכניעין ומבטלין אותם במיתתם יותר מבחייהם, בבחינת 'ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו', שהצדיק האמת מנהיג הדור האמתי ממית שונאי הקדושה והקליפות והסטרא אחרא במותו יותר מבחייו" (ליקוטי הלכות, נזיקין ג, ח).

וכבר נאמרו על כך כמה ביאורים נפלאים, מדוע דווקא אחר הסתלקותו יש לצדיק יותר כח לתקן נשמות ישראל. והרי כמה מהם בקיצור נמרץ:

א.

הצדיק לאחר הסתלקותו, עולה ומתעלה ונכלל באור האין סוף, ודווקא אז יש לו כח עצום להאיר משם את אור האין סוף, לתוך ליבם של ישראל (ליקוטי הלכות, תפילת המנחה ז, מז).

ב.

כל כוחו של הצדיק לקרב נשמות ישראל – גם בחייו – הוא רק כשהוא יורד לבחינת 'שינה', ומסלק את מוחו והשגתו הנשגבה, ויורד אל העם לקרבם. ולכן דווקא לאחר הסתלקותו, שאז הוא בבחינת 'שינה' ארוכה, יש לו כח גדול ביותר לקרב ולתקן את כל הנשמות הרחוקות ביותר (שם, נזיקין ג, ח).

ג.

כוחו של הצדיק לתקן נשמות ישראל, הוא על ידי תוכחתו הקדושה שמעוררת את הריח הטוב של נשמתם. ואת כוחו זה, הוא מקבל על ידי שמתפלל "תפילה בבחינת דין", וההסתלקות של הצדיק הוא שלימות ה"תפילה בבחינת דין". ולכן, דווקא לאחר הסתלקותו, יש לו כוח גדול יותר לתקן את נשמות ישראל, ולהחזירם למוטב (שם, חוה"מ ד, יד).

כלל הדברים: לאחר הסתלקותו של הצדיק, לא רק שאינו מפסיק את עבודתו לתקן נשמות ישראל, אלא אז כוחו גדול הרבה יותר, לתקן את כל נשמות ישראל.

עד כדי כך, שישנם נשמות שאינם יכולים לקבל תיקון על ידי הצדיק אלא רק לאחר הסתלקותו. "כי יש נשמות נפולות מאד מאד שנפלו כל כך כמו שנפלו, עד שאי אפשר שיהיה להם שום תיקון בעולם, כי אם על ידי נשמת הצדיק, ודייקא על ידי מיתתו … כי יש בני אדם שנפלו כל כך בעוונותיהם, עד שנאחז בהם הרע כל כך, עד שאי אפשר להם בשום אופן לשוב לה' יתברך, רק על ידי שבאין על קברי הצדיקים האמתיים, ואז נכללין בנשמת הצדיק שמת …
שאז יש כח להצדיק לבררו בכוחו הגדול ולהוציאו ממקום שנפל לשם ולתקנו, אף על פי שלא היה אפשר לו להתתקן בשום אופן" (שם, נזיקין ג, ח).

עיקר השארות הצדיק – במקום קברו

אחר שהתבאר, שרבינו הקדוש הוא 'בעל השדה' העוסק בתיקון נשמות ישראל, והוא ממשיך בעבודתו זו גם לאחר הסתלקותו, ביתר שאת ויתר עוז. עלינו לדעת, שעיקר הישארותו של הצדיק בעולם הזה, הוא אצל מקום ציונו הקדוש.

כי זאת יש לדעת: ציונו של הצדיק, אינו רק המקום בו טמון גופו הקדוש. אלא שם הוא המקום, בו שורה השארת נפשו הקדושה, "כי שם על קברו שורה השארת נפשו הקדושה כמבואר בכתבי האר"י זכרונו לברכה, ונפשו קשורה למעלה למעלה" (ליקוטי הלכות, הכשר כלים ד, ז). וציון הצדיק, הוא המקום ממנו מתפשטת הארת נפשו בכל העולם. "כי הארת נפש הצדיק נשארת על קברו הקדוש, ומאירה בכל עולם העשייה" (שם, בציעת הפת ה, ל). וכשהאדם בא ומשתטח על ציונו של הצדיק – "על ידי בכייתו ותפילתו, שמתפלל ומתחנן שם, על ידי זה חוזר ומעורר ביותר נשמת הצדיק האמת, ומאיר ביותר למטה בזה העולם הגשמי!" (שם, קרחה וכתובת קעקע ג, ד).

ועל אחת כמה וכמה בציונו של רבינו הקדוש, שהעיד בפירוש שתמיד יהיה שם, וממילא אין צריך לחשוש שמא אין נשמתו נמצאת שם כעת.

"לא אשמע דברייך?!"

"והמשיל אז לבתו על עצמו: כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי, אם תבואי אצל הדלת ותצעקי 'אבי אבי', לא אשמע דברייך?! כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים, שרמז לכל אחד ואחד כמה גדולה המעלה של מי שיזכה לבוא על קברו הקדוש והנורא, כי בוודאי ישמע דבריו, ויעזור ויושיע לו בכל מה דאפשר" (שיחות הר"ן, קנו).

ולא זו בלבד, שרבינו הקדוש נמצא שם תמיד אצל הציון. אלא ששם הוא המקום, בו ממשיך רבינו הקדוש לעסוק בתיקון נשמות ישראל. "כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק שם בתיקון העולם לדורות" (ימי מוהרנ"ת, סו).

"וכל הגדולות שנזכרו בספרי רבינו הקדוש ותלמידו מוהרנ"ת, על הצדיק האמיתי ותיקוניו – עיקר הכוונה על רבינו הקדוש בעצמו, שעל ידו נעשים כל התיקונים האלו בשלימות גמור בתכלית. וכל זאת נעשה גם היום על ידי ציונו הקדוש, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם!" (ציון המצוינת, הקדמה)