בשמחה תמיד
כ״ח באייר תשע״ט
אם נגדיר אדם בתור מה שיש לו, מה שהוא עשה, נגיע לדבר די מצומצם וקטן. אמנם בכוח השמחה אפשר להגדיל את כל אלו, וזה יהיה אמיתי לחלוטין. אל תמדוד אותי לפי הכוחות והמחשבות שהשקעתי היום במעשים טובים. אחרי כל אלו יישאר בי עומק הרבה יותר גדול שלא בא לידי ביטוי בשטח. (משיבת נפש)
כי כל הנפילות שבדעתו, אף על פי שהוא מחמת מעשים רעים שעשה באמת, עם כל זה הנפילה שבדעתו והעצבות והמרה שחורה שנופל עליו על ידי זה, הכל הוא רק מעשי בעל דבר שמחליש דעת כדי להפילו לגמרי, חס ושלום.
(ליקוטי מוהר"ן, סימן רפב)
אין מי שלא נקלע במשברים בעבודת ה'. אנחנו תמיד סבורים שהנפילה שלנו היא אמיתית,אלא שעלינו להתחזק ולהתחיל מחדש, אולם כשאנחנו קוראים את דברי רבי נחמן אנחנו ניצבים מול גישה אחרת לגמרי: הכול דמיונות! אין סיבה ליפול בדעת, הכול זה רק מעשי בעל דבר, היצר הרע. למה?
אחת ממידות ההלכה שנמסרו למשה מסיני היא הטפח, ארבע אצבעות היד בלי האגודל. קיימת מידה נוספת הדומה לטפח שמוזכרת בגמרא (סוכה דף ז ע"א) – "טפח שוחק", טפח צוחק. מבאר רש"י: "מודדין בארבע אצבעות שאינם נוגעות זו בזו, דהוי טפח ומשהו". סתם טפח הוא כשהאצבעות צמודות, טפח שוחק הוא כאשר יש רווח קטן ביניהן. לכאורה השם של המידה הזאת מאוד תמוה. טפח, הוא הרי ארבע אצבעות, שזה אומר אצבעות נטו. כאן אנחנו מוסיפים עוד אוויר שלכאורה לא קשור לאצבעות, וקוראים לו טפח שצוחק ושמח. יכולנו לקרוא למידה זו "טפח ומשהו", "טפח ותוספת", אבל איך אפשר לומר שיש כאן רק טפח, אלא שהוא שוחק?
אמנם שאלה זו נובעת מחוסר הבנה נכונה בשחוק ובשמחה. לו יצויר שטפח היה יכול לשמוח, הוא עדיין יכול להישאר אותו הדבר, אבל יותר גדול. שמחה, ששורשה קרוב לצמיחה, כדברי הרב הירש, מבטאת את הצמיחה של האדם, ולאו דווקא את הצלחתו המעשית. נצייר לעצמנו אדם שקבע לעצמו ששלמותו תושג כשישיג כך וכך כסף, ובית במידה כזו וכזו. כאשר הוא ישיג את שני אלו, אי אפשר לומר שהוא שמח בכסף בנפרד ובבית בנפרד. הוא שמח שמחה הרבה יותר גדולה – שמחה של השגת השלמות. אם אותו כסף היה משמח אדם אחר, הרי שאצל אדם זה גדלה השמחה פי כמה וכמה, כי בעיניו כך הושגה שלמותו.
בשל כך, מושג השמחה מתייחס לאדם בדווקא ולא לשלמותו. נכון שהוא ישמח כשהוא ישיג את כל שביקש, אבל השמחה היא באותה תחושה של צמיחה שהוא ישיג. נמצא אם כן, שאדם שמח הוא אדם שהוא הרבה יותר גדול ממה שבאמת יש לו. תאמר לו כסף, בית, והוא יאמר לך שזה הרבה מעבר לזה.
כך גם בטפח שוחק. לו יצויר שטפח היה יכול לשמוח, הוא היה יכול להישאר אותן אצבעות, אבל עם תוספת. אצבע יכולה להיות יותר מאצבע, כאשר היא שמחה. היא מתפשטת וצומחת. בצורה הגשמית, אלו אותן ארבע אצבעות, אבל במהות הרוחנית – האצבע היא דבר הרבה יותר גדול.
כך גם אצל האדם. אם נגדיר אדם בתור מה שיש לו, מה שהוא עשה, נגיע לדבר די מצומצם וקטן. אמנם בכוח השמחה אפשר להגדיל את כל אלו, וזה יהיה אמיתי לחלוטין. אל תמדוד אותי לפי הכוחות והמחשבות שהשקעתי היום במעשים טובים. אחרי כל אלו יישאר בי עומק הרבה יותר גדול שלא בא לידי ביטוי בשטח.
כשמגיע משבר, היצר משכיח מאיתנו את כל אלו וגורם לנו לחשוב רק על הכישלון. כל זה דמיון, אמנם. האדם הוא תמיד יותר גדול ממה שהוא עושה. אי אפשר להכניס אותו לכלים ולהגדרות, לבחון אותו על פי המעשים. אנחנו יכולים תמיד לשמוח בכך שאנחנו יודעים שהשייכות שלנו לטוב יותר הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו רואים. המעשים הם לא קנה המידה כאן. כדי לשמוח אני לא חייב להשתנות ולהגיע לשלמות. כבר עכשיו אני יכול להכיר בכך שמהותי גדולה יותר ממעשי. נכון שאני חייב להתמודד עם הרע שעשיתי במלוא הרצינות והדקדוק, אבל אני עדיין יכול לשמוח. כמו טפח שוחק, שאמנם הוא טפח, אבל כשהוא שוחק מהותו מתפשטת מעבר לגופו וגבוליו, כך גם אני יכול לשמוח, בידיעה שאני הרבה יותר גדול ממה שעשיתי, מעבר להגדרות ולגבולות.
כשנכיר בכך, נוכל לשמוח גם בשעה שאנחנו לא עוסקים במצווה או במעשה טוב. הרי "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן כד). גם סתם כך באמצע היום, אני יכול לשמוח על השייכות שלי לטוב, על הקירבה שלי לקב"ה, שתמיד קיימת. עלינו לעבור מעבר לרובד המעשי ולהסתכל ברובד יותר עמוק אצלנו, ושם לשמוח.
גולשים צפו גם ב:

