ההצלחה נחשקת, אך כל בר דעת מבין שמובילה אליה דרך…

הדרך נחשקת פחות. היא דורשת יגיעה, מחייבת לעבור לעיתים את ההיפך המוחלט של ההצלחה, אולם אנשים שהצליחו בתחום כלשהו יידעו לומר – שדווקא שם הם קנו את הצלחתם. היכן שהיה קשה, היכן שהיה כבד ומייגע.

הצלחה זה פריחה, אך קודם לכן יש זריעה. שם במעמקי האדמה, זרע ההצלחה מנביט את גבעוליו והופך לפריחה. המקום הזה קשה, על פניו בלתי פורח, אך דווקא שם מתחילה כל פריחה.

* * *

החיים מובילים אותנו אל המקום הזה.

לכולם ברור מה ייעודו של אדם בעולמו. יהודי יודע מה הם הדברים החשובים באמת, והיכן הוא משתוקק להשקיע את ראשו ורובו. התכלית היא תורה ותפילה, עבודת השם, דבקות, עולם הבא.

אך בפועל, העולם מכריח להתעסק עם כל מה שנדמה כמו ההיפך. למען האמת התורה מחייבת זאת: אנחנו מצווים לחיות כאן בעולם, לבנות בתים ולפרנס את בני הבית, להתמודד עם אנשים ועם נזקי שכנים, לקנות ולמכור ולהיות כאן עם שני רגליים על קרקע של עולם הזה. האם באמת לחיים הללו שעל הקרקע יש קשר כלשהו להתעלות?

בונים מלמטה

הבה ניגש לאיש עסקים מצליח, ברשותו עסק ענק המגלגל רווחים של מיליונים. נשאל את פיו: איך נראתה ההצלחה שלך. איך הגעת להיכן שהינך?

הוא ישיב מה שישיב. אך דבר אחד ברור כבר כעת, על הבניין המפואר המאכלס את עסקיו – הוא לא יצביע. הוא גם לא יוביל אותנו למשרדו המהודר, ולא יציג בפנינו את מחזור הכספים המרשים שלו. שאלנו אותו 'איך הוא הצליח', לא 'לאן הובילה אותו ההצלחה'. אם שוחחנו עם מקים העסק, לא עם יורשיו, הוא ייקח אותנו למקום ממנו הוא התחיל, לפינות בהן גישש את דרכו, לחדרון הצר בו ישב והגה את הצלחתו. הוא יגלה לנו בעצם שההצלחה נבעה ממקום בלתי מהודר, מפינות נסתרות, מקרקע של קשיים, אפילו ממעידות.

זה מוכרח להיות כך, מעולם לא הקים קבלן בניין רב קומות מהקומה השישית מעל פני הקרקע. היו בטוחים: כל הבניינים המרשימים בעולם, נטעו יסודות עמוק מתחת לפני הקרקע. הרבה מאוד חודשים חלפו מבלי שנראה על פני האדמה אף רמז קל לבניין שכאן ייבנה. מאות פועלים יגעו בבטן האדמה. וכשכבר הנצו הקומות הגבוהות והתנשאו אל על, ידוע ידענו שאלו תוצאות העבודות שנעשו למטה-למטה, עמוק-עמוק.

הבניין הרוחני שלנו אף הוא נבנה שם. אפילו התורה שקיבלנו על ההר ירדה לשם. אל בטן האדמה. הבה נראה.

מסיני לעבד עברי

פרשת השבוע מפליאה. רק בשבוע העבר, בפרשת יתרו, סיימנו במעמד הגדול והנורא ביותר שהיה אי פעם בזה העולם – מעמד הר סיני. להיכן אנו ממשיכים משם? לפרשת משפטים. ממרומי ההר אל התחתית, לכאורה. פרשת השבוע עוסקת בדינים ומשפטים הנוגעים לכל עסקי העולם הזה. בין אדם לחברו. משא ומתן. כסף. ועל כולם דיני עבד עברי, המצב השפל והנמוך ביותר שעלול להידרדר אליו בר ישראל. הייתכן?

התשובה היא: כן! לכאן בדיוק יש להביא את התורה שקיבלנו במרומי ההר.

התורה שקיבלנו בהר סיני מחברת בעצם מהותה שני קצוות, אחד בשמים ואחד בארץ. בשני הקצוות הללו אנו נדרשים לקיים את ציווי 'אנוכי השם אלוקיך'. אלו שני מצבים קוטביים, מצב של עליה מופלגת, של הר סיני, של מתן תורה – ולעומתו ירידה של עבד עברי, של כישלון, של טרדות, של עולם הזה.

שני המצבים הללו חיוניים והכרחיים לקיום רצון השם בעולם. יתרה מזו, המצב היותר חשוב הוא האחרון. יהודי יקר: בזמני ירידה, טרדה וקושי, השם יתברך מתפאר בך במיוחד! באנו לכאן כדי להרים עולם של חומר ולעשות ממנו קרבן של נחת רוח להשם. משא כבד מרימים מלמטה, דוחפים יד מתחת למשקלו העצום, ומגביהים למעלה.

אין דרך לרומם את העולם הזה מבלי להיות מעורב באוירא דהאי עלמא. ואם הצלחת להכניס את התורה הקדושה אל המשפטים והדינים, אל ענייני הבית, משא ומתן, בין אדם לחבירו., מלחמת היצר, חלישות הדעת וכל מה שרוחש כאן בזה העולם –מילאת את תפקידך באופן נפלא.

כאן כור ההיתוך היהודי, כאן כורים אמונה וביטחון, כאן קושרים קשר של נצח עם השם יתברך – למרגלות הר סיני.

היה לנו מעמד נורא הוד. קיבלנו תורה. יש לנו זמנים נפלאים, רגעים של מתן תורה. לכל יהודי יש תקופות של התעלות, אמת. אך טעות לחשוב כאילו הם גופא של הצלחה. לא! 'התעלות' זה מעמד הר סיני, אך את התורה מקבלים רק בשעה שהיא 'מתקבלת', כלומר מצויה בתוכך, בחייך, בעולמך כפי שהוא. התורה הקדושה ניתנה בעליה, על ההר, אך היא התקבלה למטה, במשפטי ודיני התורה; עם ישראל נעשה בעליה של תורת השם לא בזכות ההעפלה אל ההר, כמו בזכות היגיעה שבאה לאחר מכן, להכניס את התורה אל הפשטות והקושי ואל הבית והחיים פנימה.