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.

כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…

המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…

בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…

מחשבות ודמיונות
"כשעושין שחוק וקומדיה, אזי נוסע אחד ומכריז וחושב כל הדברים שיעשו על הקומדיה. ואף שהוא תאווה לשמוע, אף על פי כן, אין זה השחוק בעצמו. וכן, כשבא להחדר שעושין שם הקומדיה, יש שם מצוייר על…

אני הגבר ראה עני
דומה כי בחודשים האחרונים אין צריך הסבר על אבל מהו, ועל צער מהו ועל פחד וחשש. מגיפה? חווינו. מלחמה? אנחנו בעיצומה ה"י. הקינות יאמרו כמעצמן; אני הגבר ראה עני – אני ממש, עני ממש... אבל…

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ?
מדוע נחרב בית המקדש?! על איזה עוון גלו בני ישראל בגלות קשה שכזו!? מה גרם לכך שאבדנו מארץ ישראל?! לימוד עמוק מתוך דברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

איכה ישבה? בדד!
אם מטרת התוועדות החברים היא להאיר זה לזה ולקבל זה מזה, איך יתכן שכשיצאנו מאותה התקבצות נשרנו אותו דבר ולא השתנינו רוחנית במאום? למה איני חש בשום התרוממות רוחנית לאחר 'שיחת חברים'?

גביע מתנה לרבי
הם יצאו לדרך מבעוד מועד, שבוע לפני ראש השנה, והביטו בשמים שצבועים היו באפור קודר, גוון שאינו מבשר טוב. אם תהיה הדרך מלווה בסערות של שלג ומלאה בתקלות ועיכובים לא יספיקו להגיע לראש השנה... (סיפורים)

אומן אומן ראש השנה
באמת, רואים בחוש שכולם בסוף מסתדרים, אף אחד לא נשאר רעב או נטול שינה ואם לשפוט לפי מבע פניו של בעלי בימים שלאחר ראש השנה אצל הצדיק – אף אחד גם לא ממש סובל. הלוואי…